משכנות הרועים תרלו

דין זה ממ"ש בפ' שבועת הדיינים ופ' המפקיד מלוה נשבע תחלה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון ופי' ר"ח ותהיה שבועת הלוה לבטלה ואעפ"י שאין זו ראיה גמורה מורה דמיון הוא קצת והענין נכון בעצמו עכ"ל ונראה דמה שאינה ראיה גמורה משום דשאני התם דהמלוה נמי רמינן עליה שבועה שאינה ברשותו אמטו להכי אהני הך טעמא דשמא ישבע זה והלה יוציא את הפקדון דלהשביעו תחלה אבל למילף מינה דאע"ג דאין על המלוה שבועה דלהכריחו לבטל כל שטרי שיש לו עליו מהכא לא שמעי' לה אלא שהענין נכון בעצמו

איברא דאכתי איכא למידק נחזי אנן דמאי שבועה לבטלה איכא דאי קטעין לוה אין לך בידי ר"ל שלעולם לא לויתי ממך או דקטעין פרעתיך ר"ל לויתי ופרעתי א"כ מאי קמהדר ליה לוה למלוה והלא שטר יש לך עלי והא איהו דקאמר ליה לא לויתי ממך ואי ליכא הלואה מהיכא איתיה לשטרא ותו איכא למידק באומר פרעתיך מאי חלול ש"ש איכא אמור דקושטא קאמר דפרעיה ומדינא הוה מפטר אלא מידי הוא טעמא דמשתבע מלוה ושקיל משום דמצי אמ"ל שטרך בידי מאי בעי אבל לוה אכתי צווח ואמר דפרעיה והך דפקדון שאני דלוה קאמר ג' היה שוה ומשכחת דלא שוה ג' דבהאי ודאי איכא למיחש לחילול ש"ש ח"ו

שבתי וראה תשובה להרי"ף ז"ל הובאה בספר פאר הדור תשו' להרמב"ם ז"ל סימן ר"א וז"ל ומאי דשאלתם מאן דאמר לחבריה שטרא אית לי גבך וארכס ואמ"ל אידך גבך הוא ואת בעי לאפוקי בתר דאשתבענא כדי לשוויי אנן חשוד אי משבעינן ליה דליתיה גביה או לא ודעתך להדמותה להפקדון דהתם מי נשבע תחלה מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפיקדון אח"ך ונמצא שלא היה שוה מה שאמר ונמצא שנשבע שבועת שוא ונמצא ש"ש מתחלל אבל השטר אינו כך כי אין שום חילוק בזה דהא אם טוען הלוה פרעתיך נשבע שפרע ואינו מפחד שמא יוציא הלה את השטר ותהיה שבועה לשוא כי בזה אינו חשו' כלל שהלוה אומר כשאמר לו שאבד האמנתיך ופרעתי לך אך אם מפחד שאני אשבע הב לי ביטול כל שטר שתוציא עלי שהוא מקודם שבועה זאת לא נשאר עליו שום חשדא ולא שום פסידא ואם מודה שהוא חייב לו אך אומר לו השבע לי שאבד השטר חייב לשלם ולא יחייבוהו שבועה אמנם אינו דומה דין פקדון לדין שטר נקוט הך כללא בידך דמי שתובע דבר שיש בו ממון או יש חיוב שבועה שהתורה אמרה ולקח בעליו ולא ישלם אבל בדבר שאינו ממון אין בו חיוב שבועה וכן הדין יצחק אלפאסי עכ"ל והנה השואל שאל שהנתבע טוען פרעתיך אלא שחש בראשו למאי דקא"ל שטרא אתרכס שקורי קמשקר ביה דלבתר דמשתבע מפיק לשטרא ומשוי ליה חשוד וכך בפיקדון ועל זה השיב הרי"ף ז"ל דלא דמי דין שטר לדין פקדון ומטעמא דכתי' בעניותין עלץ לבי ויגל אלא דמשבעינן הלוה ומפטר וה"מ בדלית ליה למיחש אלא משום דמשוי ליה חשוד אבל אי טעין דמטי ליה דררא דממונא דילמא הדר וגבי ביה זמנא אחרינא דינא הוא דמבטל ליה כל שטרי מקמי האי שבועה ואז משתבע ומפטר ואי מודה דחייב ליה מאי דכתי' בשטרא וטען מלוה דאתרכס ליה שטרא והלוה טוען דאיתיה גביה דחייב לשלם ולא משבעינן למלוה דליתיה לשטרא גביה כיון דלאו טענת ממון היא ונלע"ד דאי נמי טעין לוה הב לי ביטול מכל שטרי מקמי דפרענא לך השתא דינא קתבע ועדיפא מאידך דכתב הרי"ף ז"ל והשתא לפום מאי דכתב ה"המ על דברי רבינו שהגאונים הוציאו דין זה מהך דשמא יוציא הלה את הפקדון וכו' הו"ל רבינו כדעת השואלים להרי"ף ושלא כדעת רבו בתשו' דמנחן ליה בכיסתיה ואסקינהו באמתחתיה ואי לא מסתפינא אמינא דהרב והתלמיד כחדא שריין והכי פירושא דאי טעין לוה דשטרא איתיה גבך ואת משביעני והדר תפיק לשטרא ותגבי ביה זמנא אחריתי אמטו להכי אייתי לשטרא ותשבע כדין מוציא שטר על חבירו או דאשתבענא אנא ואפטר שלא תחזור ותגבה אבל אי טעין מלוה דאתרכס ליה שטרא אמרי' ליה בטל ליה כל שטר דקדם זמניה וכדעת רבו וז"ש רבינו וכן הורו רבותי וכן נראה ממ"ש ספ"ב מה' טוען טענו שיש לו חוב אצלו ואמ"ל פרעתיך ונשבע ואח"כ הוציא השטר ה"ז חייב לשלם ואינו חשוד שהרי לא העידו שלא פרעו עכ"ל ופשיטא דע"כ בב"ד נשבע ולב"ד טועים לא חיישינן אלא דהיינו טעמא דאין זו הכחשה לשבועה

