משכנות הרועים תרסו

שצוה ליתן. מנכסיו לגוי אין שומעין לו שזה כמו שצוה לעבור עבירה מנכסיו עכ"ל דלמ"ל ה"ט: תפ"ל דאין דבריו קיימין לגבי הגוי ולא קנה דמתנת שכ"מ מדרבנן היא ועיין ריש סי' ר"ן שנתבאר שם וכיון דמדרבנן היא לישראל לאמרה ולא לב"נ ואם נפשך לומר הא קמ"ל דאע"ג דעביד ליה: קנין סודר וליפות כחו אפי"ה אין שומעין לו משום לתא דאיסו' אכתי לא אפרוק מחולשא דפלוגתא דרבוותא אי קנין סודר מדאורייתא או מדרבנן וכבר. רמזתי זה. במע' אות ק'י ק' כ"ו ואפשר דהא קמ"ל אע"ג דהיורשים ניחא להו לקיים דברי המת אע"ג דמדינא פטורי אפי"ה אסור לקיים דבריו א"נ כיון דטעמא דמתנת. ש"מ דהקילו בה רבנן משום תקנתא דידיה שלא תטרף דעתו עליו א"כ מ"ל ישראל מ"ל גוי כיון דבתר דידיה דשכ"מ מהדרי רבנן לשלא תטרף דעתו הילכך אי לאו משום איסורא שומעין לו אע"ג דלא הוי אלא מדרבנן דשכ"מ ניחא ליה לשיתקיימו דבריו זה נראה לע"ד כונתו ועיין לה' כנ"הג ז"ל שם בסי' רנ"ו מ"ש בזה ואינו מעניינינו ע"ש

לדאתן עלה אי מדמינן שבועות להקנאות אף אנו. נאמר. כיון דשבועת מודה מקצת דאורייתא לזה ולזה נאמרה כדבר האמור וכן יש להוכיח ממ"ש רבינו בהלכות טוען אחר שהביא החלוקות שנשבעין עליהם מן התורה אח"כ כתב ברפ"ה דאלו אין נשבעין עליהם מן התורה הקרקעות וכו' ההקדשות וכו' ע"ש ואלו נכסי גוי לא מיעט דאין נשבעין ש"מ כיון דמדאורייתא היא לא שני לן בין תובע גוי או תובע ישראל ודיני שבועות והקנאות בהדדי נינהו ויש לחקור כיון דשבועת מודה מקצת מכי הוא זה האמור בפ' שומרים גמרינן לה והיינו משום דעירוב פרשיות שנו כאן ועיין בהגוזל דקי"ז ובפ' שומרים כתיב רעהו ודרשינן מניה למעוטי הקדש וה"נ למעוטי גוי דלאו רעהו הוא וכמו שדרשו במכילתא רעהו ולא של הקדש רעהו ולא של אחרים ע"ש ור"ל של גוים דכהאי לישנא איתא בפ' כל שעה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ע"ש ורבינו בפ"ב מה' שכירות מיעט הקדש ונכסי גוי וכ' הרב המגיד ז"ל ופשוט הוא וכמבואר במכילתא עכ"ל א"כ מה"ט גופיה נמעיט נמי שבועה במודה במקצת כיון דעירוב פרשיות שנו כאן ובפ' ארבעה וה' דף ל"ח אהא דתנן התם שור של ישראל שנגח שור טל גוי פטור ושל גוי שנגח של ישראל חייב והוינן בה מה נפשך אי רעהו דוקא ומשו"ה דידן בדידהו פטור א"כ דידהו בדידן נמי נפטור מה"ט דרעהו ולא של גוי כיון דרעהו דוקא ואי רעהו לאו דוקא דידן בדידהו נמי לחייב ואיכא למידק כיון דגבי הקדש ממעטי' מרעהו דע"כ רעהו דוקא ה"נ ממעטי' גוי כי היכי דגבי שומרים ממעטי' הקדש וגוי כדאיתא התם ובמכילתא כדאמרן וכן גבי תשלומי כפל לימעוט הקדש ונכסי גוי מדכתיב רעהו כמ"ש רבינו ברפ"ב מה' גניבה ע"ש וכתב ה"ה ז"ל דזה פשוט דרעהו אמר רחמנא ע"ש

