משכנות הרועים תרס

עליו גזי' והשיב כיון שלא הוציא שום דבר בפיו אין כאן גזי' וראיה ממ"ש רבינו מי שנשבע שלא לדבר עם חבירו מותר לכתו' לו בכתב ע"ש ואע"פי שאין משיבין את הארי החי דשאני התם דאין בלשון בני אדם כתיבה בכלל דבור אבל מה שקבל עליו גזירתו בכת"י איכא למימר דכת"י כד"ד ואני תמיה על הרב ז"ל דאדרבא מדאצטריך קרא גבי עדים למעוטי מפי כתבם ש"מ דבעלמא כת"י כדבור דמי ואיך לא נרגש ממאי דאמר בכמה דוכתי בגמרא וכדכתי' בעניו' ומשו' הרב ת"הד ז"ל ל"ת להרב ז"ל דשאני נדונו דמיירי בכתב שהודה שנשבע כבר ולא בבא לישבע עכשיו ע"י כת"י והרב מוהר"י אדרבי ז"ל סי' ס"ח כתב בסו"ד משם הגאון מוהר"ם ז"ל בתשו' שנאמין לעולם לאדם שיאמר לא נשבעתי על כך אע"פי שהוא חתום דאין בחתימתו כלום ואין זה ענין לנ"ד דהתם לא כתב שום שבועה רק חתם חתי' ידו על השבועה הכתובה מיד הזולת. גם אשו"ר להרב מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' עק"ב אחר שהביא תשו' הח"הד ז"ל הלזו לחייב למי שהודה בכת"י שנשבע פסע לאחוריו וכתב וז"ל ואפילו אם היה בזה כתב החיוב שבועה בשם או כינוי ולא הוציא שום דבר מפיו רק שכתב כך בכת"י אין בכתיבתו וחתימתו ממש לחייבו משום שבועה וכמו שהוכיח דבר זה ה' מוהריב"ל ז"ל וכו' עכ"ל וכבר כתבתי מאי דנלע"ד

ודע שתשובת הגאון מוהרא"ם ז"ל הלזו לא ראיתיה וממה שהביא לשונו ה' מוהר"י אדרבי ז"ל נראה דלא פליג אתשובת הת"הד ז"ל וכדכתי' אמנם ה' מוהרשד"ם ז"ל שם סי' פ' גזר אומר דהרא"ם לא ראה תשו' הת"הד ע"ש מי יתן ידעתי ואמצאהו וכדו חזי הוית לה' חוות יאיר סי' קצ"ד דפשיט' ליה בכותב הריני מקבל עלי בשבועה דהוי כנשבע ממש ואע"ג דקי"ל בנודר שלא לדבר עם חבירו מותר לכתוב לו כתב שאני נדרים דאזלינן בהו אחר לשון ב"א ובודאי דדבור אינו מענין כתי' וראיה מדאצטריך מיעוט גבי עדות מפיהם ולא מפי כתבם עש"ב שש אנכי על שכוונתי קצת לדעתו ז"ל ומדבריו ז"ל שכתב מדאצטריך מיעוט גבי עדות דמפיהם ולא מפי כתבם ש"מ דבעלמא אמרינן כת"י כדבור למדנו זכות למ"ש מר"ן ז"ל בב"י א"ח סי' מ"ז משם הרד"א ז"ל דהכותב בתורה צריך לברך אע"ג דקי"ל דמהרהר בדברי תורה אין צריך לברך דשאני כותב דחשיב כמדבר מדאיצ' קרא גבי עדים למעוטי כתבם כמדובר והכי דייק לישנא דתלמודא דפרק מי שאחזו דקאמר שאני עדים דכתי' וכו' מוכח דבעלמא כתיבה כדיבור דמיא והט"ז ז"ל שם הקשה דמדגלי רחמנא גבי עדים דכתיבה לא חשיבא כדבור א"כ נגמור מינה לדעלמא נמי דכתיבה לאו כד"ד ע"ש

ותבט עיני להרב מוהראנ"ח ז"ל בשניות סי' ז"ן דאייתי בידיה דברי הת"הד ז"ל הניתנים למעלה ופסיקא ליה דאם חתם בהסכמה שכתוב בו שבועה דחייב לקיים שבועתו ע"ע ועיין בסמ"ע סי' ע"ב סקי"ח וה' ש"ך ז"ל שם ובי"ד סי' רל"ב סקכ"ו ועיין לה' תורת חסד סוף סי' ל"א מ"ש קצורן של דברים כי אינו מענין נדונו כמ"ש הרב שם וראיתי לה' פמ"א ז"ל ח"א סוף סי' ה' שעמד ע"ד הת"הד וה' מוהרא"ם ז"ל באורך ותמצית דבריו שאם יש אמתלא או מיגו נאמן מן לומר שחתם ולא בטא בשפתיו ע"ש וכעת חמות"י ראיתי או'ר להר' משפטים ישרים ז"ל סי' מ"א שהעמיק הרחיב ומכלל דבריו דברינו ע"ש

