משכנות הרועים תרנח

קאמרי' רבנן ז"ל אלא בספרים הנדפסים ע"י ישראל כי ישראל קדושים הם אבל הנדפסים ע"י שאינם בני ברית הרי הם כזבים מהיכא תיתי להו קדושה וכבר מלתא אמורה ס"ת שכתבו גוי יגנז

וראיתי להלק"ט ח"א סי' ט"ו שואל בענין על הנשבע בגמרא הנדפסת ע"י גוי אי הויא שבועה או לאו והשיב דבנדפסת ע"י ישראל לא תבעי לך כי קמבע"ל בנדפסת ע"י הגוי ומסיק הנדפסים לדעת ישראל יש לטעון שיש בהם קדושה עכ"ל וכעת ראיתי להרב בני חיי סי' רפ"א שהביא תשובה להרב מוהר"י הלוי שהרב ז"ל שאוג ישאג שאגת אריה והרבה להשיב אפו ול'ו יעיר כל חמתו חמת מלך על המתפללים וקוראים בתורה בסדורי תפלות הנדפסים ע"י גוים שאין זה מברך אלא מנאץ ע"ש שהאריך וה' מוהר"י בן פורנא ז"ל עמד בפרץ להשיב חמתו ומה גם כי אלו הגוים בז"הז אינן עובדים ע"ז אלא שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם עש"ב ולא רציתי להאריך בזה כי כבר גדולי רבני האחרונים האריכו למעניתם הלא המה ה' דבר משה ז"ל תא"ח סי' י"ט. וסוף ח' ח"מ השייך להלכות צניעות והרב בית דוד חא"הע סי' נ"ה וסי' נ"ח מהספר והרב בארות המים א"ח סי' ג' והרב אהל יוסף סי' ג' וע"ע לה' שבות יעקב ח"א סי' ט"ו ולענין דינא נלע"ד דאין להשביע בספרים הנדפסים ע"י גוים דלדעת רוב הפוסקים דאין בהם קדושה כ"כ לישבע וכמו שהעיד הרב המגיה בט"ז. ושכך היה הוא ז"ל נוהג ע"ע ודע לך אע"פי שרוב הפוסקים ס"ל דבשבועת היסת לא בעי נק"ח כמו שרמזתי ואבאר לקמן בס"ד ומנהגנו להניח ידו על ס' הדפוס וכמ"ש הלק"ט שם. אמנם בשבועה אע"ג דבעי למנקט ספר תורה בידיה כבר נתבאר בתשו' הגאונים שבס' שערי צדק בחלק חמישי משער ד' סי' דף ע"ו ע"א דאין אדם רשאי להשביע בס"ת דמשרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה וכו' אלא כך אנו עושים מביאים מטה של מת וכו' ע"ש גם הרב הערוך בערך היסת האריך בזה והרמב"ם ז"ל בס' פאר הדור סי' קמ"ה העתיק דבריו וכתב מהר"ם בר ברוך ז"ל בתשו' הארוכות סו"סי קכ"ב וכן תקנו הגאונים שלא להשביע בס"ת אלא החזן נוטל ס"ת בזרועו ומחרים בארור וכן פסק הר"ן גאון והר"ן גאון ז"ל ע"ש והטור סי' פ"ז סל"ה אחר שהביא דברי רש"י והרמ"ה ז"ל סיים מיהו אידי ואידי צריך ליה למנקט ס"ת בידיה ע"ש וזה כד' הרב הערוך והרמב"ם ז"ל שנמשך אחריו כמדובר אבל לדעת רב האיי גאון ז"ל המובא בספר שערי צדק שם והר"ן גאון והר"ן גאון ז"ל אשר הובאו בתשו' מוהר"ם ז"ל ס"ל דחזן הכנסת הוא האוחז ס"ת בזרועו וכמ"ש הרמב"ם בפי"א מה' שבועות דין י"ג לגבי היסת מה שהחמירו בה ע"ש בהשגות שמפי השמועה גמר לה לתקנת הגאונים ועיין במרן הכ"מ ז"ל שם וכבר כתבנו עיקר מנהגינו ועיין שם בב"ח ז"ל סל"א ובהש"ך שם סקמ"ד וע"ע לה' המני"ח שם מ"ש ע"ד אביו ז"ל בלק"ט סי' ט"ו