חזי הוית להבע"הת ז"ל ריש שער כ"ד דאייתי להך דשבועת הדיינים ומאי דפיר"ח וכתב שמעינן שהאומר לחבירו וכו' וכן כזה כתב הר"ר משה בפי"ד של מלוה ונראה כדבריהם מטעמא דאמרו שלא תהיה שבועה של לוה לבטלה עכ"ל ולעיל דפי' ר"ח דכשיוציאנה נמצאת שבועת הלוה לבטלה ובזה ש"ש מתחלל עכ"ל נהי דאינו נעשה חשוד דעדים לא קא מסהדי דלא פרעיה וכדכ' רבינו הא מיהא כיון דדינא הוא דמריה דשטרא אשתבע ושקיל אשתכח דהך שבועה לא אהניא ליה ולא מידי והוייא לבטלה ובהכי ש"ש מתחלל ולפ"ד ר"ח והרי"ף ז"ל אמרו דבר אחד וכבר כתבנא דלא משמע הכי מדברי הרשב"א ז"ל שהביא רב"א ז"ל במקובצת שם ורבינו בפי"ד מה' מלוה גבי סלע הלויתיך וכו' דמשתבע המלוה תחלה לא יהיב טעמא דמלתא ומסתמא מסתמיך ואזיל אדעתא דרבי' איך שיהיה דעת הרב בע"הת בדעת רבינו כדעת הרב המגיד ואנן בעניו' כתי' מאי דנראה לע"ד ע"פי תשו' הרי"ף ז"ל דדוקא גבי פקדון דהויא שבו' שוא הוא דאיכא למיחש משום ש"ש מתחלל אבל משום שבועה לבטלה ליכא לתא דש"ש מתחלל ומרן בש"ע סי' ע"ב סט"ו דיהיב טעמא משום דנמצא ש"ש מתח' הוא כלשון הרי"ף ז"ל ומאי דכתב בסי' פ"ז משם התוס' מוכח ודאין כשיטת בע"הת והמ"מ לא שלטה עין של מעלה בתשו' הרי"ף הלזו

ואכתי פש גבן לברורי במאי דדייקנ' ברישא במאי דכתב רבינו האומר לחבירו מנה לי בידך והלוה אומר אין לך בידי או פרעתיך דתרתי קאמר אין לך בידי לא לויתי או קטעין לויתי ופרעתי דא"כ היכי הדר ביה ואמר ליה למלוה והלא שטר יש לך עלי ונראה דמיירי דאית ליה שטרא פריעא גביה והשתא קתבע ליה להלוהו מנה והלוה אומר לא לויתי ואמ"ל מלוה אשתבע לי אמ"ל עד השתא לא תבענא מינך שטרא דתהדר לי הך שטרא פריעא דאוקימנא לך בחזקת גברא מעליא ומהימנא אבל השתא דקא תבעת מני מאי דלית לך גבאי אתרע ליה חזקתיה ולא משתבענא עד דמהדרת לי האי שטרא פריעא והכי דייק לישנא דרבינו דכתב ותוציא שטר הפרוע דלא הו"ל למכתב אלא לא תוציא השטר ולפום מאי דכתי' ניחא טפי דידע בנפשיה דשטרא פריעא הו"ל גביה תו משכחת לה דהא דקאמר ליה אין לך בידי ר"ל שאתה חייב לי ממקום אחר או