משכנות הרועים תרמ

ז"ל סקי"ד והב"ח ז"ל והט"ז ז"ל והרב ש"ך והרב זרע אברהם סי' ובתשו' ה' משאת משה חא"ה דף קע"א סע"א ובח"מ סי' ב' וג' דשקיל וטרי עם הרב זרע אברהם וה' קול יעקב בלקוטיו דף כ"ח ע"ב והרב מהר"ח יעקב בס' סמא דחיי בי"ד סי' ח' ומקרוב נדפסו תשו' הרב משפט צדק ח"ג ובסי' י' דף ל' ע"ד משם באר"ה לבד זה ראיתי בהסמ"ע סקי"ג שכתב ואין להקשות יקיים שבועתו שלא ימכור אלא יתן לו כל אשר לו בחובו עכ"ל והיינו כדברי הר"ן ז"ל בפרק לולב הגזול אשר הובא בספר ד"מ י"ד סי' זק"ן דאף במצוה שיעבור ולא יהרג מ"מ יתן לו כל אשר לו קודם שיעבור על ל"ת והעלהו במפה שם ומריהוט קושי' הסמ"ע ז"ל משמע דיתן לו מתנה את כל אשר לו כדי שלא יעבור על השבועה ודינא קא משתעי כדכתב הר"ן ז"ל א"כ מאי קמהדר זה ג"כ נקרא מכירה כשישומם ויתנם לו דמה לי מכירה לאחרים או לא עכ"ל דמאי שייטא שום המכירה הכא כיון שהוא חייב ליתן כל אשר לו שלא לעבור על השבועה

איברא דיש מקום חיקור דין נהי דגבי לוה גודא רבא שדי עלויה למיהב לכולהו נכסיה ולא לעבור אשבועתיה מיהו המלוה מהיכא תיתי דשקל מניה טפי ממאי דמסיק ביה אם אמרו גבי אנס גוי דבעי להעבירו על ל"ת אמטו להכי אמור רבנן דאי מצי לסלוקי לאנס בכל נכסי דאית ליה יתן ויחזור ויתן ולא יעבור על ל"ת אבל מלוה ישראל לא לשקול מניה אלא כפום מאי דמסיק ביה אלא עכ"ל דהכי קאמרי' ליה ליתן את כל אשר לו שלא יעבור על שבועה וממילא המלוה ישום מנכסיו כפום מאי דמסיק ביה ושקיל והשאר שכן ראוי להיות חוזר לבעלים והשתא משני שפיר הרב ז"ל דהיינו שומא ומכי' ר"ל מה שישום המלוה וקונה לעצמו ומ"ל מכירה לאחריני ומ"ל לו וז"ל הפרישה כלומר שבכלל זה שלא ליתן לו את הקרקע או מטלט' בחובו דנתינתם לב"ח בשומא היינו מכירה עכ"ל ויש להעמיס הדברים לפום מאי דכתי' בעניו'

(ך) שבח. קי"ל דב"ח סבא לטרוף מהיתומים שבח נכסים והיתומים אומ' שלאחר מיתת אביהם השביחו עליהם להביא ראיה כמ"ש בטור ש"ע סי' קט"ו ס"ה ע"ש והיינו כר"י כדאיתא בהמקבל דף ק"י וכדיהיב טעמא התם ארעא כמה דגביא לב"ח דמיא וייתו יתמי הראיה ולישקלו ולפי"ז ר"י סבר דשטר העומד לגבות כגבוי דמי והיינו כב"ש ואתמהא דשבק ב"ה ועבד כב"ש ובהשולח דף ל"ו קאמר אע"ג דמתני' מסייעא ליה לר"י לא עבד מעשה משום דילמא מתני' ב"ש היא ותי' התוס' בסוטה דכ"ה ע"ב בד"ה ב"ה סבר דשאני כתו' הסוטה דהחוב אינו מבורר דשמא זנתה באמת ואין לה כתובה בההיא דוקא הוא דקאמרי מרי ב"ה לאו כגבוי דמי אבל שאר ב"ח שהוא חוב מוחזק וברור בודאי מודו ב"ה לב"ש דכגבוי דמי ע"ש ובהשולח דקתני ואם יש בו אחריות נכסים אינו משמט וקאמר ר"י דב"ש היא ומשו"ה לא מסתייעא מינה ולפ"ד ז"ל אפילו ב"ה מודו בה ונראה דודאי דעתיה דר"י דאינו משמט וכגבוי דמי ואליבא דכ"ע כדברי התוס' והיינו דקאמר דעל היתומים להביא ראייה דכגבוי דמי אלא דלענין מעשה קשה בעיניו להוציא מהלוה דדילמא הך מתני' ב"ש דוקא וב"ה אפילו בחוב מבורר פליג ומאי אולמיה מימרא דהמקבל מהך דהשולח ואפ"ה קאמר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אלא דאכתי לא אפרוק מחולשא דסוף סוף הא קא חזינן דכל הפוס' פסקו להא דר"י בשבת וגבי שמיטה פסקו כרב ושמואל דמשמט ועיין בש"ע סי' צ"ז ס"ב ומה שהארכתי לעיל במערכת אות א' מדיני אחריות בס"ד

