משכנות הרועים תרמז

מהניא ליה תפיסתו או לא מטין להשיב דלא תועיל לו תפיסתו כר"עק דאמר הכי אבל אם כבר תפס לא מפקינן מניה דהא איכא ר"ט דאמר אם קדם הב"ח ותפס אין מוציאין מידו וזכה הב"ח בתפיסתו ולפי"ז ר"י ור"ל פליגי מן הקצה אל הקצה דלר"י לכתחלה יכול להורות הדיין כר"ט דתפיסה דלאח"מ מהניא ולר"ל אע"פי שכבר דן את הדין כר"ט נעשה כטועה בדבר משנה ומהדרי' עובדא ועיין למולי הרב זרע יצחק ז"ל ע"ש מ"ש בזה וכמדומה לי שכונת דבריו כדכתיבנא אלא שעיקר במה שתי' התוס' קצר במקום שאמרו להאריך וע"ע לה' מוהר"ם שיף ז"ל שו"ר להרא"ש ז"ל בתוספו' והובא ג"כ במקו' שתמה ע"ד התוס' הללו והוא ז"ל תי' דמיירי שכבר דן את הדין וכו' ע"ש וצע"ד דאין שיטת ההלכה הולכת כן גם מ"ש משם הריטב"א דמיירי שכבר אכלו הפרה ע"ש אין נראה כן מלשון הגמ' מדקאמ"ל ר"ל זילו אהדרוה ולא קאמר להו זילו שלימו משמע דאכתי קיימא בעינא

הדרי בי להרב מוהרימ"ט ז"ל שרצה להוכיח מהאי עובדא במאי דק"ל בגווה וז"ל והשתא כיון דר"י לא הדר ביה משמעתיה מ"ל אם רשב"ל שקול כמותו מ"מ אם היו תפוסים אדרבה רשב"ל היה ראוי שיאמר הואיל ור"י חלוק לא מפקינן אלא כל שיש ספק בעיקר התפיסה הו"ל תפיסת ס' ומוקמי' לה בחזקת מרה קמא עכ"ל ואנכי לא ידעתי דהא דבעי לאוכוחי מהאי עובדא דאיכא למימר דאין משם ראיה כ"כ דר"י לא דן את הדין כלל חדא דקריביה הוה ותו דהבע"ד לא הוו בהדייהו כנראה מפשוטן של דברים וא"כ לא דינא. ולא גמר דינא הוו וטפי. הו"ל להוכיח מהך עובדא דמקדמא ואתייא דקאמר דון דייני כר"ט ואהדרינהו ר"ל לעובדא מנייהו דמאן לימא לן דהנך דייני לא הוו שקולים כר"ל דאמאי אהדר איהו לעובדא מנייהו והנראה שדעת הרב ז"ל דלהכי לא מייתי מהך עובדא משום דאיכא למימר דילמא קי"ל כר"ל דהנך דייני לא הוו שקולים אמטו להכי שפיר אהדר לעובדא מנייהו ועבד כשמעתיה דהלכה איתמר והו"ל כטועה בדבר משנה וחוזר הדין אבל בר"י דודאי שקול כמותו הוה ק"ל שפיר דאמאי אמ"ל זיל אהדר כיון. שכנגדו חלוק עליו אלא דאכתי לא אפרוק דר"י לא דן את הדין כדכתי' אבל לפי מה שפירשו התוס' לפום מאי דכתיבנא דר"י ס"ל דמטין איתמר לענין שאם בא לימלך אם יתפוס אם לאו ואם תפס לא מפקינן מניה קו' הרב בדוכתה קיימא כיון דר"י לא אהדר משמעתיה והוא קאמ"ל שפיר תפסתוה היינו גמ"ד ממש אפילו שלא בפני בע"ד א"כ אמאי אמ"ל זילו אהדרו אלא ש"מ כיון שהפרה היא ידועה שהיא של היתומים והתפיסה במחלוקת היא שנויה דלמר מהניא ולמר לא מהניא מוקמינן חפצא בחזקת מריה קמא ומפקינן ליה מיד התופס בו. ואחר כתבי זה מצאתי לה' ז"ל בח"א סימן קנ"א שהביא ראיה זו וכתב ע"ז ואין לדחות דשאני התם דגם לר"י מטין איתמר וכמו. שהקשו התוס' וכו' ואין לדחות עוד דהני קריביה דר"י הוו. וכו' ע"ש וכדדייקנא ואח"כ כ' שחביריו חלקו עליו בראיה זו והוא ז"ל החזיק במעוזו להעמיד ראייתו עש"ב גם ה' פמ"א ז"ל הביא דברי הרב הללו וכתב וראויים הדברים למי שאמרן ע"ש ועיין לה' בתי כהונה ח"ב סימן ז"ך דף ס"ג ע"ד ע"ש ומה מאד. נפליתי מהרב החבי"ב בסי' ד' אות ו' בהג"הג כתב משם הראד"ב ז"ל בתשו' סימן קס"ד וז"ל יראה דאפילו למ"ד דתפיסה לאחר שנולד הספק מהני ה"ד בתפס אותם החפצים שנולד בהם הספק אבל אם תפס חפצים אחרים לא עכ"ל ותשו' זו לא מצאתיה בס' לחם רב במקום שציין הר' ז"ל דמרוצת דבריו מוכיחים דלא מקרי תפיסה דמהניא אבל בשתפס החפץ שנפל בו הספק מהניא ולפי"ז הן הן דברי ה' מוהרימ"ט ואתמהה על ה' החבי"ב ז"ל ששמועות. רבו שגורות בפיו איך העלים עין השגחתו מהם ומחזר על הגרנות תשו' ב"י לה' מוהראד"ב ז"ל ואם יש לחלק בין תפי' שלאחר שנולד הספק לתפיסה דפלוגתא דרבוותא כגון דא צריכא רבא

