משכנות הרועים תרלט

שחלקו ולא הזכיר לו ענין שבועה תשו' הרב מוהר"י אבן מיגאס ז"ל סי' קע"א ונלע"ד דאם רצה להחרים סתם הרשות בידו וכדין השות' שחלקו שנתב' בסי' צ"ג

(יג) שבועה אשה שנתן לה בעלה רשות אחרי מותו להיות שלטנית על כל הנכסים אשר ישאר אחריו ושלא תוכל לתת שום דבר מנכסיו אפי' לבניו רק שלעת פטירתה תחלק לבניו כפי רצונה ומת בעלה וטענו היורשים להשביעה שלא תתן לשום נברא שום דבר כאשר צוה עליה בעלה אין שומעין להם הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' רע"ט

(יד) שבועה חזקה שאין רשע מישר' שישבע בלא אונס שאינו מקיים שבועתו הרשב"א ז"ל במבונות סי' רע"ג וכ' ה' מוהרלנ"ח וז"ל אנן סהדי דכשנשבעו הכתות השבועה השנית לא נשבעו אלא אדעתא שתהיה השבועה הא' בטלה אליבא דכ"ע ולא היו מכניסין עצמן בספק שבועת שוא וכו' ע"ש וכתב מוהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ע"ז דאחזוקי. אינשי ברשיעי לאשתבועי שבועת שוא לא מחזיקינן וכו' עכ"ל ועיין מ"ש ה' מוהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה סי' א'

(טו) שבועה. ראובן הוציא שט"ח מקויים על שמעון וכשתבעו אמ"ל שטרא פריעא הוא והמלוה טוען לה"דמ אמ"ל לוה אשתבע לי אמ"ל מלוה תנה את נש'י ואשבע לך אמ"ל אין לי במה לפרוע אמ"ל מלוה אשתבע דאית לך אמ"ל לוה אשתבע לי ברישא דשטרא לאו פריעא הוא ואתחייב לך והדר אשתבענא דלית לי מגרמי כלום וקושטא קאי דרבוותא פליגי בהאי מלתא כמ"ש הבע"הת ז"ל שער ב' ובטור סי' פ"ב וחדשות אני מגיד שהרי"ף בתשו' סי' ס"א סובר כדעת הגאונים שהביא הרב בע"הת והטור שהמלוה ישבע תחלה ותלמידו הרב מהר"י אבן מיגאס ז"ל חלוק על רבו בזה וס"ל דהלוה ישבע תחלה והרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' מלוה דין י"ב ס"ל כדעת הרב מוהר"י אבן מיגאס ז"ל וטעמא דיהיב ה"המ ז"ל כתבו הר"י אבן מיגאס ז"ל שם בתשו' וכתב ז"ל שכמה פעמים השיב על זה כדבר האמור ולזה נטה מרן בש"ע וכך העלה הרב ש"ך ודלא כהט"ז. גם אשו"ר למרן בב"י סי' צ' שהביא סברא זו בלי שום חולק כסתם משנה או אפשר שעל זה סמך הסמ"ע ז"ל שכ' שהרב"י כתב והכי נקטי' וכל הבאים אחריו המה ראו כן תמהו ולפום מאי דכתיבנא ניחא אע"ג דלישנא דהסמ"ע ז"ל דחיק ואתי מרחיק איך שיהיה לענין דינא אנן בדידן בתריה דמרן גרירי ועליו אנו סומכים וכן עשינו מעשה בועד אצילי בני ישראל דייני גולה אחי"ם לי יעמדו ימים רבים כי"ר

(טז) שבועה. שנים שבאו לדין וא' נתחייב שבועה דאורייתא וא' שבו' דרבנן אין לא' קדימה לחבירו משום דהוייא דאורייתא ה' החסיד בקונטריס ארעא דרבנן סי' תכ"ו משם הרב שבות יעקב ח"א סי' קנ"א והס' הזה אינו כעת אצלי ומצאתי להריטב"א ז"ל במציעא במקו' במ"ד לדף ל"ד דף ע"ה מהספר ע"ג אמאי דאמרינן התם מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון דק"ל תפוק ליה דהכי דינא דישתבע המלוה תחלה שאין המשכון ברשותו כדמוכח לעיל ותירץ דאפי"ה כיון דשבועת המלוה דרב הונא אינה אלא תקנתא דרבנן ושבועת לוה שבועה דאורייתא הוה ס"ד דלוה קדים ומשתבע אם ירצו ב"ד קמ"ל תנא דע"כ ישבע המלוה תחלה כדי שלא יוציא את הפיקדון אח"ך ובדוק ובחון הדברים דהרשות ביד ב"ד אי נקדים שבוע' דאורייתא או לאו משום חששא דאח"ך יוציא הלה את הפקדון

