משכנות הרועים תרע

בנ"ד סלוקי קא מסלק נפשיה מהסחו' שאני דאכתי לא זכה בה המקנה אבל אם כבר זכה בה צריך הקנא' גמור' ועיין בסמ"ע סי' ה"ט סקכ"ט ואם כנים אנחנו א"כ אפילו שבועה אינו צריך אמנם לגבי ראובן דהשתא מיהא מנחא וקיימא ברשותיה דשכורה החצר לגביה הו"ל הסחורה ברשותו וטוען ע"פי אחיו נהי דאינו חייב שבו' דהו"ל כטענת ספק ח"ס מיהא רמי עליה

(נו) שובר ושטר פיטורין רש"ל היה להם רב מעסקו"ת משא ומתן בים וביבשה עם יהודה דאמיד איש חיל ועמדה השותפות ביניהם שנות מספר ועמדו רש"ל ותבעו מיהודה לטהר החשבונות ואם יפול ביניהם איזה הפרש אם יתפשרו ביניהם מוטב ואם לאו יעמדו במשפט יחד ואם הב"ד מחייבין אותם ממון מוכנים הם לגדל פר"ע ומחוייבים שבועה וכיוצא את כל אשר יאמרו הב"ד נעשה ונשמע ויהודה דוחה אותם מיום ליום ומדי חדש בחדש שנה בשנה וטוענים כי הצנועים מושכים את ידיהם מלהתעסק עמהם יען קול הקריה הומה שהם חייבים ליהודה הון רב ומתיראים פן יתחייבו לו ונמצא עמהם ממון שבידם מהזולת ויגבה מהם לפי הממון או אקרקפתא דגברי אדהכי והכי מטי ליה פסידא לאשר יחפוץ להתעסק עמהם ועי"ז נתקפחה פרנסת רש"ל ולא זו בלבד שאפילו שאינם ב"ב נמנעים מסיבה זו יען מודעת זאת בכל הארץ כי יהודה הלז משרת לאילי הארץ היושבים ראשונה במלכות והוא הגבאי על ההכנסות וההוצאות של השרים ההם אשר מוטל עליהם ממון שררה ויהודה עוד רד מסרב ועומד לברר החשבון ולכתוב להם שובר ושטר פיטורין אשר יתברר ע"פי החשבון והדין ועוד טוענים שיכתוב להם גם בעש"ג כי מי יודע ממקרי הזמן אשר יהיה באחרית הימים פן יקראנו אסון ממון לזולתו עמד השואל ושאל שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב באמת אמרו בפרק הפרה דמ"ו מנין שאין נזקקין לתובע תחלה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם וכו'. ושמועה זו הרבה דברים נאמרו בה עיין בפירש"י ותוס' והרא"ש והנ"י ובמקו' לשם וכתב הרא"ש ז"ל שם דכלהו הלכתא נינהו ובכל הנך אנפי אין נזקקין אלא לתובע איברא דאי זיילי נכסיה דנתבע ומטי ליה הפסידא אהדר דינא למהוי איהו תובע ואידך נתבע ונזקקין לו ובנ"ד כפי הנראה שפיר קא טעני רש"ל ליה וניכרים דברי אמת ונזקקין להם לכוף ליהודה לירד עמהם לתת דין וחשבון ולכתוב להם שובר ושטר פיטורין לפי מה שיתברר ע"פי הדין והחשבון ועוד נלע"ד שאע"פי שיתברר שעדיין מחוייבים לו איזה סך כופין אותו לברר החשבון ולכתוב להם שטר שלא נשאר לו אצלם כ"א כ"וך כי היכי דליפוק קלא דלא פש ליה גבייהו אלא כ"וך אם מעט או הרבה

