משכנות הרועים תרלג

הש"ס והגד"ת ז"ל והאריך ואשנה איה"ב והוא ז"ל מסכים הולך לסברת מוהריב"ל ז"ל גם הרב מוהרשד"ם ז"ל בחי"ד סי' נ"ז העלה כס' מוהריב"ל ז"ל דהוי ר"ק גם מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' ט"ל מזאת הסברא אמנם הכנ"הג הביא משם מוהר"י טאייטאצק ז"ל בתשו' כ"י ח"ג סי' א' ומהר"ש חאקון הלוי ז"ל שם סי' ב' דסברי כסברת ה' המבי"ט ז"ל יעו"ש א"כ נמצא דרוב הפוס' המצויינים לפנינו סברי דהוי ר"ק ה"ה מהריב"ל ומהרשד"ם וה"ר יצחק בן ליב ומוהר"ם אלשיך ז"ל ושכנגדן המבי"ט ומוהרי"ט ומוהרש"ח הלוי הנז"ל כנ"ל ומדברי הש"ך בסי' קע"ג ס"ק דנקט לס' המבי"ט ז"ל בלישניה דיחידאה ולס' מוהריב"ל נקט ליה בסיעתו ע"ש נראה דתלה לה כיפי ודוק

איברא דאכתי פש גבן לברורי אי מצי המוחזק למימר קי"ל כמ"ד דאב"ר היא ואינה יוצאה בדיינים מי אמרינן כיון דמלתא דאיסורא היא לא אמרי' בה קי"ל וכמ"ש מהרי"קו ז"ל שרש קע"ט או"ד שאני הכא דאית ביה ממונא נמי ועיין כנ"הג סימן כ"ה בהג"הט אות ס"ו ובי"ד סי' קס"א אות י"ד ומ"ש הרב שם שהאריך בתשו' הלא היא ל"ו נדפס"ה בספר בעי חיי חי"ד חלק עץ הדעת סי' קצ"ז ועוד לו שם לאנדרינופל ומסי' ק"ץ הולך ואור בפרט זה ועמ"ש בסי' קפ"א תכלית דבריו ז"ל כיון דלכ"ע איסורא דרבנן איכא לא מצי למימר קי"ל ע"ס

(ג) רבית. אנשי חסד הפרישו מממונם נדבה הקרן קיים ומפירותיהם החזיקו בדק ילדי העברים תופסי התורה ונתנום ליחידי סגולה עשירי עם בהכשר הנהוג מדי שנה בשנה וא' מהם קרא ערער ורצה לנכות מהקרן שתחת ידו באומרו רבית קצוצה היא אין בטענתו ממש וכופין אותו ב"ד ליתן במתנה הריוח שנתן כמ"ש הרב כנ"הג ז"ל עיין בתשו' הרב דבר משה ז"ל חי"ד סי' ך' באריכות ועיין בש"ות התשב"ץ ח"ד סימן ל"ד

(ד) רבית. ראובן שידך בתו עם ימואל בן שמעון והתנדב לתת לו סך מה בעת הנישואין כמשפט הבנות ונתפשר עם החתן לתת לו מעות השידוך סך אלף גרו' ע"מ שיכתוב לו בכתובה אלף ומאתיים אסור ואיכא למימר דהוי ר"ק עיין בתשו' הרב דבר משה ז"ל חי"ד סי' א"ך

(ה) ראוי. קי"ל דאין הבעל יורש בראוי כבמוחזק כמ"ש בא"הע סי' צ' ע"ש ואם מת המוריש בחיי אשתו ולא הספיקה לגבות עד שמתה פלוגתא דרבוותא ומוהר"ם אלשקר ז"ל סי' כ"ח כתב וז"ל דאפילו שעה א' חייתה האשה ומתה מקרו הנכסים מוחזקים ע"ש אמנם מוהרשד"ם ז"ל חא"הע סי' צ"ח ס"ל דכל שלא גבתה ראוי מקרי והרב גו"ר ז"ל בא"הע כלל ד' סי' י"ט כתב אע"פי שלא ידעה האשה בירושה כלל זכה הבעל ולא זכר שר דברי הרבנים הללו וה' המופרסם כמוהרי"ע ז"ל בס' בית יהודה בחא"הע סי' ט' כתב משם רבו הרב ז"ל דבארג'יל יר"ה נהגו לפסוק כמהר"ם אלשקר ע"ע ועיין להרב אדמת קדש חא"הע סי' ר"ה ע"ש ואנחנו לא נדע

