משכנות הרועים תרעג

שעינינו רואות דגברא דציית לדינא הוא וכשהזמינו ה"ר אליהו הכהן לדין על דין ודברים שהיה ביניהם עמדו למשפט יחד וקבל עליו את הדין בספ"י וא"כ הם ג"כ למה לא עמדו כנגדו לקבול עליו כדין אלא ש"מ חדא מתרתי או דמידע ידעי דהך מודעא לית בה מששא והנך סהדי לא גמרי ולא סברי חתמי אמאי דלא ידעי או שנתיאשו ומחלו אע"ג דבנ"ד המודעא בידם קיימת נ"ל דאין לחוש דהא אנן קי"ל דבאונסא דמנכר אין צריך מודעא ובנד"ד דהגוי שלקח שדה מישראל אין לך אונסא דמינכר יותר מזה והו"ל כאלו המודעא קיימת ביד הישראל הנגזל ואפי"ה אמרינן מאחר שיש בעיר שר ושופט והיה אפשר להוציא שדהו מן הגוי ולא עשה כן אמרינן ודאי נתייאש ומחל ותשאר ביד הלוקח מיהו י"ל דהתם הלוקח קנאה מיד הגוי בדמים דכ"ע ידעי אבל הכא הלוקח בעצמו מודה שלקחה בלא דמים אלא שהוא אומר שנתן לו במתנה והרי הנותן מסר מודעא וגלה בדעתו שהמתנה היתה באונס הא נמי לאו מילתא היא דהתם נמי קאמר או נתנו א"כ גם במתנה נמי דינא הכי ומוקמינן לה בחזקת מקבל המתנה

ועל הטענה שטוענים שלא היה בידם שטר העולה בעש"ג ומפני זה מכרו באותו הסכום זה אינו חדא שהוא ג"כ קנה זה האחריות אלא שאח"ך מזלו גרם לו שמצא שטר ביד גוי המשכיר ופדה אותו מכיסו ומזלו הטוב גרם לו ועוד דאחר שנתודע להם שמצא השטר ההוא ולא ערערו עליו אמרי' ודאי דמחלו כמש"ל בענין קטן שמכר בנכסי אביו כשהגדיל ולא מיחה מיד מחל וג"כ בענין אם היה בסוף השלש שנים במקום שהיה יכול למחות ולא מחל דמחל כנ"ל והנלע"ד הקצרה כתבתי וחתמתי שמי בסדר אלה החוקים והמשפטים בשנת אודך ביושר לבב היא שנת תקי"ח לפר"ק

ע"ה מרדכי אלחאייך ס"ט זה כת"י של אבא מארי ועט"ר תמ"ך זיע"א

(סג) שומר ראובן השכיר את שמעון לשמור לו הסחורה שיש לו במקום פ' למשך ח' ימים ותנאי היה ביניהם שאם ירצה שמעון לחזור בו בתוך הח' ימים נוטל שכר הימים ששמר ובתוך הח' ימים שבת היתה ותקפה עליו שנתו ונגנבו מהסחורות שהוא שומר עליהם פטור דבשבת אינו נקרא ש"ש ופטור מגניבה ואבידה ואע"ג דשכר שבת בהבלעה שרי שאני הכא דתנאה הוי דכל כמה דבעי למהדר ביה הדר תשו' הרב בית יעקב ז"ל סי' קמ"ד

(סד) שומרים. קי"ל גבי שומרים דשמירה : בבעלים פטור כמ"ש בטור ש"ע סי' ש"ו ע"ש יש להסתפק בש"ש ששלח ידו ובעליו עמו אי הוי בכלל שמירה בבעלים ופטור או"ד שליחות יד אינה בכלל שמירה בבעלים עיין להרב בית יעקב ז"ל סי' ק"ז בד"ה. וששאלת וכו' מה שהאריך בזה ע"ש

(סה) שומר מי שמסר שטר לחבירו לשומרו וטען השומר החזרתי או לעולם לא מסרת לי. דפטור משבועה כמ"ש בש"ע ח"מ סימן צ"ו ס"ד ועיין בתשו' הרב בני יעקב ז"ל סי' י"א ובתשו' ה' כרם שלמה בח"המ סו"ד שהאריכו בזה ע"ש

