משכנות הרועים תרמה

ה' המבי"ט ז"ל שם חדא דאפושי פלוגתא ביני רבנן לא מפשינן ועוד דלעולם ה' המבי"ט ז"ל מחבב דברי הריב"ש ז"ל הנאמרים באמת וא"כ איך יעלה על הדעת שלא חשש לדבריו וחלק עליו בהעלם עין וגם הרב המבי"ט ז"ל לא קאמר שזכתה הכלה לבד מנכסי כתובתה כמ"ש הריב"ש ז"ל ולקמן יתבאר בס"ד

ועדין נשאר לנו לברר דא"נ אמרינן כס' הרב המבי"ט ז"ל דדעתו של אדם הקרובה אצל בנו ולמתנה. גמו' איכוון היינו כשנתן התכשיט האב ליד בנו זכה הבן במשיכה וקנאו בא' מדרכי הקניה גם בנדון ה' אדמת קדש נדונו היה שבשעת השידוכין התנה אבי הכלה עם האב לתת לבתו תכשי' כ"וך א"כ אע"פי שלא מסר ליד הבן הרי הוא מתכוין להשלים תנאו ומסתייע מדברי הרב המבי"ט ז"ל דכי היכי דבנתן האב ליד בנו זכה הבן דאמדי' דעתיה דלשם מתנה איכוון ונתן לו ה"נ במתנה לשלוח לכלתו וקיים תנאו אמרי' ביה נמי אומדן דעת הוא שגמר ויהיב לבנו יחידו וכך מתברר מדבריו הראשונות שכת'

המורם מזה לנ"ד דכיון שלא פירש את דבריו לא בשעת החיוב שנתחייב לפני קרובי הכלה וכו' ע"ש אתי עלה מתשו' ה' המבי"ט ז"ל שאפי' טוען האב כך אינו נאמן והיינו משום שכבר נתחייב אמרינן אומדן דעת הוא דבמתנה הוא והשתא אהדורי קמהדר ביה והראיה שהיו מונחין בארגז שלה ואחר מיתת הבן עמד ונטלם כמו שסיים הרב ז"ל מפי מגידי אמת ע"ש אבל בנ"ד שלא נתחייב בתכשיטים הללו ולא מסרם ליד בנו במה זכה הבן לזכות בהם כלתו וגדולה מזו מצאתי לה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' שמ"ב ביעקב שקנה תכשיט לשם בנו שמעון והיה מוסר אותם ביד כנו והיה מקבל אותם מידו והיה מניחם בארגז שלו המיוחדת לו בבית אביו ונסתפק הרב לומר לא קנה הבן יען הארגז שלו היה מונח בבית אביו והו"ל כליו של קונה בבית המוכר דלא קנה עד דאמר לוה זיל קני ואי לא אמ"ל לא קנה ופשיטא דקנה דמסתמא אינו מקפיד על מקו' הארגז דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כהך דמזכה לעובר דידיה דקנה מה"ט ע"ש. מבואר מדבריו שהאב קנאם לשם בנו ומסרס לידו והניחם ברשותו בארגז שלו ולא חסריה אלא זיל קני אפי"ה אי לאו מטעם דדע' של אדם קרובה אצל בנו הו"א דלא קני ומינה דבנ"ד דשלח התכשיטים לכלתו מסתמא מאין הרגלים שיזכה בהם הבן לשתגבה אותם האלמנה מפאת סכי כתובתה ובחא"ה סי' קפ"א נשאל במי. שהשיא את בנו הגדול ונתן לו בית דירה וכלי תשמיש ותכשיטי זהב וכסף וחזר האב לסוף עשר שנים בעת נסיעתו מן העולם וצוה שיחלקו האחין כל אשר ימצא בבית בנו והבן טוען כיון שלעולם לא דיבר עליהם אביו א"כ נתונים נתונים המה לו מאביו והשיב כל שלא אמר שנתנם לו בפי' לא קנאם דתכשי' אינו בכלל בית ודאי אם היה אומר הבן שאביו אמ"ל בלשון מתנה פשיטא שיהיה נאמן בשבועתו אבל מן הסתם ל"ק ועוד דאמרינן בגמרא דהאי מלתא כהלכתא בלא טעמא השכל נותן תפסת מועט תפסת ע"ש הא למדת דאעפ"י שהבן קנה בית וכלי תשמיש מדין המשיא את בנו הגדול והתכשיטין הללו הם ברשותו עשרה שנים ואפי"ה פסיק ותני כל שלא טען הבן שנתנם לו במתנה בפירוש לא קנה והכא בנ"ד שהבן דר עם אביו בביתו ולא טען שאמ"ל אביו בפי' דבמתנה נתנם לו במה זכה הבן לגבות סכי כתו' מתכשי' הללו

