משכנות הרועים תרלד

דמטפי ליה זוזי טפי על שיווייה דבר מצרא בעי למיתב ליה כדי דמיה בשומת הבקיאין משמתינן ליה ע"ש והדברים עתיקין אלא דלישנא דר"ת לא רהיט בהכי אלא דבעינן שיתן כל מה שנותן לו הגוי אח"ך מצאתי להרא"ש בהגוזל שם שהביא דברי ר"ת הללו ומסיים בה ונראה דדוקא עד כדי דמיהן וכו' ע"ש ובפ' המקבל שם כתב סתמא כלשון ר"ת בהגוזל ואפשר דסמך על מה שכתב הוא ז"ל בעצמו בהגוזל גם בפרק לא יחפור אוקי להך דהגוזל בשאינו מוצא למוכרה ליהורי בדמים הראויין עכ"ל גם הר"ן ז"ל בהגוזל וה' נמק"י ז"ל בהמקבל העתיקו דברי הרא"ש ז"ל דדוקא בכדי דמיהן ע"ש ובדעת ר"י שכתבו התוס' בפרק לא יחפור מצאתי להמרדכי בפרק המקבל שכתב משם ר"י דאפילו אם הודיעו למצרן ולא רצה לקנות משמתינן ליה ע"ש ונראה לע"ד שצריך להגיה רי"בן במקום ר"י וכן מצאתי בהגהות מיימו' בפי"ב מהלכות שכנים סי' ט' שאחר שהביא סברת ר"ת כתב וריב"ן פירש אפילו אם הודיעו למצרן ואינו רוצה לקנותו משמתינן ליה ולא נראה לר"י אלא כדברי ר"ת כדפירשתי עכ"ל קרי בחיל דר"י בשיטת ר"ת ז"ל אמרה וכדפר' בדעת ר"י

נמצאת אומר שדעת. ר"י ור"ת ורבי' יהונתן והר"ם מסרקסטא והרא"ש והר"ן והנמק"י שסמכו על דבריו והמרדכי בפ' הגוזל ורי"ו נתיב י"א כלם כאחד סברי מרנן דכשישראל רוצה לקנות אי זבין לנכרי משמתינן ליה עד דיקבל עליה כל אונסא ומסתברא שאע"פי שלא נתבאר בדברי קצת רבוותא הללו שא"צ להקנות הישראל אלא בכדי דמיהן ושומת הבקיאין כמ"ש רבינו יהונתן והר"ם מסרקסטא מ"מ אפושי פלוגתא לא מפשינן ומ"ש שאר רבוותא שנותן לו כמו שנתן לו הגוי ולא להפסיד ר"ל כשאין נותן לו הגוי אלא בכדי דמיה ולא מטפי בה כלל והישראל אינו רוצה לקנות אלא פחות מכדי דמיה אהא כתבו שפיר דאין למוכר להפסיד רוצה לומר מדמי שווייה אבל בטופיינא לא חשיב הפסד ובדעת ריב"ן דס"ל שאפילו פילו הודיעו למצרן ואינו רוצה לקנות משמתינן ליה תק"ל הך דפ' לא יחפור דקתני לא ישכירנו לסופר ארמאי דשמעת מינה הא ארמאי שאינו סופר מותר להשכיר לו ואם דעתו לחלק בין שכירות למכירה וכדעת ריצב"א ז"ל הי"ל לפרש ולא לסתום ועוד לשון הג"מיי לא רהיט בהכי דוק ותשכח ואם כנים אנחנו לומר דריבא"ן ס"ל כריצב"א יש להסתפק בשכירות אי צריך לאודועי לבן המצר דאי בעי לוה לאגורי לא מצי לאגורי לגוי בדינא דזביני אלא דזביני אע"ג דלא בעי למזבן הישראל לא מצי למזבן לגוי אבל השכירות אי לא בעי הישראל לאוגורי מצי לאוגורי לגוי או"ד כיון דבשכירות הקילו אודועי נמי לא מחייב לאודועי ונ"מ דאי איתרע ליה נזקא מחמתיה דארמאי לית עלויה דמשכיר כלום ומזלא דידיה הוא דקא גרים והנראה יותר דלא מפשינן פלוגתא בהני רבוותא ונימא דבתרתי פליגי דבשכירות בעי נמי לאודועי וכי אודעיה מיהא ולא בעי לקבולי אסתלק מניה וכל היזקא דאתי עלויה עלי דידיה ליהדר כדינא דזביני ולהנך רבוותא בשכירות לא בעי לאודועי כלל ובמכירה אפילו אודעיה לא מהני ותו דלפום האי דשכירות ומכירה לקצת רבוות' חדא הוא דאיכא בינייהו דבתרוייהו בעינן הודעה אלא דבמכר אע"ג דאמ"ל לא בעי' לא מצי מזבין לארמאי ולא ליהוו שכירות וזביני פלגן בהדייהו מן הקצה אל הקצה

