משכנות הרועים תרעא

איברא שבנ"ד שלא מכר לשמעון אלא ללוי ושמ' מדידיה דלוי הוא דקא שקיל נראה לענ"ד דלכ"ע ממכרו ממכר הגע עצמך שאם חזר לוי ברצונו הטוב ומכרו לשמעון האם נאמר שיכול למחות מכח שבועתו הס כי לא להזכיר אלא דבהא איכא למימר כיון דקי"ל דלוקח שליח המצרן הוא הו"ל כאלו שמעון הוא הקונה מראובן והנה קמה שבועתו וגם נצבה מ"מ אין. זה מספיק לבטל המקח

שו"ר לה' מוהר"א ששון ז"ל סי' פ"ט עלה ונסתפק על מי שנשבע שלא למכור שדהו למצרן ועבר על שבועתו ומכרו אם זכה המצרן ע"ש לפי הנחת השאלה שמכר למצרן שנשבע עליו א"כ באנו למחלוקת התוס' ורבינו פרץ ז"ל שהביא מור"ם ז"ל בי"ד סימן רל"ד ואשלי רברבי קמו עמדו בהאי מילתא ולא היה צריך הרב להטריח קולמוסו ויד הקדש בפלוגתא דרבנן אי שבועה חלה על מצות דרבנן או לא שנתבאר בטור י"ד סי' רל"ט וע"ע בתשו' הרב מוהר"י אבן מיגאס ז"ל סי' קמ"ה ולע"ד לא שמה מתייא דע"כ ל"פ הנך רבוותא אלא במצות דרבנן דרמיין עליה כגון נר חנוכה ומקרא מגילה ודומיהן דלא מטי פסידא לאחריני ולתא דדררא דממונא לא אשתכחת ביה אבל מצוה דרבנן דמטי בה הנאה לאחריני ועשו שאינו זוכה כזוכה כ"ע לא פליגי דלא אהני לרמאה רמאותיה דלישתבע ולאפקועי זכותא דמצרן דזכו ליה רבנן ואסמכוה אקרא ועשית הישר פשיטא דלאו כל כמיניה

(נח) שבועה מי שנתחייב שבועה ופליגי בה רבוותא אי רמיא עליה שבועה דאורייתא או דרבנן אין לנו לחייבו שבועה דאורייתא משום הזכרת ש"ש לבטלה הרב"ח ז"ל רי"סי פ"ח וע"ע בהש"ך סי' פ"ז סק"י ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל החדשות

(נט) שבועה. מי שנשבע שלא יעשה הדבר זה מרצונו לא מהני בביטול שבטל המודעות אם לא שיתירו לו הב"ד השבו' שנשבע קודם הרב לחם רב ז"ל סי' ל' וטעמא טעים דאמרינן ודאי דאינו עובר על שבועתו ולא גמר ומקני דלא משוינן ליה רשיעא שעובר על שבועתו כיון שלא התירו לו השבועה עכ"ל ואח"כ מצאתי להרב כנ"הג ז"ל בסי' ר"ה אות ע"ב בהג"הט שהביא דברי תשו' זו בקיצור נמרץ ע"ש וזה היה מעשה בקרב ימים הלא היא כתובה במע' אות מ' מדיני המודעות והארכתי בחמלת ה' עלי ומצאת כי תדרשנו

(ס) שבועה. מי שנשבע לחבירו המשותף. עמו שלא ימכור באשראי אלא ברשות חבירו וטען שחבירו הרשהו והלה כופר נראה דמהימן ואינו חייב לא שבועה ולא קבלת ח"ס כיון שהוא דבר שבינו לבין יוצרו וכבר מושבע ועומד הוא מהר סיני ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ו' סי' כ' ועיין בש"ע ח"מ סימן פ"ו ועיין לה' כנ"הג סי' ע"ה אות י"א בהג"הט משם בשם השל"הג ז"ל ועיין להרב בית דוד ז"ל ח"מ סימן ו' מהספר דף ט' סע"ב דפסיק ותני דאין מוסרין שבועה על דבר שהוא אסור ולא אפילו קבלת ח"ס ע"ש

(סא) שבועה. בכל מקום שיש מחלוקת הפוסקים בשבועה או שאני רואה אמתלאות שרוצה לישבע לשקר אני נוהג לפייס לבע"ד שיתרצה להטיל חרם על מי שטוען טענת שקר או שיעשה פשרה הרדב"ז ז"ל ח"א קס"ט והביאו הכנ"הג סי' פ"ז בהג"הט אות נ' ומה שכתב הרב ז"ל שיפייס לבע"ד שיתרצה להטיל חרם על מי שטוען טענת שקר נראה דלאו לפיוסי צריך והרשות נתונה ביד הב"ד לכשירצו כפי ראות עיניהם