(ו) ראוי. קי"ל דאין הבכור נוטל פי שנים בראוי . כבמוחזק כמ"ש בטוש"ע סי' רע"ח ע"ש ולענין המעות שבבאנקו אי חשיבי ראוי או מוחזק עיין להרב גו"ר ז"ל חא"הע כלל ד' דהוי ראוי והסכים עמו. הרב מוהרי הלוי ז"ל וכעת נראה בעליל ספר הבהיר חיים שאל ח"א ובסי' ע"ג אות ח' עמד על ענין זה

ע"ע

(ז) ראוי . ראובן מת והניח בכור ופשוט ראוי ומוחזק ויש עליהם. ב"ח הבכור אומר יגבו החוב מהראוי ואזכה בחלקי בבכורה מהמוחזק והפשוט אומר לא כי אלא יגבה הב"ח מהמוחזק ובראוי נחלקו בשוה לדברי הפשוט שומעין הרב פרי הארץ ז"ל ח"מ סי' י"א ועיין בתשו' רב רחומאי זרע יעקב בסי' נ"ב עלה ונסתפק באשה בכתובתה דאין האשה גובה בראוי כבמוחזק וזו הלכה העלה דשומעין ליורשים ואייתי בידיה מ"ש מור"ם בא"הע סי' קי"ג לגבי עשור נכסי ע"ש

מערכת אות

שי"ן

(א) שותפין בחצר. ראובן ושמ' שותפין בקרקע חצר אחת בשכונת הישראלים וראובן מטה ידו יעצוהו רעיוניו למכור הקרקע לעכו"ם כדי שתשאר לו החזקה לדור בה שאין הגוים קונים הקרקעות של ישראל אלא לאכילת פירות ולא לדירה דלא מיתדר להו בשכונת הישראל ושמעון מוחה בידו משום דמטי ליה היזקא משותפות הגוי בענין הוצאות הבנין וכיוצא בו מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו ויבא עליו בעקיפין ויעמידו אצל הפלילים והוא לא ידע מה בחשוכא להשיב אמרים ואתי לידי דררא דממונא נזק וחצי נזק בריא הזיקא מפני חמס"ן של עוברי עבירה הוסיפו עליהם החמסנים כהנה וכהנה רבות רעות המתרגשות ובאות אבות נזיקין מכלל דאיכא תולדות עין רואה ואזן שומעת אין די באר עמד השואל ושאל לרעת מה יעשה ישראל ע"פי התורה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב עיקרא דהאי מילתא איתא בהגוזל . בתרא דף קי"ד אמר רב אסי האי בר ישראל דזבן ארעא לנכרי אמיצרא דבר ישראל חבריה משמתינן ליה דאמר ליה ארבעת ליה ארי אמצראי משמתין ליה ער דיקבל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה ע"כ והנה דעת ר"ת דהא דמשמתינן ליה עד דיקבל עליה כל אונסא ה"ד כשישראל רוצה ליתן לו כמו שנותן הנכרי אבל אם הנכרי רוצה ליתן לו כן אין להפסיד בשביל כן גם בפרק המקבל דף ק"ח כתב ודוקא כשהישראל רוצה ליקח בדמים שנתן הנכרי ע"ש ופשוטן של דבריהם מוכחי דס"ל אע"פי שהנכרי רוצה ליקח אלא בכדי דמיה יכול למוכרה לנכרי ולפי"ז דעת ר"י שכ' התוס' בפרק לא יחפור דף כ"א בד"ה ולא לסופר כותי וכו' דמוקמו להך דהגוזל כשישר' רוצה לקנות אבל . אם אין ישראל רוצה לקנות מותר עכ"ל וכ"כ המרדכי בהגוזל סי' קכ"ט ריהוט דבריהם מוכיח דכשישראל רוצה לקנות אע"פי שאינו נותן כמו שנתן הנכרי יפסיד ולא ימכור לנכרי אם לא שנאמר שר"ל כשישראל רוצה לקנות בדמים שנותן הגוי אבל אם אין הישראל רוצה לקנות בדמים שנותן הגוי מותר ולפי"ז ר"י ור"ת אמרו דבר א' שכל שהישראל אינו נותן לו הדמים שנתן לו הגוי ואפילו ביותר מכדי דמיה לא משמתינן ליה אמנם במקוב' בהגוזל שם דכתב משם רבינו יהונתן ז"ל דהא דמשמתינן ליה דוקא כשמניח הישראל הקונה כפי דמיו ומוכר לגוי שמעלה בדמי השדה וכתב עוד משם הר"מ מסרקסטא ז"ל האי מאן דמזבין ארעא לגוי משום