משכנות הרועים תרמט

ובניו הוא מפקיד וע"ש להסמ"ע ז"ל סי' ע"ב סקצ"ח וכו' והש"ך ז"ל שם סקקל"ו ולה' מוהריט"ץ ז"ל סימן פ"ה דע"ה ודף ע"ו ולה' דרכי נועם ז"ל סוף סימן ג' ועיין להרב מח"א ז"ל בה' שומרים סימן ל"ד

(זך) שאלה. השואל חפץ מחבירו ונאבד והמשאיל אומר סלע היה שוה והשואל אומר איני יודע ועד אחד מעיד שהיה שוה שקל ישבע המשאיל ויטול סלע כיון שאינו מכחיש העד הרשב"א ז"ל ח"ג הנדפס מחדש סימן פ"ג וכתב הרב המגיה א"ל לשם דתשו' זו נעלמה מעיני הרב"ח סימן ס"א שכתב דטעם הרא"ש ז"ל דנפקד לא הו"ל למידע כההוא דסי' רצ"ח ס"ד ה"נ דשואל לא הו"ל למידע ודברי רבינו הללו סותרים דבריו וההיא דסי' רצ"ח שאני דמלתא דשכיחא דאדם מפקיד שקים וכיסים מלאים ואינו יודע מה שבתוכם ואין ללמוד משם לשואל חפץ שיכול לידע כמה הוא שוה ע"ש ועיין להמש"ל פ"ה מה' שאלה דין ו' שעמד בדברי הרשב"א ז"ל שם ועיין בסמ"ע סי' ע"ה סכ"ג והש"ך סק"ף דהלכה רווחת בישראל

(כח) שאלה נשאלתי בראובן שהשאיל לשמ' ל ב' צמידים משובצי' במרגליות יקרות ואבד א' מהנה כיצד משלם כי בהיותם מחוברים שוין מנה ועכשו אינו שוה הצמיד הא' כי אם מ' וראובן תובע שישלם לו חצי מנה של הצמיד שאבד ועוד לו מה שנפחת מדמי הצמיד הנשאר ובו בפרק נלע"ד לדמות דין זה להך דינא דחביצא דתמרי דאיתא לה בהשואל דף צ"ט ב' ופסקו מרן כמבואר בסי' שס"ב סי"ב ועיין בהסמ"ע ז"ל סקכ"ב גם מדין האונאה במרגליות דאמרי' שרוצה לזווגם יש ללמוד דין זה ועדין לא הגעתי לפרק נגמר הדין ובה שעתא כאן היה וכאן נמצא רחימו דנפשין נהירו דעינין הרב כמוהר"י אבן נאיים ז"ל ומדי דברי בו בענין זה הראני אות'ו ואת נוהו פרק כל כתבי ספר כתב איש רב"י עמד וימודד אר"ש רחבת ידים והיא ל"ו נדפס"ה בספרו הבהיר ישועות יעקב סי' ס"ז ות"ל שכיונתי לרוב דבריו ז"ל וכעת נדפס ספר קול אליהו למהר"א ישראל ז"ל ובחח"מ סי' י"ד אף הוא ראה ויתר ה"ן ספ"ק הלכה למעשה ע"ע ואיה"ב אשנה פרק זה בס"ד

(כט) שאלה כלה ששמו עליה תכשיט ולא מיחתה והוליכו אותה לבית החתן ונתראה לכל הבאים לגמול חסד עם הכלה אין לך שמוש גדול מזה ואם נאבד חייבת הכלה בתשלומין ולא בעלה ואם נאבד מתחת אחד מהרואים חייב עיין כנ"הג סי' שמ"ו בהגב"י אות י"ו ואות י"ז ובחיוב הכלה נתבאר הטעם שכתבתי ומשם הרב מוהרי"א גאליקו כתב טעם אחר ונ"מ לדינא

(ל) שאלה. הא דקי"ל שואל שלא מדעת גזלן הוי כמו שכ' בטוש"ע סי' שנ"ו צריך לברר מאימתי הוי שואל דנידון כגזלן עיין להרב מח"א ז"ל בה' גזי' סימן ח"י

(לא) שאלה. הא דקי"ל שואל שלא מדעת . גזלן הוי ה"ד היכא שכל הנאה שלו עיין לה' מח"א ז"ל בה' גזילה סימן כ"א וע"ע בסימן ך'