ובצפית"ינו צפי"נו למרן ז"ל בתשו' בס' אבקת רוכל סי' קצ"ב שהביא תשו' הת"הד ומסכים והולך דכל היכא דאיכא אמתלא נאמן ע"ש וע"ע להרב דבר משה ז"ל חי"ד סי' כ"ו וספר שיירי כנ"הג י"ד כעת אינינו אתי במחיצתי ועיין להרב שמש צדקה ז"ל חי"ד סי' א' וסי' ב' ע"ש ועט"ר תנא דידן מו"הר ח"ק נתן זיע"א מדי דברו בו הור"ה גבר דכתיבה לאו כד"ד וחיליה מהא דתנן במס' סנהדרין גם עדים שהעידו על ברכת השם צריכים הסנהדרין לקרוע ע"ש ואמאי כולי האי יכתבו העדים עדותן ויתנו לסנהדרין ואי משום דכתיב על פי וכו' ודרשי' מפיהם ולא מפי כתבם הניחא לשאר רבוותא אלא לר"ת ז"ל דס"ל דלא ממעט קרא אלא אלם דלאו בר הגדה הוא אבל אם בר הגדה שפיר מצי להעיד בכתב א"כ עדי ברכת השם יכתבו עדות ולא להעיד מפיהם ולברך את השם ויצטרכו הסנהדרין לקרוע אלא לאו ש"מ כת"י לאו כד"ד א"ד מורי הרב ז"ל ואני שמעתי ולא אבין דא"ה בשאר עדות נמי היכי מקבלים להו מפי כתבם לר"ת כיון דלאו כדבור דמיא לא קרינן בה הגדה אלא הנח לעדי ד"ן הואיל וצריך ד"וחק כדבעי למעבד אמטו להכי צריכים להעיד מפיהם לדקדק במלייהו כל מה דאפשר משא"כ אם מוסרין עדותן בכתב ודע שאפילו לת"ח התירו לו לשלוח עדותו בכתב כמ"ש הסמ"ע סי' ק"ח סקמ"ב ע"ש כ"ש משום כבוד הבורא יתברך והסנהדרין אלא ודאי כדכתי' בעניו' ועוד בה שדעת הריטב"א ז"ל דס"ל כדעת רש"י ז"ל דלא אמעיט ולא מפי כתבם אלא לשלוח עדותן בכתב להב"ד באגרת הא כל שהוא כותב עדותו לב"ד ואומר מה שכתוב כאן אני מעיד מפיהם קרינן ביה וכן נהגו עכ"ל ומעתה נובין ונדון כיון דבכל יום כשחוקרין העדים אומרים השם בכינוי יכה יוסי את יוסי כדאיתא התם בפרק ד' מיתות א"כ בשעת גמ"ד שצריכים העדים לומר כמו ששמעו אמאי לא יכתבו בכתב כמו ששמעו ונותנים לפני הסנהדרין ויאמרו מה שכתוב כאן אנו מעידים כיון דבכ"הג מפיהם קרינן בהו שכבר חקרו ודרשו כדת מה לעשות אלא ש"מ משום דכת"י כדברים דמי אם כן מ"ל אמרו במוצא פה מה לי כותבים בכת"י כיון דאידי ואידי חד שיעורא ולפי"ז קמה וגם נצבה ראיית הרב עט"ר מו"הר זלה"ה ולפי"ז מ"ש מרן ז"ל דכותב ד"ת א"צ לברך דלפי האמור נתבאר דכותב כד"ד ובא"הע סי' ק"ך ס"ה כתב מרן דפלוגתא דרבוותא בכותב כת"י לעדים ומ"ד לא מהני טעמא טעים ועיין בב"י שם ובהב"ש מ"ש בזה

ומצאתי להרב כנ"הג סי' רי"ב בהג"הט אות מ' שכתב משם מוהר"ם גאלנטי ז"ל סי' י"ג דדוקא בפה אבל בכתב לא וכעת איננו אתי ולא ידעתי מאי קאמר עד שמצאתי להרב נחלת שבעה ח"ב סי' פ"א שהביא דבריו ז"ל דמיירי במי שעשה צואה בכת"י לחוד אי מהנייא או לאו ומסיק דלא מהנייא ועיין מ"ש עליו הרב ז"ל וע"ע להרב בני יעקב מרף קנ"ב והלאה. ולענין המראת פי מלך שצוה על ידי כתיבה והמרו למה שצוה בכת"י עיין סו"ף נגמר הדין דמ"ט ע"א שהן בפה ולא עשו והוא באגרת ועשה ע"ש אלמא דכתיבה נמי חזי אלא דמפה אל פה אלים טפי ועיין להרב גו"ר ז"ל י"ד כלל ג' סי' נ"ט. וגבי טענת השטאה כתב ה' כנ"הג ח"מ סי' ל"ב בהג"הט אות ט' משם הרב משפטי ש שמואל סי' ע"א דדוקא בהודה ע"פיו מצינן למימר משטה אני בך אבל לא בכת"י ע"ש ואין