וראיתי במקובצת לשם דק"ל בפשיטות דפשי' דרעהו דוקא מדמיעט הקדש ותי' ה"מ לענין הקדש דאינו בכלל הדיוט אבל גוי כיון דהדיוט הוא שפיר מקרי רעהו ע"ש עכ"ל ולפי"ז רעהו לאו דוקא וה"ט דלפום מאי דמצדד השתא דרעהו לאו דוקא ור"ל לגבי נכרי כיון דהדיוט מקרי שפיר רעהו מה יענה למה שדרשו במכילתא רעהו ולא הקדש ולא אחרים אלמא אע"ג דהדיוט הוא לא מקרי רעהו זאת היתה לו לה' שכתב בפ"ב דגניבה שם וכיון דאמעיט הקדש ה"נ אמעיט גוי והכי אמרי' בעלמא ופשוט הוא עכ"ל והנה. במאי דמשני תלמודא ראה ויתר התיר ממונם לישראל וכו' צ"לד או טעמא דפיטורא קייהיב דראה ויתר אהני דלא לשלם להו דמי נזק בהמתם אבל להוציא מהם דהיינו דידהו בדידן מדינא חייבים דרעהו דהכא לאו דוקא דגוי נמי כיון דהדיוט הוא שפי' מקרי רעהו או דילמא טעמא דחיובא קא יהיב אבל. דידן בדידהו פשיטא דפטור דרעהו אמר רחמנא ולא גוי ואהני האי טעמא דראה ויתר אפילו לאפוקי ממונא מנייהו ולא להפקעת ממונם גרידא ומדברי התוס' ז"ל שכ' וז"ל ומשמע דדוקא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם וכו' עכ"ל מוכח דס"ל דלא אהני האי טעמא דראה ויתר אלא לאפוקי חיובא מעל ישראל ולא לאפוקי וטעמא דדידהו בדידן דחייב משום דכיון דגוי בכלל הדיוט קרינן ביה רעהו ומדינא חייבים וכ"מ במקו' לשם שכ' וז"ל לעולם נכרי שפיר איתיה בכלל רעהו מיהו אתא קרא דראה ויקר ממונם לישראל עכ"ל ולפי"ז הדרא קושיין לדוכתה דלדעת התוס' והמקו' דלמסקנא דגמרא דגוי איתיה בכלל רעהו שפיר ובמכילתא ממעט מרעהו דגבי שומרים הקדש ונכרי כהדדי נינהו ונ"מ טובא דלפ"ד התוס' והמקו'. דידן בדידהו חייבים אלא משום שלא קיימו ז' מצות הותר ממונם ומעתה נובין ונדון אם האומות מקיימין ז' מצות או לא לעולם הישראל פטור ובלא"ה א"ל נמי דא"נ אמרינן רעהו דוקא ודידהו בדידן דחייב הגוי אע"ג דמרעהו מפטר משום דהיתר ממונם כיון שאין מקיימין שבע מצות לכשיקיימו צ'. מצות הדר דינא דדידהו בדידן נמי פטור דרעהו דוקא בין לחיוב בין לפטור כמו בבי הקדש ועדין נשאר לנו לברר דלמ"ד מהופיע דמשעה שהחזיר הקב"ה על האומות לקבל התורה ולא רצו לקבלה התיר ממונם א"כ אינו תלוי בקיום הז' מצות אלא דבין יקיימו הז' מצות או לא יקיימו כיון שמיאנו בקבלת התורה הותר לנו ממונם א"כ נ"מ לענין דינא בין ר' אבהו דאמר מראה ויתר לר"י דגמר לה מהופיע ולא משמע הכי מריהטא דשמעתתא ועוד כי מייתי הך דתניא דיליף מקרא דראה ויתר ואומר הופיע וקאמר עלה מאי ואומר אמאי לא משני דאי מראה ויתר הוא עד דלא מקיימים ז' מצות אבל אי מקיימי אימא לא ת"ש ואומר הופיע וכו' אלא ש"מ דלענין דינא לא נפקא לן מידו. גם ממה שלא הביא הרי"ף ז"ל אלא הך דרשא דר"א דגמר לה מראה ויתר ש"מ דהכי ס"ל דלא נפ"ל מידי לענין הלכה דאלת"ה אמאי לא פסק כר"י לגבי רבי אבהו וכ"ש דלר"י קולא לישראל דאפילו אומות מקיימי ז' מצות פטור הישראל דכבר משעת מת"ת הופיע ממונם לישראל אלא ודאי ב"ע מודו דלעולם הופקע חוב גוי לגבי ישראל בין יקיימו בין לא יקיימו ולק"מ לשיטת התוס' והמקובצת גם בהגהת הרא"ש ז"ל הועתק כדברי התוס' דדוקא שור : שלנו שנגח שור שלהם ע"ש

אמנם ראיתי להר"ן ז"ל. בפי' ההלכות שכתב : דלעולם רעהו. דוקא ע"ש גם אשו"ר למוהרש"ל שהגיה כן בדברי התוס' דדוקא שור שלהם שנגח שור שלנו דרעהו דוקא ועיין בימו הגדול סימן ח' שנסתייע מדברי רבינו בפ"ב דגניבה הניתנים למעלה ולא זכר ש'ר האל"ף המכילתא ופסקה רבינו כמדובר גם התי"ט ז"ל העתיק דברי מהרש"ל ז"ל בקומתן ובצביונן