(לב) שבועה. ראובן ושמ' שותפין בחצר והיו בניהם דו"ד בענין הוצאת בנין ותקוני החצר ועמדו בדין ונגמר הדין דראובן ישבע ויטול וטען ראובן שאינו נשבע אלא עד שיזמין לו שמעון מעותיו שאינו בדין שישבע ויהיה. ראובן דוחהו מיום ליום ומחדש. לחדש יורה המורה לצדקה שורת הדין היכן נוטה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בראש אמי"ר הדא אמרה מ"ש הרמב"ם בפי"ד מה' מלוה די"ב מי שטען שפרע השטר ואמר ישבע המלוה ויטול אומרים לו הבא מעותיו ואח"ך ישבע ויטול עכ"ל ומרן בב"י בסי' פ"ב ס"ח דקדק מדברי רבי' שכתב אומרים לו הבא מעותיו וכו' משמע דס"ל דאע"ג דלא טען מלוה הכי רמיא מלתא על הב"ד לומר לנתבע דאינו נשבע אלא עד שתביא לו מעותיו ע"ש וכן נראה שכ"ד ה"המ ז"ל בדעת רבינו שכ' ונר' פשו' בטעמו דלמה לו להשבע המלוה על חנם עכ"ל יורה יורה דטעמא טעים למאי שהב"ד הם טוענים כך דהכי דייק לישנא שכתב למה נשבע ומ"ש עוד ה"המ ז"ל שם דיש קצת סעד לזה ממ"ש בפרק הכותב כתובו לי זכותא לכי משתבענא שקילנא וכו' ויש לדחות ראיה זו עכ"ל הכי איתא התם דף פ"ה ההיא אתתא דאתחייבא שבועה בב"ד וכו' אמ"ל כתובו לי זכותא דכי משתבענא שקילנא וכו' ור"ל דהך אתחייבא שבועה להפטר ממה שתבעוה והתובעה אמ"ל דתשבע במתא כי היכי דתכסיף אמרה כתובו לי זכותא פיסקא דדינא דכי משתבענא במתא יהבו לי האי זכותא דפסקא דדינא דכי משתבעא פטירא ועיין בפירש"י ז"ל ובמקו' לשם א"כ מה סעד מצא ה"המ ז"ל לדברי רבינו ונלע"ד דכוונת הרב המגיד מדמסיק * למחזי כשקרא חיישינן ולהכי לא כתבינן זכותא אלא עד דמשתבעא דכוותה חיישינן שאם לא יתן לו הממון נמצא המלוה נשבע על חנם אמטו להכי כיון דחיישי' להשבע על חנם אינו נשבע המלוה אלא עד שיביא לו הממון וע"ז כתב דיש לדחות ראיה זו דכות' שנשבעה והיא לא נשבעה כדפי' רש"י ז"ל שם ואת"ל במוסרין הזכות הלז ביד שליש כמ"ש במקו' לשם הא מיהא כשכותבין בשקרא כותבים משא"כ הכא לדידיה דמלוה בקושטא קא משתבע אלא דחיישינן דילמא בתר דמשתבע לא משלם ליה נתבע ונמצא למפרע דעל חנם השביע והיותר נלע"ד בכוונת ה"המ ז"ל דמסעד סעיד לדעת רבינו ז"ל כי היכי דהתם כי אמרה כתובו לי זכותי דכי משתבענא יהבו לי ההוא זכותא שמעת מינה דשפיר קא טענה דלא משתבעא עד דכתבי לה זכותא ומינה גמיר לה רבינו דמלוה נמי מצי למימר לא משתבענא עד דלימטו לי זוזי אע"ג דרב פפי פליג עליה דרב ביבי בר אביי וסבר דלא לכתוב לה זכותה התם משום דמחזי כשק' אבל הכא כי מזמין זוזי בב"ד למאי ניחוש ומ"ש ויש לדחות ראיה זו משום דאיכא למימר דשאני הכא דאיכא דררא דממונ' ולאטרוחי לנתבע דלימטי זוזי אבל התם כי כתבי לה זכותא מאי הוי ואע"פי שכתב הרב המגיד ויש לדחות ראיה זו מ"מ לענין דינא כוותיה דרבינו ס"ל וכן יש לדקדק מדברי הרי"ף ז"ל בתשו' סי' ס"א שכתב ואם אמרנו ישבע התובע תחלה לא יתחייב שבועה עד שיהיה ממונו מזומן עכ"ל וא"א דב"ד לא טעני בהכי אלא עד דטעין התובע היכי פסיקא ליה דאינו מתחייב שבועה עד שיהיה ממונו מזומן כיון דאיהו גופיה לא טעין אלא ש"מ דס"ל להרי"ף ז"ל דמלתא דרמייא עלייהו דב"ד שלא להשביע המלוה על חנם וכן מתבאר מדברי תלמידו הרב מוהר"י אבן מיגאס ז"ל סי' ס"ד שכ' וז"ל ובתשו' אחרת וכו' שלא