משכנות הרועים תרמא

דלא נפטר מן השבועה דלימא ליה הבא כסף למשכון ותו דנראה דפליג אסברת הריטב"א ז"ל הלזו דס"ל דאפילו בתנאי גרידא לא מצי לסלוקיה אלא במעות והרב ז"ל קסבר דאפילו בשבועה מצי למפטר נפשיה במשכון של כסף ומי עדיף תנאה משבועה ועוד דר' ז"ל הצריך לשום שומת משכון והר"ן ז"ל לא הזכיר על דל שפתיו ענין השומא כלל והטור ז"ל בסי' ע"ג סי"א הביא תשובת אביו הרא"ש המעוז ז"ל ומרן ז"ל בב"י שם הביא עוד תשו' להרמב"ן ז"ל בכיוצא בזה דשקלו וטרו בהיתר השומא בשבת וכתב ע"ז מרן אבל במישרים כתב שאפילו נשבע לפרוע לו מעות יתן לו משכון של כסף ולא יעבור על שבועתו דשוה כסף ככסף עכ"ל ובמאי דכתיבנא בעניו' נתבאר דפלגן בהדייהו בכמה אנפי:

ותבט עיני להרב לחם רב שיצא לישע המישרים דלא פליג אהרא"ש ז"ל ומ"ש ואף אם נשבע לפורעו במעות וכו' קאי אדלעיל שכ' שצריך. לפורעו קודם השבת אהא שאף אם. נשבע לפורעו במעות שצריך ליתן מעות קודם השבת ולא במשכון ע"ש ואכתי לא אפרוק דבכמה מילי פלגן בהדייהו ועוד שלשון ואף שכתב המישרים אינו מתוקן כלל ובנקל יש להגיה במישרים אבל אם נשבע לפורעו במעות אינו נפטר משבועה אלא בנתינת המעות ולא במשכון ובשיטת רבו אמרה ומ"מ שאר דקדוקים דדייקינן בעניותין אכתי בדוכתייהו קיימי ואכתי לא אתבריר מה שכ' במישרים ונותן לו משכון וכו' תנא אהיכא קאי דא"ל דקודם שבת פורעו ואם אין לו מעות יתן לו משכון אבל אם לא פרעו ולא נתן משכון קודם הזמן עד בא יום השבת לא פורש בדבריו מאי תקנתיה אי מצי ליתן לו משכון ולשומו אותו דחפצי שמים מקרי וכדרביה. והרמב"ם ז"ל או לא או"ד לצדדין קאמר או יתן משכון ר"ל שאם לא פרעו קודם שבת אז יתן משכון אלא דלפי"ז יש לדון בדבריו דבחול לא תסגי ליה בנתי' משכון אלא מעות בעין מיהב ליה והדבר קשה כיון דס"ל דשו"ך ככסף אם כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ועוד ק' דכי אמרי' נמי דשו"ך ככסף היינו להחליט ליה השו"ך וחשיב שפיר פירעון אבל כי יהיב ליה שו"כ בתורת משכון מאין הרגלים לומר דחשיב פירעון ובנתיב טו"ב סוף ח"כ כתוב למ"ר ז"ל הנותן לחבירו מנה והניח לו משכון עליו י"א קנה אע"פי שלא נקנה כמכר וי"א לא קנה כמו במכר שלא קנה וזה עיקר זולתי אם הקנה לו משכון בגופו בדמי המתנה עכ"ל הא למדת דעת עליון דמשכון לא מקרי פרעון ואין לו גוון הקנין אלא היכא דמקני ליה בגופיה של משכון א"כ כ"ש גבי שבו' דהיכי מפטר עד שיתן משכון ומה גם דלא ביאר ענין השומא וכבר הארכתי בזה וכתבתי דעות בדיני השבועה

וראיתי למוהרשד"ם ז"ל סי' תכ"ח שכ' בתוך דבריו דכ"ש אם נשבע ליתן לו חפץ ונתן לו מעות שווי דמי החפץ ע"ש והא דפליגי ר"א ורבנן במס' גיטין דף ע"ח באומר לאשה ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי אצטליתי דלר' אליעזר אצטליתו דוקא ולא דמיה שאני התם דלצעורה קא מכוין וכדאמרי' גבי על מנת שתשמשי את אבא ותניק את בני וזה פשוט וז"ל המישרים נתיב ה' סוף ח"א המקנה לחבירו שדה ע"מ שיתן לו חפץ פ' יכול ליתן דמי החפץ כך מוכח בגמרא דגיטין כי דוקא בגט צריך ליתן החפץ עכ"ל והיינו טעמא כדכתי' ופסקו מור"ם ז"ל לדין זה סי' רמ"א ס"ו ע"ש