וכעת ראיתי להרב פני משה ז"ל סי' מ"ח שהביא תשו' הרב המבי"ט ז"ל אשר הובאת לך ומר ס"ל דלא סמכי' אהך אומדנא וחשיב להנך תכשיטים כשאר דברים העשוים להשאיל ע"ש שהאריך אלא שבנדונו היה האב מוחזק בהם כמ"ש בשאלה ומה גם דהאב מוחזק בהם וכו' וכן מתבאר מדברי תשו' ע"ע ולקמן יתבאר בס"ד ואע"פי שה' פמ"א ז"ל סימן ס"ב ורבו ה' מוהר"ח הכהן ז"ל ואחריהם נמשך הרב בית דוד בח"מ סי' תכ"א מהספר זכו לבן ה"ד בתכשיט הרי מפורש יוצא בדבריהם שמ"ש הרב מוהרשד"ם ז"ל שיתן בפירוש הכוונה שהיה שם מתנה מיד האב לידו או לכלתו וכו' ע"ש וכ"ה שם בדף קי"ח ע"ג ע"ש אבל בנ"ד דחס"ר משום יד נראה דלא זכה הבן וכ"ש שהרב דבר משה ז"ל בח"ב סי' ע"ג השיג על דבריהם והרבה להשיב והשיאן לדעתו ע"ש שהאריך ועוד אומדנא דמוכחא דהאי אב לאו גברא דאמיד ליתן לבנו במתנה סך קרוב לק"ק מחבוב ואין שולחין מתנה כזו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה גלוי וידוע לכל באי שער העיר הזאת נעמ"י יע"א ועוד בה כי יש לו בן אחר ואחזוקי גברי דעברי אמצוה דרבנן הם אמרו לא תהוי באעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא ואפילו דאיכא למ"ד ה"ד במתנת שכ"מ אבל בבריא לא כבר אותביה מההיא דפרק נערה דף ד"ן וכמו שהארכתי במ"א ואומדנא זו היא העולה ברא"ש כמו שכ' מוהריב"ל ז"ל בח"ג סי' צ"ג והרב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' של"ז בסו"ד ע"ש ועיין עוד בתשו' הרא"ש ז"ל כלל פ"ה סימן ג' ובתשו' ה' מוהרש"ח ז"ל סימן ט"ו וכן בקדש חזיתי לה' מגן גבורים ז"ל סי' ע"א דקנ"ח ע"א ע"ש וע"ע במ"ש הרב מים רבים בחא"ה סימן ח"י ע"ש וכ"ש אם מנהג הק"ק פורטוגיזיס יצ"ו כמנהג שכתב הריב"ש ז"ל וכן מנהג קהל עדתנו ישצ"ו עד אשר נשאלה את פי זקני העם ושוטריו הי"ו של הק"ק פורטוגיזיס

ועוד אמינא בה מלתא דאת"ל. מדי פלוגתא לא נפקא ודעת הרב פר"ח מט"א ורבו ז"ל דאפי' בסתם אמרי' סתמו כפירושו אעפ"י שלא נתנו לכלה או לבן מיד ליד זכה הבן כי מלבד דהלכתא כבתראי היכא דחזו לקמאי והרי ה' דבר משה ז"ל תנא הוא ופליג לדעתו וכ"ש בנ"ד שלא ניתנו מיד האב ליד בנו או כלתו דאיכא למימר דכ"ע מודו וכדכתי' ומה גם אם מנהג קהלם ישצ"ו כמנהג ק"ק עדתנו הי"ו כמדובר ויאמר החולק נהי היכא דאיכא מנהגא ודאי דאזלי' אבתריה אלא אי ליכא מנהגא ואמרינן דאפילו בכ"הג דנ"ד פליגי הני רבוותא אכתי איכא למיקם עלה דמלתא אי בפלוגתא דרבוותא מהנייא תפיסה או לא גם את הב' שהאב ג"כ תפוס בבגדי נדונייתה אי חשיבא תפיסה כנגד מה ששוים הבגדים ההם. גם את הג' שהאלמנה תפיסתה אחרי מות הבעל והו"ל תפי' אחר שנולד הספק וכן האב אע"פי שהיו בביתו וברשותו הא מיהא מונחים היו בארגז. של כלתו ואע"פי שלא. הקנה להם מקום הארגז כבר כ' מוהרשד"ם ז"ל שאין מדרך האב להקפיד על מקום הארגז של בנו בביתו כאשר הונף וכאשר הורם הא מיהא איכא למימר דחשיבא תפיסה מגו דאי בעי אמר שאינם ברשותו שכבר הוליכה אותם לבית אביה או הוא שלחם והוליכם אצלה מהימן לומר שאתה חייבת לי כנגדם ממה שתפסת התכשיטין שהם שלי ולעולם לא נתכונתי ולא עלה על דעתי לתת אותם במתנה לבני כמו שנאמר. ואת רב"ע דנראה לחלק בתפיסות הללו