משכנות הרועים תרמג

באומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אינו כן דעל התובע להביא ראיה לאפוקי ממונא מניה

שו"ר להרב מוהריב"ל ז"ל ס"ב סי' מ"א דף כ"א ע"א שכתב משם שיטה א' דהרמ"ה ז"ל מודה לסברת הרא"ש ז"ל בהך דזבן בק' ושוה ק"ק וטען לוקח דלדידיה אוזיל דהלוקח הוא המוחזק ותנא דמסייע להרב פרישה והסמ"ע ויש ליחס סברא זו להטור כמדובר. ותבט עיני לה' מוהרי"א ז"ל בתומים סק"י שנתעורר בדברי מרן מהך דסי' קע"א ומה שתי' הוא ז"ל קרוב הוא למאי דכתי' בעניו' ואם הלשון יש בו מהגמגום לענ"ד הקצרה וצופה הייתי להרב נאמן שמואל סי' קי"ב דף קס"ח ע"ד דאייתי פלוגתא דמרן והסמ"ע ודברי הכנ"הג ז"ל הניתנים למעלה ושוה למרן יחידאה והביא הרשב"א ז"ל שהביא הכנ"הג ע"ע וכבר כתבתי בעניו' דאין ראיה מתשו' הרשב"א ז"ל וכ"ש דהרמ"ה ז"ל ס"ל דבבא מכח החזרה שחוזרת לו הקרקע הוא הקרוי מוחזק גם הט"ז תני תנא כוותיה דמרן ז"ל ואשר הביא אלוה בידו מהך דס' אילן קדם כמו שנאמר וכן בקדש חזיתי להרב כרם שלמה בחא"הע סי' מ"ג שתפס במושלם כס' הסמ"ע והכנ"הג וציין תשו' ה' מוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' פ"א ואיננו פה עמדי עמי במחיצתי

ולענין אם בא הלוה או יורשיו להוציא הקרקע מיד המלוה ולא מצאה ידו אלא שמכרה לאחר והוברר הדבר למלוה אם שומעין לו או לא דע דהטור סי' קע"ה סל"ה כתב משם הרמ"ה ז"ל דהמצרן לא מצי לאחותי לאניש אחרינא בדוכתיה וכו' וכ' הרב הפרישה והיה נראה לי לפרש דר"ל שיזכה בו לעצמו הך איניש אחרינא ודחק פי' זה והסכים מה שפי' בפרישה וכן בסמ"ע בסקל"ה ועיין להב"ח ולה' ט"ז ולהרב כנ"הג בהג"הט אות ל"א ופירוש הרב הדרישה היא העולה על דעת השואל להרב מהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה סי' ס"א ונשנית בסי' מ"ו וה' ז"ל חלק עליו וזכה ללוה ולשם הביא ג"כ לענין מי הוא הנק' מוחזק מארה קמא או מארה דהשתא והביא דעת הרב מוהרח"א ז"ל דס"ל כיון דחלוקי אי הדרא או לא הדרא א"כ ארעא היכא דקיימא תיקום והרב ז"ל חלוק עליו וכבר כתבתי מאי דנלע"ד בזה

ולענין אי איבעי ליה למלוה למכתב שטרא דזביני ללוה או דתסגי ליה למקרע שטרא קמייתא דאחלטתא וממילא הדרא ארעא למארה קמא עיין בזה להש"ך שם סק"ג סקי"א ולהרב יכין ובעז ז"ל ח"א סי' ס"ב ולה' בני משה ז"ל שם ולשם ולה' נאמן שמואל ז"ל סי' קי"ב דקצ"ט ע"ב ועיין מה שהארכתי בעניו' לעיל במע' אות ה' מדיני ההטבה בס"ד כי הוא דבר הלמד מעניינו

ודע אם ההלואה היא לצורך קבורה והגבו לו למלוה קרקע בחובו מה שגבה גבה ושומא לא הדרא הרשב"ש ז"ל בתשו' סי' קצ"ו ועיין לה' מש"ל ז"ל פכ"ב מה' מלוה על דברי הרב מוהרש"ל ז"ל ואין הבריאו' מסכים עמי עד מן השמים ירחמו שלחו מתם תעלה וארוכה ארוכ"ת תמיד על התורה ועל העבודה עבודת הקדש על אדמת הקודש אכי"ר: (כד) שומא והכרזה. מקום חיקור דין אי בעינן דברים ככתבן שומא ברישא והדר הכרזה או לא