וחדשות אני מגיד שמצאתי להריטב"א ז"ל חידושיו לשבועות במאי דשייך לדף ל"ח דף קל"ז ע"ב מהספר שכ' והא דאמרינן שבועה בס"ת לאו סו"ד ס"ת ממש אלא אפילו בכתובים חומשים כמנהגינו בקונטריסים ובלבד שיהיה שלם כולו לאיים עליו עכ"ל וזה נראה לכוין דעת מהרי"ו לפי מ"ד בעניותין ומ"ש רבינו האיי גאון ז"ל בתשו' שבס' שערי תשובה סימן קמ"א וז"ל וששאלתם בנשבע בעשרת הדברות בס"ת אין לו הפרה לעולם שכיון שיש בעשרת הדברות כלל התורה ומקראות והזהרות כס"ת הן ואין לו הפרה והרב בר גלוני כתב אפשר בהאי דנשבע בספר תפלות ותחנונים נקיט ליה בידיה א"נ בדאמר בו וכמה שכתוב בו עכ"ל ונראה דע"כ ל"ק דס' תפלות ותחנונים דהוי שבועה אלא דוקא לענין שבועת ביטוי אבל לענין שבועה בדין לא מהני. וכתב ה' מהר"ם ב"ב ז"ל בתשו' שם סי' ק"ך וששאלת מי שנטל ס' תחנונים או שאר תפלות וסליחות ושאר כתבי הקודש ונשבע באותו ספר וכו' כך הראוני מן השמים דשבועה זו כשבועת ס"ת מה ס"ת יש בו שמות של הקב"ה כך אלו הספרים ויש בהם פסוקים של מקרא ולא עוד אלא כיון שיש בו כל אותיות אלף בית הרי מצטרפים אותיות אלו לכמה שמות ולכמה גופי תורה אין התר לשבועה זו עכ"ל ה"נ לא קאי אלא אשבועת ביטוי דוקא וכדכתי' וכן מפורש יוצא בדברי הריטב"א ז"ל בחי' שם באורך קצת ועיין בטוש"ע י"ד סי' רל"ו ומרן ב"י שם וסי ואין להאריך ועיין לה' בית דוד בחא"הע "הע סי' נ"ה מהספר שעמד בתשובת מוהרי"ו ז"ל

(מב) שבועה מרגלא בפומייהו דאינשי דהמתחייב שבועה לחבירו בב"ד וקבל עליו לישבע אומרים כיון שקבל עליו לישבע כמי שנשבע דמי ולפעמים מתרצה בזה בע"ד ואם האמת כדברי התובע הו"ל כאלו נשבע וחייב לו שבועה מצאתי הדבר מפורש יוצא בדברי מוהרימ"ט ז"ל בדרשותיו סדר יתרו ע"פ לא תשא ופ' קדושים דרוש ב' דף קכ"ט ובסם ספרא שהביא רבינו יונה ז"ל ע"ש ופשיטא דאינו נפסל ע"י זה כגון אם באו אח"ך עדים והכחישוהו או עד אחר והתובע מצטרף עמו כמ"ש בטוש"ע סי' ל"ד וצ"ב ע"ש דלא עדיף קבלת השבועה מנשבע להבא דאיכא מ"ד דאינו נפסל משום דבשעה שהוציא שבועה מפיו לא היתה לשקר כמ"ש שם וכ"ש הכא שאין מבטא בשפתיו כלל דפיו ולבו שוין בעינן אבל אם בטא בשפתיו דהוי השבועה למפסליה וספרא אשמועינן דבענין איסורא חשיב נמי כנשבע וזה פשוט

(מג) שבועה. ראובן היה לו דין ודברים עם שמעון ועמדו לדין ונתחייב ראובן שבועה שכדבריו כן הוא ועמד והפכה על שמעון ונשבע שמעון שהאמת אתו וראובן טוען כי העולה על דעתי שאין אתה נשבע לשקר דלבי ולבך ידעי אמיתתן של דברים ואיך אתה יכול להשבע לשקר ומוטעה בדעתי באותה שעה נלע"ד דאין שומעין לו דדברים שבלב הם ואינם דברים וכן מתבאר מדברי הרב מקור ברוך סי' כ"ב והרב בני חיי סי' פ"ז ועיין להרב כנ"הג מה"ב אות י"ג וה' שאגת אריה סי' י"ט

(מד) שבועה. מי שנשבע לחבירו לפורעו ביום פלוני והלך המלוה למקום אחר אינו חייב הלוה לילך אחריו כמ"ש מרן בש"ע סי' ע"ג משם תשו' הרשב"א ז"ל ע"ש ואם מסר הלוה את החוב ביד הב"ד אם נפטר בכך כאותה ששנינו גבי המוכר בית בבתי ערי חומה דתקן הלל שיהיה חולש בלשכה כדאיתא בגיטין דף ע"ד וערכין דל"א ועיין במקו' בב"ק במ"ד לדף ק"ג אהא דתנן הגוזל את חבירו שו"פ ע"ש בשם הרשב"א ז"ל

(מה) שבועה. ראובן ושמ' שותפים בעסק מש"ומ והסכימו להתפרד