משכנות הרועים תרנב

לשוא וז"ל באמרו אשר ישא את שמו רובה את המשביע גם הוא כי שבועת ה' תהיה בין שניהם לזה חזר ואמר את אשר ישא את שמו ובפרט ביודעו דלשוא ישבע עכ"ל מ"ש שריבה את המשביע גם הוא כי שבועת ה' תהיה בין שניהם קשה דתנא דברייתא דפ' כל שבועת הדיינים מוקי להאי קרא דשבועת ה' וכו' בידוע שאינו חייב לו וגונב דעתו להביאו לידי שבועה ולרשב"ט לשיטת רש"י ז"ל ודעמיה ביודע בחבירו שישבע לשקר והיא החלוקה הב' שכתב הרב ז"ל ובפרט ביודעו וכו' ולדעת הריטב"א בשבועת ה' תהיה בין שניהם ואפילו לדעת רש"י כתבנו דליתיה בכלל לאו כלל אלא שנענש על שלא דקדק וכו' וכדכתי' עו"ק לפ"ד ז"ל בחלוקה הא' דגם המשביע ריבה הכתו' מאת לאיסור לאו א"כ חיוב שבועה לא מתוקם אלא במשביע דעבר על הלאו דלא תשא וק' לשמוע

גם אשו"ר להרב מוהרימ"ט בדרשותיו שם דף ע"ח ע"ב שכ' וז"ל בכלל לא תשא שאם יודע שישבע חבירו על שקר שלא ישבי' עכ"ל ולא ידענא מהיכא פסיקא ליה האי ואם סמיכתו על רש"י ז"ל כבר כתבתי מאי. דנלע"ד בכונת רש"י ז"ל וסבור הייתי לומר דמסתמיך ואזיל אכתפיה דרבינו יונה שכתב אח"כ וז"ל ובכלל אם קבל עליו להשבע אע"פי שלא נשבע עובר כן. הביא רבי' יונה ז"ל עכ"ל וכנראה דהני תרי מלי גמרינהו מרבינו יונה וכדאי הוא רבי' יונה לסמוך עליו אע"פי שלדין יש תשו' כמו שנאמר אלא שאח"ך מצאתי לה' ז"ל בס' קדושים דרוש ב' דף קכ"ט ב' שהביא דברי רבי' יונה ז"ל בבחי' הב' דהמקבל עליו לישבע והכי איתא בספרא ועיין במרן בש"ע סי' כ"ו ס"ך ובב"י ז"ל שם ס"ל שהביא פירש"י ואח"כ הביא דברי הגמ"יי פ"א מה' שבועות אות ו' שכתב משם התוס' שא' מהם חלה עליו השבועה והוא פי' ר"ח שהביא הריטב"א ז"ל שכתבתי לעיל ועיין בפרישה שם ובסמ"ע סקס"א עוד מצאתי סמוכים דרבנן לס' הרב מוהר"ם אלשי"ך ז"ל והרב מוהרימ"ט ז"ל מדברי ה' שלטי הגבורים בפ' שבועת העדות וז"ל מההיא דלא תשא ולא תשיא כתב בפסקים דיש להזהר שלא להשבע מי שיודעים בו שאם ישבע ישבע לשקר ע"ש ומשמעות דורשין איכא בינייהו

ותבט עיני להרדב"ז ז"ל בישנות סי' קנ"ב שאול נשאל דוד ז"ל על האי דינא ואייתי בידיה פירש"י ופי' התוס' ומכללם דברי הריטב"א ז"ל הנאמרים באמת ומ"ש דהק' על פירש"י ז"ל בתוס' שלפנינו ונמצא כתוב דאדרבה מסייעי לפירש"י והקושיא מעיקרא ליתא דודאי מצי להשביעו דפרשי משבועתא ולא פרשי מממונא אלא על שלא דקדק נענש והסכמת דעתו ז"ל דהנמנע מלהשבע נקרא חסיד שוטה ואדרבה הלעיטהו לרשע וימות ע"ש ולא נגלה בימי הרב ז"ל ס' של"הג דגברא רבא קא מסהיד דפוסקי הלכות פסקו דיש להזהר מלהשבע מי שיודעים בו שישבע לשקר ואנן בדידן דאשכחן לתרי אריוותא מהר"ם אלשיך ומוהרימ"ט ז"ל דפשי' להו דאית ביה איסור דלא תשא יש להזהר מלהשביע כשיודע חבירו שישבע לשקר והרדב"ז ז"ל גופיה סיים עלה דכל ירא שמים אין להשביע אלא יטיל עליו חר"ס ע"ש ועיין בה' הערוך ערך היסת והעתיקו הרמב"ם ז"ל בתשו' פאר הדור סי' קמ"ה דשמיע ליה דהשבועה חלה על שניהם ר"ל ממ"נ א' מהם נכשל בחומר השבועה וכדמפרש לה ר"ת ז"ל כמ"ש הריטב"א ז"ל אשר הובא לעיל ועיין לה' כנ"הג ז"ל סימן פ"ו אות ס"ג בהגהב"י ז"ל