דע שהרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהלכות מלוה בכל החלוקות שכתב שם מקדם ברישא שומא והדר הכרזה והמ"מ ז"ל שם דין ו' כ' בפי' ואח"כ מכריזין וכו' והאי לישנא חביבא ליה למרן ז"ל בש"ע ונקטיה בסי' ק"ג גם הטור כתב שם ואחר השומא יכריזו וכו' עכ"ל ולא ידענא טעמא דמלתא שוב מצאתי להבע"הת שער ג' ח"ב סי' ד' שהוכיח דבר זה מהש"ס ע"ש וכמ"ש הגד"ת ז"ל ולעולם כך דנים ובמשלם ימי אכרזתא אי לא משתכח מאן דזבן לה כפי מאי דשיימוה מחליטין אותה בידי הב"ח כפי מאי דשיימוה מעיקרא

אפס כי עז מה שראיתי בה' בע"הת שם סימן ג' וגם הטור שם כשהעתיקו נוסח האדרכתא כ' שאחר השומא וההכרזהריושרינא מבי דינא תלתא מהימני בקיאי בשומא ושמו לה הדין ארעא וכו' עכ"ל דמה טיבה של שומא זו אחר השומא וההכרזה וכבר נתעורר בזה הרב גד"ת ז"ל וכ' והכא לא שייך אותה דמייתי הרא"ש ז"ל דנשתהא כמו ו' חדשים ולא הורידו למלוה דפסק דכ"ז שלא החליטו אי אייקר ברשותיה דלוה אייקר וצריך שומא והכרזה אחריני דהכא בלא נשתהה עסקי' עכ"ל והב"ח ז"ל כתב לתרץ כדברי הרא"ש ז"ל הללו ואנכי לא ידעתי איך יצוייר דבר זה דאחר השומא צריך ג"כ הכרזה אחרת וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' הלזו ואחר ימי ההכרזה חוששין עוד שמא השביחה ולעולם אין מחליטין אלא ע"כ דהרא"ש ז"ל מיירי בנשתהה כמו ו' חדשים הוא דחיישינן שמא נתייקרו ועבדי' שומא אחריתי ומכריזין ודברי הב"ח ז"ל לענ"ד צ"ע ומה מאד נפליתי מהכנ"הג שבהגב"י אות י"ב כתב על תשו' הרא"ש ז"ל הלזו ויש לדקדק למ"ש שומא ולא כתב שצריך לעשות ג"כ הכרזה וכו' עכ"ל דהרא"ש ז"ל בדברי השואל ובתשו' הזכיר הכרזה פעם אחרת וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע וכמדומה שהרב ז"ל לא ראה גוף התשו' ולשון הטור גרם שלא הזכיר הכרזה אלא בדברי השואל ומה שתירץ בתי' הב' אתמהה גם מה שכ' הרב ז"ל אות י"ד לא הבינותי וצע"ד

(כה) שאלה. ראובן השיא בנו הגדול ודר עמו במחיצתו מפתו יאכל וכו' ולעולם לא זזה ידו של הבן מתחת יד האב וכו' וכעת הן בעון פגעה מד"הד בבן ההוא וחל"ש וחזר הדין ויפגע גם בבת שהניח אחריו וכראות אלמנת הבן כי אין לה עוד על מי לסמוך בבית של חמיה ותלך האשה ושבה אל בית אביה והוליכה בידה תכשיטי זהב וכסף משובצים באבנים טובות יקרות אמנם בכדי נדונייתה לא היה ספק בידה להוליכם עמה כי רבים הם ומנכרא מלתא וכשתבעה כתובתה ליטול נדונייתה אמר לה חמיה נתון תתן את התכשיטין אשר לקחת ותען ותאמר לו הלא אתם נתתם לי במתנה כששלחת לי אלח"נא כמנהג וראו כל עמי הארץ אשר שמעו שמעך לאמר הלא זה הדבר אשר אני שולח לכלתי ויען האב ויאמר לה הלא כל הארץ לפניך כך עושים בני לוי"ה לכבד את כלותיהן ובניהם לכבוד ולתפארת ולעולם אין מתכוין שום אחד מהם לשם מתנה ומה גם כי מה כחי כי אוכל לך סך כזה ק"ק מחבוב החוש יכחיש זה ונשאלתי לחוות דעתי שחה לעפר קל'ה כמות שהיא ואשאלה מאת הנותן לאדם דעת ינחני במעגלי צדק תורת אמת ושלא ש אכשל בדבר הלכה אכי"ר

זאת אשיב אף ע"ג דקי"ל בעלמא דברים העשויי' להשכיר ולהשאיל אין בהם חזקה אלא כל זמן שמביא עדים שהם של המערער