(יז) שבועה המפציר בחבירו לעשות לו איזה דבר ואמר שכבר נשבע שלא לעשותו ואח"ך עשה אותו הדבר עצמו ואמר שלא נשבע ומה שאמר שנשבע הוא לאיזה סיבה נאמן וילפינן לה מדין אשה שאמרה לבעלה טמאה אני לך ואח"ך חזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וכן מי שאמרה מקודשת אני וחזרה ונתקדשה כדאיתא בכתובות דף ח"י שו"ר בגופן של דברים בה' ת"הד ז"ל סי שכ"ו ומייתי לה מהכא

(יח) שבועה. מי שנשבע לקיים את המקח בדבר שלא בא לעולם חייב לקיים את המקח מחמת השבועה מור"ם ז"ל סי' ר"א ס"ד וכן המוכר שטר שלא ע"י כתיבה ומסירה אלא ע"י שבועה כמ"ש ה' כנ"הג ז"ל בריס"י ס"ו בשם הרב משפט צדק ז"ל אלא הא מיהא דאי איתשיל אשבועתיה אע"ג דלא אריך למעבד הכי לכתחלה בדיעבד מיהא מותר וכן אם מת אין היורשים חייבים לקיים המקח מחמת שבועת מורישן והסמ"ע בסי' ר"ז סקכ"ב כתב עוד דלא נחתינן אנכסיה ועיין מה שהארכתי בפרט זה בספרי זוטא חיים וחסד במערתא דדייני דרוש והנה בסי' רכ"ז סכ"א נתבאר דאי אמ"ל מוכר ללוקח ע"מ שאין לך עלי אונאה כל כמה דלא פירש כמה ודלא ידע כמה מחיל תנאו בטל ויש עליו אונאה ע"ש ואם נשבע הלוקח ע"ז צריך לקיים שבועתו ותו לא מצי למתבע האונאה כמ"ש הרב מח"א ז"ל הלכות אונאה סי' י"ד ע"ש. גם במאי דקי"ל בקטן פחות מבן עשרים שמכר בנכסי מורישיו דממכרו בטל והדרא ארעא והדרא פירי וכמ"ש בטוש"ע סי' רל"ה ס"ה ע"ש ובנשבע הקטן פחות מבן עשרים לקיים המקח אינו יכול לחזור בו כמ"ש הכנ"הג בהג"הט אות ל"א ע"ש ונלע"ד דאי אתשיל אשבועתיה לא אהנו מעשיו לבטל המקח ולהוציאו מיד הלוקח או לחזור ולתבוע האונאה דלאו כל כמנייהו לאתשוליה אשבועתיה ולהוציא מיד הקונים אבל באסמכתא ובדבר שלב"ל שבאים הלקוחות להוציא מידו המקח קיים עבור שבועתו בכח ב"ד יפה ודאי מצי למפטר נפשיה משאלה וה"ה נמי בחלוקה דנחתינן לנכסיה דלא שייכא הכא כלל שו"ר להכנ"הג שם דפשיטא ליה ז"ל דאי איתשיל אשבועתיה מצי למהדר ביה ע"ש ומזה הטיל חלשי"ם על הקדשים מה שהנהיג הרב מוהרח"ש ז"ל לקיים המקח ולהשביע המוכר כתב ע"ז הכנ"הג דתיקון זה הוא חלוש ולענין אם מת פחות מכן ך' והמכר היה ע"י שבועה ולא איתשל אשבוע' אי מצו היורשים למימר אנן לא אשתבענא מסתפק הרב בזה והרואה יראה דבמוכר פחות מבן עשרים ומת בתוך עשרים פשיטא ליה להרב ז"ל דמצו היורשים למחות וכן ביאר עוד שם באות מ"ג ומ"ד ועיין במש"ל במערכת אות ב'

ליטא שבועה י קי"ל אם נשבע שלא למכור מה שיש לו ומחוייב לאחרים ואין לו במה לפרוע אלא עד שימכור חפציו רואין אם שבועת החוב קדמה לא חלה השבועה הב' ואם שבועת המכר קדמה לחוב השבועה השנית שבועת שוא כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ג ע"א בשם תשו' הרא"ש ז"ל כלל ח' סי' ב' ואתה דע לך דתשובת הרא"ש ז"ל הלזו קמו השרים שרי קדש ה' הפרישה ז"ל ובדרישה וה' ראש יוסף