(סו) שומר. קי"ל. דשמירה בבעלים פטור ואפילו שומר חנם כדאיתא בר"פ השואל דף צ"ה וכ"ה לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שומרים ופסקו מרן ז"ל בש"ע ס"סי רצ"א ע"ש ועיין לה' החסיד מוהר"י אלגאזי ז"ל סי' עק"ב דף קי"ג ע"א דכתב דדוקא בש"ש אבל בש"ח חייב אע"פי דהוי בבעלים כמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא פלא

עוד כתב שם דקי"ל דבפשיעה דאפילו בבעלים חייב ובנה דייק על זה ע"ע וכל הפוסקים פסקו כמ"ד פטור עיין סי' ש"ג ולשם ס"סי אר"ץ ואם בא לומר דאיכא מאן דאמר דחייב לא הו"ל למכתב דקי"ל ע"ש

(סז) שומר פה העירה יע"א יש לנו מרחץ לנשים בשכונתינו הנק' אלאחארא והוא של השררה יר"ה ולוקחים אותו בשכירות מממונה של השררה ולימים נכנסים בו האנשים ויקר מקרה שנכנס ראובן למרחץ ופשט את בגדיו ומסרם ביד שוכר המרחץ וכשיצא מן המרחץ תבע ממנו חפציו והשיבו כי נגנבו ממנו ובאו להתדיין שורת הדין מה תהא עליה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בריש כל מרא'ין גמ'רא גמור הא דתנן בפ' כל האומנים דף פ' כל האומנים שומרי שכר הם וכו' ובגמרא קתני עלה לימא מתני' דלא כר"מ דתניא שוכר כיצד משלם רמ"א בש"ח וכו' ומהדרי' אפילו תימא ר"מ בההיא הנאה דשביק כ"ע ואגר ליה לדידיה הוי עלויה ש"ש ע"ש ולפ"ז אם מלאכה זו מיוחדת לאיש פ' מהורמנא דמלכא א"נ דליכא אומן אחרינא דכוותיה במתא לר"מ שומר חנם הוי דלימא ליה אומן שקיל טבותך וכו' ופריך א"ה שוכר נמי וכו' ומהדר אלא בההיא הנאה דיהיב ליה טפי פורתא הוי עלויה שומר שכר וכו' ע"ש ופירש"י ז"ל שא"א לצמצם וכו' עכ"ל ולפ"ד ז"ל נראה דמתרצא שפיר קו' התוס' בד"ה דקא יהיב וכו' ע"ש ודע דלפום האי טעמ' נמי נ"מ שאם חק חקקו להם האומנין שער ידוע לכל חפץ או עפ"י הורמנא דמלכא עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע אזדא ליה ה"ט ותו לא הוי עלויה אלא כש"ח והדר פרכינן שוכר נמי ומשני אלא. בההיא הנאה דתפיס ליה אאגריה דלא בעי למיעל ולמיפק אזוזי הוי עלויה ש"ש ונ"מ להאי שינוייא דאי בע"ה אקדים ליה אגריה א"נ דקעכיד עבידתא בבית בע"ה תו לא הוי עליה אלא כש"ח ואמרינן תו התם דרבא מחליף בדר"מ שוכר בשומר שכר ואומן ושוכר דבר א' דאע"ג דאומן לא מקבל אגרא אנטירותא אלא אגר עבידתא ומשכיר נמי לא קא יהיב מדעם לשוכר עבור נטירותא. אפי"ה כיון דקא מתהנו האי עבידתא והאי הנאת אבהמה אע"ג דהויא בשכר ש"ש הויין דאלו. בחנם הו"ל להתחיי' באונסין ע"ש בפירש"י

והנה לפום מאי דמחליף רבא תו לא אצטריכנא להנך טעמא דקייהיב תלמודא ולא גמרינן מנייהו דכתבי' ורש"י ז"ל דפי' במתניתין האומנין קבלנים שמקבלים עליהם לעשות המלאכה בבתיהם עכ"ל לאו משום דבהכי ניחא ליה. לאוקומי מתני' ולאפוקי ממאי דמחליף רבא אלא משום דלמאי דמסקי' מעיקרא דתפיס ליה אאגריה ע"כ לפרושי דעושין מלאכה בבתיהם אבל לשאר שנויי או למאי דמחליף לא שני לן בין עושה בביתו לעושה בבית בע"ה

וראיתי להרי"ף והרא"ש ז"ל שכתבו להך ברייתא ובדר"מ תני בש"ח ובר"י ש"ש וכתבו