ומצאתי תשו' לרבינו האיי גאון ז"ל הובאה בס' תמים דעים רט"ו ריש ע"ד והובאה במקובצת לשם בקיצור שכתב רבינו אפרים ז"ל וז"ל ומצאתי בשם רבינו האיי גאון ז"ל דהכי פירושא מנין שאין נזקקין אלא לתובע ולא גרסינן תחלה והכי פירו' שאם יבא הנתבע ואמר שמעתי שאתה רוצה לתבעני תבעני עתה אין נזקקין לו אלא ברצון התובע ואם ירצה לא יתבענו עכשו אבל אם יטעון הנתבע שנתאחר לתובעני זיילי נכסי שכל האדם סבורין שאני חייב לך הרבה ומתיראים ליקח ממני יכריחוהו ב"ד לתובעו להודיע שאינו חייב לו כי אם מעט ומיהו אם יטעון התובע לא אתבענו עתה בדין ואי משום דקא זיילי נכסיה אני אודה בפניכם שאין לי עליו שטר כ"א תביעה ע"פי ולא יהיו מתפחדים שהרי אין אני יכול לגבות מהם הדין עמו כן כתב הרב רבינו האיי גאון ז"ל עכ"ל. גם הסמ"ע סי' כ"ד סק"ב כתב מזה מדעתו הרחבה ועיין בהכנ"הג שם אות ב' והנה ההודאה שכתב הגאון שיודה שאין לו עליו אלא תביעה ע"פי היינו דאהנייא להיכא דטעין הנתבע זיילי נכסיה משום דהלקוחות ממנעי מלמזבן דילמא אתי בע"ח וטריף מנייהו בשט"ח שבידו אלא ודאי מהניא האי אודיתא דלית ליה עלויה שום שטר אבל בנ"ד דזיילי נכסייהו דפרשי מנייהו אינשי מלאתעסוקי בהדייהו ולמזבן להו בהקפה לזמנים כהלכת גוברין אנשים סוחרים פן יטרוף גור אריה יהודה כמדובר בשאלה נלע"ד פשוט דבכ"הג מודה הגאון ז"ל כיון דאפסיק חיותהו עדיף מדזיילי נכסיה משום לקוחות ונזקקין לתובע ליתן דין וחשבון ולכתוב להם גיטא דחירותא או כאשר יהיה האופן כמ"ש לעיל

ועל מה שטענו עוד לכתוב להם גם שטר העולה בעש"ג נלע"ד פשוט כיון דשטרי דידן לגבי דידהו לא מעלין ולא מורידין ודאי דכייפינן ליה לסלוקי זיקא מעלוייהו ודבר זה קימתיהו מסברא עד דאשכחנ' גברא רבא אמרה מר ניהו הרדב"ז ז"ל ח"ג כרג"ע נראה לי בבית וחזיתיה לרבי מאי"ר בסי' תכ"ו שאול נשאל דוד בשותפין שחלקו ונשאר להם שט"ח אצל עכו"ם וכתוב בשטר החלוקה שהם לזכות שניהם ותבע השותף שיכתוב לו גם בעש"ג והלה מעכב דן את הדין למיכף לשותף לכתוב לו גם בעש"ג מטעמא דכתי' בעניו' ת"ל

גם אשו"ר לה' גו"ר ז"ל כלל ג' סי' י"ו שנשאל בזה והביא דברי הסמ"ע הניתנים למעלה ולא זכר שר מדברי רבינו האיי גאון אשר הובאו בס' תמים דעים כדכתי' ודע דמ"ש הרב ז"ל בסו"ד לכן עתה הראוי לב"ד לכוף את ראובן שיעשה לשמעון פיטורין ובירורין יפים בשטרי ישראל וכו' עכ"ל נראה לי ט"ס וצ"ל בשטרי עכו"ם דוק ותשכח זה נראה לע"ד קם דינא כדכתי' ותו לא מידי

(נז שבועה. ראובן ושמעון שותפים בחצר ונשבע ראובן שלא. למכור חלקו לשמעון שותפו ועמד ומכרו ללוי ובא שמעון להוציאה מידו מדינא דבר מצרא וראובן מוחה בידו יען כי מושבע ועומד הוא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב רישא דכל רישין נחזי אנן אם עבר ומכר לשמעון אי ממכרו קיים מחמת שבועה או לא. הנה במאי דאפליגו אביי ורבא בכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דלרבא דהלכתא כוותיה אי עביד לא מהני וכתבו התוס' שם בד"ה והשתא וכו' דע"כ לא פליגי אביי ורבא אלא באיסור קדום אבל באיסור שבדה מלבו כגון שנשבע לגרש ועבר וגירש מהני ע"ש הכא נמי דכוותה אע"ג דנשבע שלא למכור אם עבר ומכר ממכרו קיים דליתיה בכלל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבור ומור"ם ז"ל בסי' ר"ח פסק כן אלא דבי"ד סי' רל"ד פסע לאחוריו ותבר לגזיזיה וכבר עמדו ע"ז רבני גדולי האחרונים ז"ל וכמו שהארכתי בספרי הקטן חיים וחסד במערתא דדייני ולעיל במע' אות מ' מדיני המודעות בס"ד: