משכנות הרועים תרלב

ליה דמים משא"כ הכא ואם כן לית ליה האי חילוקא דשומתו ידועה לאין שומתו ידועה כי ע"כ הרמב"ם מפ' כפירש"י אין הכרח שיתרץ זה הפי' שהרי כמה חילוקים נאמרו כאשר בדברי הראשונים ז"ל הלא בספרתם בארוכ' ועיין להרב פמ"א ז"ל ח"א סי' ק"ך ולתירוצם אין צריך לחלק בהכי ודוק ומה גם פוק חזי מאן גברא רבא קמסהיד עלה ה"המ ז"ל שכתב שפירושו כדעת ר"ח ז"ל יעו"ש

הדרן לקמייתא לקושיא הא' שהק' הגד"ת ז"ל דלפי דעת ר"ח ז"ל וסברתו דלית הלכתא כר"נ ומלתא דר"נ איירי נמי בדאמר אם מעכשו אלא דמיירי שלא הזכיר סכום המעות א"כ אמאי מתני' לא אשמועי' חידושא טפי אפי' בסתם דאסור לזה נלע"ד לתרץ דיש לחלק בין איסור משנה לאיסור רבית שאינו מוזכר במש' ולפי' שריא דרב נחמן דלא חמיר איסוריה כולי האי להזכירו במשנה ותירוץ זה למרתיהו מדברי מרן ז"ל הכ"מ ז"ל פ"ח מה' מל"ול יעו"ש ודוק

הפירוש הב' הוא פירש"י ז"ל שמוכר סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש לו אם מעכשו בכ"וך אלא ימכור לו סתם בכ"וך ליום פ' ומפ' שזהו לא קייץ ליה ובזה הפי' הסכימו עליו ר"י ור"ת והרא"ש גם הרז"ה והרשב"א כולם פסקו דהך טרשא דר"ן הלכתא היא מדקאמר בתלמורא לית הלכתא כטרשי פפונאי ולא אמרו בגמ' הלכה כרב חמא אלא לאפוקי מדר"פ ובזה הסכים הטור בי"ד סי' קמ"ג גם מרן בב"י ובש"ע פסק כך וכתב הכנ"הג ז"ל שכך פשט המנהג דלא כהרי"ף והרמב"ם ודעמיה ואזלי' בתר המנהג כ"ש שהוא להקל בדרבנן וכתב ה' לחם רב ז"ל דמאחר דפשט המנהג כך אין המוחזק יכול לומר קי"ל כהרי"ף והרמב"ם ומוציאין מידו עכ"ל

וראיתי לה' פמ"א בח"מ סי' ע"ג שהביא דברי המבי"ט ז"ל תשו' שבסי' קי"ד שכתב מתחלת דבריו שהרמב"ם קאסר בטרשא דר"ן וכתב דמאחר דהרא"ש והרשב"א מזאת השיטה ורבים פוסקי' כמותם הכי נקיטינן ואח"ך כתב דאפי' לדעת הרמב"ם דקאסר נראה דבעינן שיהיה דבר קצוב וידוע שהוא שוה כך במעות וכו' וגמגם עליו ה' פמ"א דמאחר דהוא פסק דלא כרב נחמן א"כ מנ"ל זה החילוק דבין דבר קצוב וכו' שהרי אפילו לדעת הפוסקים בטרשא דר"ן דינא הכי מכח קושי' התוס' והרא"ש ז"ל שהק' מההיא דקיראה וכו' וא"כ הרמב"ם ז"ל דפסק דלא כוותיה א"כ בהכרח אף בשאין קצוב אסור והרב פני משה נדחק וכתב שאפשר שבסוף דבריו חזר בו וכתב דהרמב"ם ז"ל קאי בשיטת הפוס' בטרשא דר"ן וזה א"א לאומרו כפק"ד דלא הול"ל והרמב"ם דאסר וכו' ודוק הנך רואה שה' פ"מ ז"ל צידד לחוש לדעת הרי"ף והרמב"ם וא"כ יכול לומר המוחזק תרי קי"ל שהם ג' קי"ל כהרי"ף והרמב"ם ור"ח דאסרי וקי"ל כה' פ"מ שחש לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל וקי"ל כמ"ד דאמרי' תרי קי"ל

בר מן דין ומן דין מלתא כדנא בנ"ד אסירא מאנפי אחריני ואפילו לדעת הפוסקים כטרשא דר"ן והיא סברת הרמב"ן ז"ל שכתב שאף לשי' רש"י ז"ל לא התיר ר"ן לומר לזמן פלוני בכ"וך אלא כששער אותו זמן הוא ביוקר לפי רוב השנים והתנאי שהוא מתנה כשער של אותו זמן לפי רוב השנים לפיכך לא מחזי כאגר נטר לי וכו' וזו היא סברא נכונה ופסקה הטור ומרן הב"י דקדק כך מדברי הג"מר ע"ש א"כ לנ"ד שהעלה אותם יותר מכדי שיוויין ומחזי כאגר נטר לי לא ודוק ועיין להרב פני משה ז"ל ח"מ סי' קע"ג ע"ש זאת ועוד אחרת דהוי דבר ששומתו ידועה לכל באי שער ששוה בק"ך והוא מכרו בק"ע לזמן ועיין בס' פ"מ ז"ל סי' ע"ד ודון מינה ואוקי באתרין ודוק

סופא דמלתא דדין עסק ביש ושומר נפשו ירחק ממנו דמאן מפיק ליה מדין אבק רבית אמנם מאי דאיכא למיקם עלה דמלתא הוא בנ"ד דבנ"ד בהדי האי סחורה הלוה לו מעות וכיון שכן מפקא להו מדין אבק רבית דאיכא למימר דאנן סהדי שבשביל המתנת המעות העלה הקרמז בשומא הלזו א"כ הו"ל ר"ק ויוצאה בדיינים או"ד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי בזה ראיתי להקת הנביאים פוסקים אחרונים מגיהי קרבא מלחמת מצוה הלא המה מוהריב"ל ודעמיה ז"ל והמבי"ט ודעמיה ז"ל הובאו דבריהם בס' המבי"ט ז"ל ח"א סי' קי"ו והוא שלדעת מוהריב"ל הוי רבית קצוצה ואפי' לא פירש כיון שהוא גלוי וניכר לכל דבשביל המתנת המעות עושה כן וה' מוהר"ם מטראני ז"ל ס"ל דלא הוי אלא אבק רבית כיון דאית ביה צד מק"ומ עש"ב דבריו גם בסי' ט' כתב דהוי קרוב לרבית דאוריי' ע"ש מ"מ לא החליטו הענין דהוי רבית קצוצה ע"ש גם מוהריב"ל ז"ל פליג אסברא דהמבי"ט ז"ל בכלל ח' סי' מ"ט החליט הענין וכתב דכל כ"הג דאית ביה צד הלואה הוי ר"ק והביא ראיה ממוהר"ם ז"ל על ענין הבחור שהלוה לו מעות וכו' והביאו מרן הב"י ז"ל בי"ד סי' קע"ז ע"ש וצדד הרב לומר דהוי אבק"ר ולבסוף חזר לאחוריו מלחלוק על דברי מוהר"ם מ"מ כתב דלענין נכסי יתומים מקרי אב"ר ואינה יוצאה בדיינים ע"ש ומה שנסתייע מוהר"ם מהלויני ודור בחצרי אע"ג דחצר לא קיימא לאגרא וגברא לא עביד למיגר דאסור ודאי לדידן דגרירנא בתר מרן הש"ע פסק בסי' קס"ו דלא הוי אלא אב"ר ע"ש

ומה שהוכיח מהך דר"ח אוגר זוזי אע"ג דהמשכיר קבל עליו אחריות דאסור בהא נמי נתבאר דלא הוי אלא מדרבנן וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' ש"ה עיי"ש ועיין בב"י רי"סי קע"ו ואם דעת מוהר"ם כד' הרמב"ם ז"ל שכ' הריב"ש ז"ל שם צ"ל שמה שהעתיק תשו' מהר"ם הלזו בסי' קע"ו ובש"ע סי' ס"ג צ"ל דלענין איסורא בעלמא וכצ"ל דעת מור"ם ז"ל שהעתיקה בסי' קס"ו ע"ש. ומעתה כל הרבנים אשר בנו דייק ע"פי תשובה הלזו אנן בדידן דגרירנא בתר מרן ז"ל הרי נתבאר בכל הנך דס"ל דלא הוי אלא אבק רבית ונפל פיתא בבירא: . וכד דייקנא נראה דודאי אי מדמינן נדון דידן לנדון מוהר"ם ז"ל וכמ"ש ה' מוהרשד"ם ומוהריב"ל לכ"ע הויא ר"ק התוס' שמעלה בסחו' כחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר גם כי כל האונסין על הלוה הקונה אלקרמז שהוא זוקף עליו כל סך ההלואה ודמי הסחורה ביחד ואע"פי שאינו מזכיר בכ"י או בשטר שם הלואה אין דרך זו מוציא מידי רבית של תורה עיין פירש"י ז"ל שם דף ס"ט גבי ר"ח דהוה מוגיר זוזי ולא מוזיף ולא אהני ליה ולא מידי אע"ג דקא מקבל עלויה אחריות האונסים שקודם ההוצאה וע"ע בתשו' הריב"ש ז"ל שם שהזכרתי ודוק כי קצרתי יותר מדאי ועיין ש"ות עדות ביעקב סי' קל"ט

שו"ר להרב פמ"א ז"ל ח"א סי' ק"ך שעמד בסוגיית