(סב) שומא והכרזה. יעקב נשא לאה והוליד ממנה ראובן ושמעון ועוד לקח לו רחל לאשה ולאה הלכה לא"י ויעקב נאסף לעמו וחל"ש ומכלל עזבונו הניח אחריו חצר אחת ועליה ועמדה אלמנתו רחל ומכרה חזקת עליה לראובן ובשטר המכירה לא נמצא כתוב ששמו את העליה והכריזו עליה רק שהשביעוה בב"ד כדבעי להו למעבד ואחד מן הב"ד מומחה ופקיע צדיק ונושע חתום בשטר המכר והנה בעת"ה קמו היורשים לערער על המכירה הזאת יען שלא נמכרה בשומא והכרזה כדת מה לעשות ועוד טענו שלא מכרה רחל בזה הסכום אלא מחמת שהיה להם השטר העולה בעש"ג המחזיק חזקתם ולא היה בידם כי היה ממושכן אצל גוי אחד ואמר להם שאבד ממנו ועכשו שנשתדל הקונה הלז עד שמצא שטר העש"ג הנז' א"כ הדרי' לשומא והקונה טוען שהמכירה היתה ע"י הב"ד ואהימנותייהו סמיכנ' דודאי אינהו ידעי כרת של תורה ומציאות השטר העולה בעש"ג כרכרתי כמה כרכורים ואחר הפיזור הוא נעתק ומן השמים רחמו עלי הן שקלי ודידי שקלית ועוד מכרו לו היורשים הנז' ויהי היום כאשר ירד ראובן מגדולתו עמדו והוציאו שטר מודעא על אותה המכירה והקונה יצא לטעון דאדרבא הם הרבו עליו רעים והפצירו בו עד בוש לקנות אותה הבית יתר על כדי דמיה יורה המורה לצדקה דבר מי יקום משניהם ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בריש כל מרא'ין צריכנא לאקדומי מ"ש מור"ם ז"ל בח"מ סימן קמ"ו ודין לוקח כדין יורש וכתב עליו הסמ"ע וז"ל נראה דבא לומר כשם שטוענים ליורש שדר בו יום א' ואביו שלשה שנים או אפכא דקנהו מהמערער כך טוענים ללוקח כשדר בה המוכר ג"ש והוא לא החזיק בו כלל או כשהוא דר בו ג"ש והמוכר יום א' וכו' וסיים וכתב דאפילו אם יאמרו הלוה או המוכר שלא קנאוה מהמערער אינם נאמנים בהודאתם לחוב לזה המחזיק בה עכשו עכ"ל וא"א והרי הכא בנ"ד יורש ולוקח.היו. ומאי חזית דאזלת בתר לוקח ולא בתר יורש פוק תנו לברא כי הסמ"ע ז"ל ברי"סי ק"ח סק"ח נראה דאפילו יורש עם יורש טוענין למי שממון אצלו ה"ה נמי הכא כמ"ש וכ"כ וכ"כ בש"ע ח"מ סי' מ"ב ס"ג וז"ל דקי"ל טוענים ליורש וללוקח וכו' וא"כ בנ"ד נמי נקום אנן וטענינן ללוקח ולמימר שעיקר קניית ראובן בזאת העליה היא דוקא מאת הבנים ראו' ושמ' שהם יורשי אמם לאה בעלת העליה כולה וחזקת חצי החצר. כמ"ש בעיקר שטר המשכונה שמשכנה האשה לאה ביד ה"ר אליהו הכהן ואח"כ מכר אליהו הנז' לראובן הנז' כל כח וזכות ושעבוד שיש לו במשכונה הנז' ובשעת הקנין שקנה ראו' מאת יורשי לאה שתיף עמהם לאשת אביהם רחל הנז' בשטר כדי לאלומי מלתא בעלמא הוא והסופר שכתב בשטרי הקניה שאחים בני לאה ואשת אביהם רחל מכרו זאת העליה לראובן הנז' אפשר לאלומי. מלתא בעלמא כדאמרן ואפשר נמי שלא ראו שטר המשכונה הנז' ועוד אפשר שהדיין החתום בשטר והסופר הנטפל לו בחכמה