(לח) שבועה. מי שנתחייב בשבועה לחבירו ליתן לו מעות ביום פ' ונזכר עוד היום גדול ואמר בלבו עדין יש לי פנאי והלך לעסקיו ושכח עד שעבר היום ה"ז כאנוס עכ"ל מר"ן ז"ל בב"י סס"י ע"ג משם הנמק"י ז"ל פ"ב דב"ק ומאי דפשי' ליה להרב ז"ל דשכחה הוי. אונס לכאורה נר' איפכא בפרק המפקיד דף ל"ה כל לא ידענא פשיעותא היא וחייב הנפקד והכי הלכתא ומוסכמת מכל הפוסקים והיותר ק' שהנמק"י שם כ' משם הר"ן ז"ל מכאן יש ללמוד שהנותן כליו לסרסור למשכנם לו ואמר איני יודע היכן משכנתים פשיע' היא וחייב לשלם עכ"ל ופסקו בש"ע סי' קפ"ה ס"ח ע"ש

וראיתי למרן הב"י ז"ל ריש סי' ר"ז שהביא משם חידושי אגודה בראשונה היה נטמן ביום אחרון של חדש כדי שיהיה חלוט לו התקין הלל וכו' מכאן נראה מי שנדר לעשות דבר בתוך שלשים יום או זמן אחר ולא נאנס תוך הזמן והיה יכול לעשות וביומא דמשלם זמניה נאנס לא מקרי אונס מדהוצרך הלל לתקוני דהא הכא נאנס ביום אחרון עכ"ל מרוצת דבריו תוכיח דפשיטא ליה דבמוכר בית בבתי ערי חומה יכול לכופו לקבל דמי מקנתו בתוך זמנו אמטו להכי אע"ג דביום האחרון אתניס לא הוי אונס דה"מ למכפייה גו זמניה לקבול מניה ועיין מה שהארכתי לעיל במערכת אות מ"ם מדיני משכונה סי' בס"ד ועלה דהך מתני' דבראשונה שונה היה נטמן דאיתא לה בערכין דף ל"א ובגיטין דף ע"ד אתמר עלה דמתקנת הלל נשמע דנתינה בע"כ לא שמה נתינה הקשו התוס' מהלוהו בישוב אינו מחזיר לו במדבר ש"מ הא בישוב מיהת מצי כייף ליה לקבולי ע"ש ועדיפא מינה הו"ל לאקשויי דאפי' גו זמניה מצי כייף ליה דאמר רבא בפ' האומנים דמ"ז האי מאן דאוזפיה לחבריה מאה זוזי ופרעיה זוזא זוזא פרעונא הוי ואין לו עליו אלא תרעומת דאמ"ל אפסדתא מנאי דפרעיה בפרוטרוט ופשיטא דבע"כ אבעי ליה לקבולי גו זמניה ואפי' פרוטה דאל"ה לא לקבולי מניה ולא תרעומת תהוי ליה לגביה כמ"ש הרא"ש ז"ל משם הרב העיטור ז"ל ע"ש ודבר פשוט הוא ואין כאן מקומו להאריך

לדאתן עלה לכאורה דברי הנמק"י וחי' אגודה . . פלגן בהדייהו דלדעת. הנמק"י אע"ג דהו"מ לקיים שבועתו מבע"י כיון דבההיא שעתא לא רמיא עליה חיובא לקיים דבורו אם נאנס אח"כ חשיב כאנוס ואלו לדעת חידושי אגודה כיון דהו"מ לקיומי גו זמניה כי לא קיים אע"ג דאתניס לא חשיב אונס וה' כנ"הג שם בסי' ע"ג אות ז"ן בהגהב"י תירץ דלגבי שבועה הוי אונס כיון דאפי"ה לא מפטר מחיובו אבל לפוטרו מחיובו כנדון ספר האגודה לא הוי אונס דעתו ז"ל דמש דבנשבע לפרוע לזמן פ' אע"פי שנאנס באותו זמן ולא פרע אכתי השבועה בדוכתה קיימא כמ"ש הטור שם בשם תשו' אביו הרא"ש ז"ל שאע"פי שהלוה לא תבעו בזמנו אכתי מושבע ועומד הוא וכיון דליכא דררא דממונא חשבינן ליה אונס ושלא כדעת הרשב"א ז"ל עיין בטוש"ע י"ד סי' רכ"ח ובהכי אתנח לן מאי דדייקנא על הנמק"י ז"ל דפרק המפקיד דכל לא ידענא פשיעותא היא דהתם לגבי דררא דממונא הוא משו"ה לא חשיבא שכחה אונס אלא דאכתי איכא למידק מהך