משכנות הרועים תרסב

ז"ל דבאם הרויח לו זמן פטור משבועתו כנראה דאשתמיט ליה דברי הרשב"א ז"ל ומרן בש"ע כדכתי' ועיין בט"ז בי"ד סקמ"ז מה שתמה על מה שנוהגין לישבע לפרוע לזמן פלוני ובהגיע תר הפירעון מרחיב לו הזמן בלי שום התרה ע"ש הפך דבריו כאן ולע"ד נראה ללמד זכות למה שסיים הרשב"א בתשו' שם אא"כ התנו בתחלה בשעת השבועה ע"ש דכיון דנהגו כן הו"ל כאלו התנו כן בשעת השבועה ודמייא למ"ש הרא"ש ז"ל כלל ע"ח והביאו מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' ס"ז דכיון דפשט המנהג שלא להשמיט הו"ל כאלו התנה המלוה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית עכ"ל הא נמי דכוותה ואע"ג דאיכא למימר דהמלוה יחוש לעצמו פן הלוה חיוכי מחייך ביה ותו לא יהיב ליה ולא מידי דאמ"ל כבר פטרתין ולא פש לך גבאי ולא מידי כבר נתעורר בזה מרן בב"י יו"ד סי' רכ"ח וז"ל נ"ל תיקון דבר זה שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי ע"מ שאח"ך תשבע לי לפרוע ביום פ' עכ"ל וגדולה מזו כתב ה' מוהר"א ששון ז"ל סי' ר"ל דף ע"א ע"ד מרן הללו וז"ל לא דייקינן מניה דדוקא אם אמר כן בפירו' אבל בסתם לא דאה"נ אם אמר המלוה ללוה שישבע שיפרענו בזמן שהסכימו ביניהם סגי דהא הרי סתמו כפירושו ואמרינן דהוי כאלו אמר הריני כאלו התקבלתי וכו' עכ"ל אע"ג דלשון מרן בב"י לא רהיט בהכי דרב חייש לשמא ישחק בו וכו' ואם איתא לדברי הרב ז"ל תו לא מצי חייך ביה דהא עד דמשתבע ליה למפרעיה בזמנא דיסכימו עלויה הוא דמפטר משבועתיה מ"מ הואיל ומלתא הנפק מפום גברא רבא אין לנו רשות להרהר אחריה איברא דאיכא למידק דהרשב"א ז"ל בתשו' הלזו קפסיק ותני דהארכת זמן לא מפקא מחומר השבועה ואלו בסי' אלף ח"י כתב באחד שנשבע לפרוע לחבירו לזמן פ' ועבר הזמן ולא פרעו דאפילו איכא עדים שלא האריכו כגון לא זזה ידם מתוך ידו של מלוה אפי"ה אינו מפסל דדילמא אנוס היה ולא אחרמו ליה זוזי וכו' עכ"ל ש"מ דס"ל ז"ל דאי איכא עדים א"נ דמלוה מודה דהאריך לו הזמן מהני למפטריה משבועתיה וזו ודאי הפך תשובה הלזו ובדוחק י"ל דר"ל האריך לו ע"י שאמ"ל הריני כאלו התקבלתי ומשום דלאו להכי אתשיל נקט נפשיה בקציר"י א"נ דמיירי בשהתנו כן בשעת השבועה איך שיהיה עדיין לא נתקררה דעתי במא דשרו רבנן הרשב"א והרא"ש ז"ל להתיר איסור שבותים ולא נכפייה למלוה זמן יום אחד לדעת הרא"ש ז"ל או שאר תיקונים דמהנו לתרוייהו הנאמרים באמת

ועוד הקשה הט"ז ז"ל בח"מ שם סי' ע"ג לדברי הסמ"ע שכתב דמותר לאחרים לשום המשכון דהיכי שרינן לאחריני לשום המשכון כדי שלא יעבור הלוה על שבועתו דהא אמרי' ברפ"ק דשבת וכי אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך ע"ש ונראה דאשתמוטי הוא דקא משתמיט מניה דברי התוס' שם ובעירובין ובגיטין ובכ"ד אהא דק"ל מדאמרינן בעירובין ניחא ליה לחבר למעבד איסורא זוטא ולא לעביד ע"ה איסורא רבה ותירצו דשאני הך דהדביק פת בתנור עם חשיכה דפושע הוא אמטו להכי אין חוטאין אפילו באיסורא זוטא כי היכי דלא ליתי איהו לאיסורא רבא אבל היכא דלא פשע אמרינן שפיר ניחא ליה לחבר וכו' ומה גם דיש לחלק עוד בין פשיעה בקום עשה כגון הך דהדביק פת בתנור ובין פשיע' דאין בה מעשה אלא שהיה לו לפרוע ולא פרע גם לפי מה שתירצו התוס' שם דשאני הך דהדביק דכבר התחיל האיסור וממילא אתי לידי גמר בכל כהאי הוא דאמרינן אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה וכו' ע"ש והכא בנדון דידן אכתי לא מטא ליה איסור השבועה דכוליה יומא זמניה הוא למפרעיה וכיון דלא התחיל האיסור אמרי' ניחא ליה לחבר וכו'