וחזיתיה לרב"א ז"ל במקו' במקבל שכתב משם הר"ם בר חנוך ז"ל וז"ל אם עני הוא וצריך למכור לחסרון מזונו. וטרח בר מצרא לקנות או הסמוכין לו אם אינו רוצה לקנות ולא מצא ישראל אחר שיקנה מה יעשה זה שאין לו מה יאכל אם לא ימכור לגוי ויקבל עליו אונס ועני שאמרו אצל מרחץ ובית הבד שירשו שני אחים אינו עני לגמרי אלא עני לאותו דבר הלשון מגומגם ובראש אמיר איכא למיקם אדעתיה אי מיירי בב"מ או הסמוכין אינם רוצים לקנות משום טופיינא דיהיב נכרי אבל בכדי דמיהן מיהא בעו למזבן אמטו להכי פסיק ותני דימכור ויקבל עליה אונסא דגוי אבל אם אינם רוצים לקנות כלל אפילו בכדי דמיהן בהא סבר לה מר דלא רמינן עליה לקבולי כל אונסא דגוי או"ד ס"ל כדעת ריבא"ן דאע"ג דלא בעו למזבן כלל ואפילו בכדי דמיהן גודא רבא שדי עלויה לקבולי כל אונסא דגוי איברא דבמאי דכתב מה יעשה זה שאין לו. מה יאכל משמע טפי דלא בעו למקני כלל דאי בעו למזבן בכדי דמיהן הא יש לו מה יאכל ואע"ג דאיכא לשנויי. באנפי אחריני קושטא קאי לישנא דרהיט טפי דלא בעו למזבן כלל

שו"ר לה' העיטור ז"ל דף ק' ע"ג. שהביא תשו' הלזו בסגנון זה דלא מצא קונה ישראל אפי' עד חצי דמיהן דאי להרוחה אינו מנכר כלל ואם לחסרון מזונו ימכור. לגוי ומקבל עלויה כל אונסא דגוי ע"ש ומעתה אפשוט בעיין בדעתיה הגאון ז"ל

וראיתי לרבינו בעל הטורים סי' קע"ה ס"ס שכתב מכרה לגוי וכו' משמתי' ליה למוכר עד שמקבל עליה כל אונסא וכו' יש מהגאונים שכתבו שאפילו אם אינו מוצא הישראל שרוצה לקנותה אפי"ה אינו רשאי למוכרה לגוי ואפילו הוא עני ואין לו מה יאכל יתפרנס מן הצדקה ואל יגרום היזק לחבירו עכ"ל ואיכא למידק כיון דלזבוני לגוי כלל כלל לא ואין לו תקנה אלא להתפרנס מן הצדקה א"כ הא דאמרינן בגמרא משמתי' ליה עד דמקבל וכו' במאי מוקמו לה וממ"ש עוד ויש מחלקים היכא שאינו מוכרו לפרנסתו אלא להרויח וכו' אז אינו רשאי למכור לגוי וכו' אפילו אינו מוצא ישראל שרוצה לקנותה אבל אם רוצה למוכרה בשביל פרנסתו ואינו מוצא ישראל שרוצה לקנותה יכול למוכרה לגוי ויקבל עליה כל אונס שיבא מן הגוי עכ"ל ולפי"ז ס"ל דדינא דגמרא במוכר לפרנסתו ועלה קאמר דאי לא משכח ישראל למזבן שרי ליה מאריה למזבן לגוי ולקבולי עליה אונסא א"כ ע"כ לסברת הגאונים ל"ש לרווחא ל"ש לפרנסה אם לא רצה ישראל לקנות אינו יכול למוכרה לגוי ואפי' במקבל עליה האונסים דאלת"ה אמאי יתפרנס מן הצדקה ימכור לגוי ויקבל עליה אונסין ואינו מטיל עצמו לגבאי ואם דעת הגאונים לומר דתלמודא מיירי מוכר לפרנסתו דוקא הוא דעבוד תקנה רבנן לקבל עליה אונסא והגאונים אמוכר לרווחא קיימי א"כ היינו דעת יש מחלקים שכתב הטור אח"ך והיא דעת הר"ם בר חנוך ז"ל שהביא העיטור כמ"ש הרב"י ז"ל. ומה מאד נפליתי על הרב הפרישה שכתב ע"ד הגאונים וז"ל אפילו הכי אינו יכול למוכרה לגוי פירוש אפילו אם רוצה לקבולי עלוהי כל אונסא דמתיליד לשכנו מ"מ לא ניחא לשכנו בתשלומי הזיקו וכן משמע במ"ש רבינו די"מ שאם מוכר לצורך פרנסתו מותר כשמקבל עליו כל אונסא ש"מ דלגאונים אפילו קבלה לא מהני לעשות כן לכתחלה עכ"ל והיינו כדכתי'