משכנות הרועים תרלח

ותכשיטי ודרכו לקנות ולא למכור ואלמנתו טוענת שאין לו כלום אין מוסרים אותה לשבועה הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' קכ"ט ועיין להכנ"הג סי' צ' בהג"הט אות ט'

(ה) שבועה. מי שנשבע לשלם לחבירו אף על פי שלא חייב לשלם מ"מ חייב לשלם מכח שבועתו מור"ם בהגה סי' ע"ג ס"ח וכתב הסמ"ע ולעד"ן לחלק ולומר דדוקא אם בתחלת חייובו נתחייב בשבועה וכו' אבל היכא ששעבודו היה מתחלה ואח"ך נשבע לשלם י"ל כיון שהחיוב ליתיה ג"כ השבו' שנשבע ליתא וכו' עכ"ל ומתשו' הרא"ש ז"ל. שמשם תורה יוצאה לדין זה כתוב לאמר שר' דוד הוציא שט"ח שנתחייב בק"ס אבולחסין כ"וך מעות לכל מוציא שט"ח זה והשטר עשוי ככל חומר תיקון שטרות ובשבוע' שנשבע לפרוע לכל מוציא שט"ח זה ע"ש. עין רואה דמעיקרא נעשה החיוב והשעבוד בק"ס ושהשטר עשוי ככל חומר תיקוני שטרות ואח"ך הוסיף בה השבועה והרא"ש ז"ל אחר שצידד אם נתחייב אבולחסין מכח הקנין מסיק ועוד דאין צורך לכל זה אלא אפי' אם היה מן הדין לא היה גובה בשטר זה בנדון דידן כל זמן שנשבע כופין אותו לקיים את שבועתו אלמא בדאיתיה לקנין שבשטר והדר נשבע פסיק ותני הרא"ש ז"ל דל קנין מהכא או אמרינן דלא מחייב באותו קנין משום דלא מהני הא מיהא חייב הוא מכח שבועה והתימה מהש"ך דלא פליג עליו אלא מסברא דנפשיה ולא מתשו' הרא"ש ז"ל גופה גם הכנ"הג ז"ל הגב"י שם אות י"א הביא לתשו' הרא"ש ז"ל ולא השיג על הסמ"ע ז"ל אלא דלא נראה בעיניו לחלק ומה מאד אני תמיה. על ה' פמ"א ח"א סי' קכ"א שכתב על כתובה שיש בהם קנין ושבו' לקיים תנאים ומצד הדין יש לפוטרו מן הקנין א"כ גם מהשבועה פטור ומסייע למלתיה מדברי הסמ"ע הללו ושאע"פי שהש"ך והכנ"הג חלקו עליו כדאי הוא הסמ"ע ז"ל לסמוך עליו ע"ש דלפי הנראה בתשו' הרא"ש ז"ל לא כן ידמה וכדכתי' בעניו'. גם אשו"ר לה' כרם שלמה ז"ל בחא"ה סי' כ"ו שהביא לדברי הסמ"ע הניתנים למעלה ולדברי הש"ך והכנ"הג ז"ל דפליגי עליה ולא העיר מזה כלום ונלע"ד דכוונת הסמ"ע ז"ל דשאני נדון הרא"ש ז"ל שחזר והזכיר בשבועתו לפרוע לכל מוציא שט"ח זה אהא קאמר א"נ אותו קנין כמאן דליתיה דמי הכא דאיכא שבועה ר"ל דפרט בשבועתו לפרוע משו"ה כופין אותו אבל אם היה כתוב מתחלה השעבוד ואח"ך קנו ממנו בקנין ושבועה בהא איכא למימר דהקנין והשבועה בחדא מחתא מחתינהו וכיון דהחוב ליתיה השבועה נמי ליתה כן נלע"ד לפרש דבריו ואם הלשון דחיק ואתי מרחיק

ואתה דעלך לך דבהאי מילתא דקנין ושבו' פלוגתא דרבוותא דאיכא מ"ד דאם קנין אין כאן שבועה נמי אין כאן ואיכא מ"ד דל מהכא קנין מ"מ חייב לקיים מכח השבועה ועיין בהכנ"הג ז"ל סדר את המערכה בסי' ס' בהגהב"י אות נ"א ואילך וכבר רמזתי קצת במערכת אות ק' מדיני קנין