(כא) שבועה ראובן תבע משמעון מנה וכפר בו ונתחייב שבועת היסת והפכה על ראובן ונשבע ופרע ליה ואח"כ תפס שמעון מנכסי ראובן ורוצה להשבע על כפירתו הא' ומה שפרע לו כשנשבע לו רוצה לגבותם ממה שתפס מממונו הדין עמו הרב פרי הארץ חח"מ סי' א'

(כב) שוה כסף הא דאמרינן בכ"ד בגמ' שוה כסף ככסף מצאתי כ' אצלי בזכרונותי משם הרדב"ז ז"ל בח"ג סי' חת"ן דה"ד בנזקין וגזלנות אבל בשכירות בתים וכלים כסף דוקא ולא שו"כ ע"כ וכעת איננו פה עמדי רק כרג"ע נראה לי לעמוד על מבחן דבריו ז"ל הנראים לכאורה סתראי נינהו דמעיקרא מידק דייק דה"ד בנזקין וגזל דוק מינה הא בשאר מילי כסף דוקא ולא שוה כסף והדר קאמר אבל שכירות בתים וכלים כסף דוקא ולא שוה כסף דתידוק מינה הא שאר מילי כסף לאו דוקא וקשיא דיוקא אדיוקא ותו דהא איכא עבד עברי היוצא בגירעון כסף ואיתא בפ"ק דקידושין דשוה כסף ככסף וכבר האריכו התוספות התם בר"פ בד"ה פרוטה וכו' ובפ"ק דקמא דף ט' ע"א בד"ה ור"ה

וחדשות אני מגיד שאפילו במקח וממכר אשכחן להריטב"א ז"ל דס"ל דבמוכר סחורה לחבירו שחייב ליתן לו מעות דוקא ולא מצי לסלוקיה בשו"ך דהו"ל כמו שהתנה עמו בכך ופסקו מרן ז"ל בש"ע סי' ק"א ס"ג ואע"פי שמרן ז"ל נקט לה בשם יש מי שאומר לאו למימרא משום דאיכא דפליג עליה אלא דהכי אורחיה דמרן ז"ל כשהיא סברא מחודשת לאחד מהגדולים ולא נמצאת לזולתו וכמ"ש הסמ"ע בכמה דוכתי וכבר הארכתי לעיל במע' אות ג' מדיני גבית חוב סי' בס"ד

ומעתה חזות קשה הוגד לי במה שראיתי במישרים נתיב ו' ח"א דף כ"ב רע"ג שכתב מי שנשבע לחבירו ביום ידוע לחדש וחל אותו יום בשבת פורעו קודם השבת או יתן לו משכון של כסף כי שו"כ ככסף ולא יעבור על שבועתו ואף אם נשבע לפורעו במעות ולא במשכון ירושלמי בשבועות עכ"ל ואני עני בקשתיהו ולא מצאתיהו כי לא יכולתי להולמו מכמה אנפי חדא במאי דפסיק ותני יתן לו משכון של כסף כי שו"כ ככסף דמשמע דלא קאמרי' שו"כ ככסף אלא בנותן לו כסף והא ליתא דבכל דוכתא דאמרינן שו"ך ככסף כל הנעשה דמים מידי דמקרי נכסי ואפי' סובין דוק ותשכח ואי משום חומר השבועה שנשבע לפרוע לו מעות משו"ה בעינן משכון של כסף א"כ לא הוה ליה למתלי טעמא כי שו"ך ככסף אלא דהול"ל דהיינו נמי כסף מקרי ואע"ג דלאו מעות נינהו ועוד מאן לימא לן דע"י משכון של כסף נפיק מדי שבועתו שנשבע לפורעו במעות ולא במשכון ועוד בה דנראה דפליג אדרביה הרא"ש ז"ל שבכלל ח' סי' י"ו נשאל על רזא דנא והשיב דיתן לו משכון דשוה כסף ככסף אלמא לא בעי משכון של כסף ועוד שכתב הרב שם ואח"כ כתב הרא"ש ז"ל שוב אמרו לי שנשבע לתת מעות ולא משכון ואמרתי שאעפ"כ לא נפטר מן השבועה וא"א דמשכון של כסף מפיק ליה מדי שבועה למה יחליט הרא"ש ז"ל הדבר