ואתה תחזה מחלוקת שהיא לש"ש בין שני שרי צבאות ישראל הרב הגדול מוהר"י בי רב וה' הגדול מהר"ל ב"ח ז"ל בתשו' מהרלב"ח סי' קל"ז לארכה ולרחבה וע"ע להמש"ל ז"ל פ"ג מה' מכירה דין ה' ואין

להאריך

(כג) שומא. קי"ל ב"ד ששמו קרקע לב"ח ואח"ך השיגה יד הלוה מוציאה מידו משום דכתיב ועשית הישר והטוב כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ג ע"ש

ואתה דע לך דהב"הת ז"ל שע"ד ח"ב סי' ג' כתב דיש מן המורים שהורו דאי אית ללוה ארעא וזוזי או מטלטלי שהרשות ביד המלוה לומר בקרקע ומטלטלי אני חפץ וממנו אגבה את חובי בע"כ של לוה וזה טעות שהרי אין דינו אלא על המעות וכו' וכדאיתא בפרק הכותב וכו' ובפ' כ"ש וכו' עכ"ל וכאשר ירדוף הקורא תמ'ה תמ'ה יקרא על המורים גם על ה' בע"הת כי לא עורר חניתו ע"ד המורים הללו דהשתא כי אגבו ליה ב"ד למלוה קרקע של לוה דין הוא הד"ר לבעליו כ"ש השתא דבעי לוה לסלוקיה למלוה בזוזי אמרינן ליה ללוה זיל הב ליה ארעא. וכבר נשאל ע"ז הרב שער אפרים ז"ל סי' קכ"ז ומה שתירץ הוא ז"ל דהיינו טעמא דשומא הדרא משום ועשית הישר והטוב וכדינא דבר מצרא ובדינא דבר מצרא קי"ל אי אית ליה פסידא ליכא משום הישר והטוב והכא כיון דניחא ליה בארעא אי מסלק ליה בזוזי מטי ליה פסידא ולא קרינן הישר והטוב ע"כ ואיני מבין דבריו דמה ענין הטוב והישר לגבי גביית החוב דהישר והטוב היא בחזרת הקרקע לבעלים דבגביית ב"ח כיון דדינא הוא דמסלק ליה בזוזי אלא דלכי לית ליה זוזי מגבו ליה ב"ד ממקרקעי ולכי מייתי זוזי אהדר לדיניה משום עושית הישר והטוב אבל בעיקר גביית החוב מאן דכר שמיה דהישר והטוב גם מ"ש עוד הרב ז"ל עוד י"ל כפשוטו למ"ש בסי' ק"א הוי דומייא דאגבייה מדעתיה כי ביש לו מעות אז אין הב"ד צריך לשום לו הקרקע רק שיתן לו קרקע ולא מעות משא"כ גבי שומא הדרא עכ"ל ולא הבינותי גם את זה דעיקר קושיית השואל עמ"ש המורים שגובה חובו מן הקרקע בע"כ של לוה אהא ק"ל שפיר דהיכי כייפינן ליה ללוה להגבותו מן הקרקע הכא דאית ליה זוזי וקא צווח להגבותו מהם דודאי דבע"כ דכתבו המורים היינו ע"י ב"ד דאינהו כייפי ללוה להגבותו הקרקע והדרא קושיא לדוכתה

גם אשו"ר להרב חוות יאיר בסי' כ"ט נשאל על קושייא זו ובסי' ל' השיב מה שהשיב והעיד על עצמו והאמת אתו כאשר העין רואה גם הרב מוהר"י אשכנזי ז"ל בתומים נלאה להשיב ולא עלתה בידו

ולענין יוקרא וזולא אם הוזל הקרקע או הוקר כי מהדר ליה ארעא ב"ח ללוה ביוקרא דהשתא או בזולא דמעיקרא אפליגו בה רבוותא ואנן בדידן בתריה דמרן ז"ל גרירנא דפסק כמ"ד מקשינן יציאה לביאה ועיין לה' כנ"הג ז"ל שם אות כ"א וה' בית דוד ז"ל סי' כ"ט מהספר ולקמן יתבאר עוד בס"ד

ובענין שינוי המטבעות מזמן המכירה לזמן החזרה עיין בטוש"ע סימן ע"ד ובה' מוהר"א ששון ז"ל סי' קנ"ג ולה' מוהר"י עייאש במנהגים סי' ועמ"ש במע' אות ה' לעיל בדיני ההטבה