(ו) שבועה קי"ל נתבע שנשבע ונפטר ואח"ך תפס התובע משלו בלא עדים מהנייא תפיסתו כמ"ש בטוש"ע סי' פ"ז סנ"ו ונראה דדוקא אם השבועה מעיקרא מדינא הוא דמהנייא ליה תפיסתו אבל אם השבועה מעיקרא רמיא לשכנגדו והפכה עליו תו לא מהניא תפיסה דהו"ל כמ"ד ליה אשתבע ומחילנא לך וקיימתיה מסברא ומצאתי כן להר' צמח צדיק סי' ז' שש אנכי ועיין בתרומת הדשן סי' ש"י ופסקו מור"ם סי' רס"ה דאם כבר עמד בדין הקניה א' שוב אינו יכול לומר ממה נפשך הקנה סחורה א' מהם והכא קי"ל אע"ג דנשבע אי תפיס מהני ליה והחילוק מבואר דהתם מכח דינא הוא

(ז) שבועה . מי שחייב לחבירו ממון ונשבע לו שיפרענו ביום פ' וכשתבעו טען עליו שהוא מחל לו על השבועה אין לשון מחילה מועיל לבטל השבועה ואפי' להרחבת זמן אלא אם יאמר שאמ"ל קודם שיגיע הזמן הריני כאלו התקבלתי תי ואפי"ה ב"ד כופין אותו לקיים שבועתו מיהו אינו נפסל לעדות וכ"ש דלא שרי למקרייה עבריינא דדילמא קושט' קאמר הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' רפ"ט

(ח) שבועה מעשה בא לידי בראובן בא להתדיין עם שמעון ונתחייב בב"ד שמעון שבועת היסת וכשבא לישבע אמ"ל ראובן קים לי בגווך שאתה נשבע לשקר וכמה פעמים הוברר לי שנשבעת לשקר והוריתי להם ששמעון פטור מהשבו' דכיון דשבו' היסת היא ולא מהפכינן ואיהו קא מסהיד עלויה דגברא דחשיד אשבועתא הוא ועיין בטוש"ע סי' צ"ב ויש מהחברים ישצ"ו שגמגם בדבר ומן השמים הורוני תשו' הרי"ף ז"ל הובאה בתשו' תלמידו ה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל סי' זק"ן הורה גבר כדבר האמור ת"ל אז עמדו ולא ענו עוד

(ט) שבועה ראובן מורשה של שמ' לתבוע מלוי מה שטען עליו וגם ראו' המורשה יש לו דין ודברים עם לוי ואחר כל דברי ריבם נתחייב לוי שבועה על טענת ראובן מצד ההרשאה גם מצר תביעת עצמו כיצד משביעין אותו מי אמרי' שבוע' אחת היא ועולה לשניהם או"ד הו"ל כשנים שתבעוהו דנשבע לכל א' בפ"ע פסק הרדב"ז ח"ב סימן תרי"ט דחייב לישבע ב' שבועות ועיין מ"ש על זה מופת דורנו מוהרח"א נר"ו בספרו הבהיר ברכי יוסף סי' פ"ט וסי' כ"ב ס"ה

(י) שבועה מי שהוציא שטר על חבירו שכתוב בו שהכל נעשה בש"ח וחתום מיד המתחייב וטען לוה שלא הוציא השבועה מפיו רק חתם עמ"ש בשטר הנה ראיתי בזה מלכים מתדיינים הלא בספרתם ועד אחרן ראיתי לה' מוהר"י מולכו בש"ות אהלי יוסף סי' מ"ב וה' שמש צדקה בח"מ דף ל"ז ע"ב וכבר הארכתי במ"א בס"ד

(יא) שבועה. לפעמים יעמדו אנשי המעמד ליסר המשחקים בקוביא ונשבעין שלא לשחוק עוד ומרוב פשעיהם נותנין לזולתן מעות בשותפות ובודאי דלא אהנו עובדייהו ואכתי קיימי בשבועתייהו דכל עיקר כוונת אנשי המעמד לאפרושי מאיסורא דלתא דגזל וגם כי מושב לצים ודברי הבאי והתול והרגל שבועות בעבור שמכחישין זה את זה וביטול תפלה בעונתה וכמה הרפתקי מכל מיני משחית ומכל מיני פורענות אין די באר ואפי' בנשבע מפי עצמו דינא הכי הוא ועיין בתשו' הרדב"ז החדשות סי' רי"ד שפסק כן

(יב) שבועה ראובן נתן חפץ לשמ' למוכרו ומכרו לזולת ונתן לו דמיו ושתק ואח"ז תבע משמעון שישבע לו שלא מכרו ביותר ממה שנתן לו מדמי החפץ אין שומעין לו דכיון שכבר קבל דמי החפץ ולא תבע ממנו לישבע הו"ל כשותפין