ותבט עיני לה' המבי"ט ז"ל בשניות סי' קמ"ג שאול נשאל במי. שנתן מתנה לבנו ולא הגיע השטר לידו של המקבל עד שמת הנותן והנותן חזר וכ' שטר מתנה בכל נכסיו לבנו האחר ומסר השטר בידו לאלתר ומת הנותן מי הוא אשר יזכה במתנה זו הא' שקדם בזמן השטר מתנתו או הב' שקדם זמן קבלתו כשטר המתנה והבן הא' תפוס מנכסי אחיו מקבל המתנה אלא שאינם מנכסי הנותן והבן הב' תפוס בנכסי הנותן עצמן אי מהניא תפיסת הבן הא' מנכסי אחיו או לא ואם תפיסת הבן הב' שרירא וקיימא והשיב הרב דפלוגתא דרבוותא היא אי בעינן עד דמטא שטרא ליד המקבל או דילמא עדי השטר זכו לו הילכך הבן הב' זכה בנכסי המתנה דמצי אמ"ל קים לי כמ"ד דלא זכה הא' כיון דלא מטא שטרא לידיה והבן הא' זכה במה שתפס מנכסי אחיו דמצי אמ"ל קים לי כהנך רבנן דאמרי דמשעת קנין זכה ע"ש הא קמן דסובר ה' דבפלוגתא דרבוותא ותפס חפצים שאינם בכלל הספק דנכסי דאח נינהו וזיכהו הרב מטעם דמצי אמ"ל קי"ל וזה הפך דברי הרב מוהרימ"ט ז"ל ותמה על הרב מוהרימ"ט ועל ה' כנ"הג ז"ל ונראה לומר דבנדון ה' המבי"ט ז"ל האח הא' היה תפוס מנכסי אחיו קודם שנולד הס' דהיינו קודם לזמן כתי' השטר של המתנה של אחיו השני או קודם שנתגלה ענין שטר המתנה הב' וכמו שיתבאר בס"ד מ"ה מהניא אפילו אם תפס נכסים אחרים ונדון בנו הרב מוהרימ"ט ז"ל מיירי בשתפס מהיתומים כמו שמבואר בדבריו שם דף נ"א ע"א בד"ה ואינו רואה וכו' ע"ש ולפי"ז מר אמר חדא ומא"ח ול"פ דה' האב ז"ל מיירי בתפס האח הא' קודם שנולד הס' ובכ"הג אפי' שתפס החפצים הידועים של אחיו הב' שפיר מהניא תפיסתו והרב הבן ז"ל מיירי כשתפס אחר שנולד הספק בהא קאמר ז"ל דאם מה שתפס הוא חפץ שהיה של הנתבע לא מהניא ליה תפיסתו ועיין להרב כרם שלמה בח"המ סוף סי' י"ו דף קכ"ז סוף. ע"ד שכתב שכ"מ לדינא ע"ש

ובפ"ב דכתובות אהא דת"ר שנים החתומים על השטר ומתו ובאו ב' ואמרו כתב ידם הוא זה אבל אנוסים היו וכו' אם כתי' ידם יוצא ממ"א אינם נאמנים ומתמה עלה ומגבינן ביה בשטרא מעליא אמאי תרי ותרי לונהו ואוקי לה דה"ק. אוקי חדר לבבי תרי ואוקי ממונא בחזק' מריה ופירש"י ז"ל למימר דלא מקרעינן ליה דאי תפיס לא מפקינן מניה ואינם נאמנים דקתני לאו למגבי ביה קתני אלא דלא מקרעינן ליה דלכי תפיס והק' עלה התוס' למ"ד תקפו כהן מוציאין מידו וה"ט משום דהו"ל תפיסה לאחר שנולד הספק דלא חשיבא תפיסה ותירצו לחד תי' דהכא מיירי שתפס קודם שנולד הס' ודקתני אין נאמנים לאו למימרא