איברא דמדברי הרשב"א בתשובה שהביא מרן הב"י א"ח סי' ש"ו שנשאל במי שהוציאו את בתו הגוים ביום השבת והוליכוה ומתירא פן יפחדוה ותמיד אם מותר אביה לילך אחריה להצילה ואע"פי שאפשר לבא לידי חילול שבת והשיב דאסור ודאמרינן ניחא ליה לחבר וכו' שאני התם שאמ"ל החכר לאכול שע"י יבא הע"ה לאיסורא רבה אבל כשלא בא הדבר ע"י החבר אמרינן א"א לאדם חטוא וכו' מוכח בהדייא דהרשב"א ז"ל לא ס"ל כדברי התוס' דכתי' דהתם הבת לא פשעה כלל ואפי"ה פסק לאיסור א"כ לפ"ד הדרא קושיית הט"ז ז"ל על הרשב"א ז"ל לפום מאי דשמיע ליה להסמ"ע כדבר האמור ומרן בב"י שם הביא דברי התוס' הללו והתיר בנדונו של הרשב"א ז"ל והעלה על של חנו כדעת התוס' ושלא כדעת הרשב"א ז"ל

וראיתי להרב משפט צדק ח"ב סס"ח ס"ח דקשיא ליה על דברי הרשב"א מדאמרינן באגדה פ"ק דע"ז לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך וכו' ופירש"י שהוא היה ראוי לשלוט ביצרו אלא גזירת מלך היא ואיך אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה וכו' ע"ש. והרואה יראה דהך מלתא לא שייכא כלל בהך דאין אומרים לאדם וכו' דכי איתמר הכי איתמר אי בעי האי גברא למיתי לידי איסורא רבא ומצי לאפוקי' מהאי איסורא כי עביד אידך איסורא זוטא דסד"א דטפי יכול למעבד האי איסו' זוטא כי היכי דלא לייתי אידך לידא איסורא רבא וכו' קמ"ל דאין אומרים וכו' אבל במלתיה דדור המלך ע"ה מאי שייאטיה דאין אומרים לאדם וכו' שהוא חוטא האידנא ולכי עביד תשובה מקבלה מניה כי היכי דלגמור מניה לכל יחיד כי עבר אמימרא דרחמנא והדר ביה מובטח לו דמקבלין מניה ואין להאריך ולמאי דדייקנא מתשובת הרשב"א ז"ל שהביא מר"ן ז"ל בב"י א"ח למאי דכתיבנא ליתובי דעתיה ז"ל במאי דק"ל להרב ט"ז נראה פשו דרשב"א גופיה הדר ביה וס"ל בהנך שינויי שכ' התוס ושכן מצאתי לו בחי' ברפ"ק דשבת שם ע"ע ומעתה מ"ש מור"ם ז"ל בא"ח סי' שכ"ח לתשו' הרשב"א ז"ל הלזו אח"המ רבה אינה משנה והרשב"א ז"ל גופיה בסו"ד באותה תשובה כתב עד שיעמיד ויברר הדבר וכבר בחי' נתברר לו להסכים עם דברי התוס' לפום מאי דכתיבנא בעניותין גם בתשו' שבמכונות שמתיר לשום משכון בשבת לא מייתבא אלא אי ס"ל כדעת התוספות וכמ"ש בחי' שם וכדכתי'

ודע דמאי דתלי זייניה לאותובי להסמ"ע מהך דאין אומרים לאדם חטוא וכו' ולא קשיא ליה על רשב"א גופיה דהוא מרה דשמעתתא דמר שרי משום דאיכא למימר ע"כ ל"ק הרשב"א דשרי אלא דאיהו גופיה ישום המלוה לפני המלוה ולא אחר דמוטב דלעביד איסורא זוטא של דבריהם כי היכי דלא ליתי לידי איסורא רבא דשבועה שהיא מדאורייתא ופשיטא ליה דבכ"הג שפיר דמי ואפילו אי חשבינן ליה ללוה פושע אע"ג דהתם לחד לישנא דהא גופה הוא דקא מבעיא ליה לרב ביבי אי התירו לו לרדות דלא ליתי לידי