משכנות הרועים תרלא

באכלבאי עכ"ל הרי לך בהדיא דלא התיר לכל הסברות אלא שהוא סתם בין רב למעט סוף דבר דברי הגד"ת צל"ע

עין רואה מה שהכריחו להרב לומר כך משום דקשיתיה קו' חזקה דכפי דעת ר"ח דבטרשא דר"ן היה אומר מעכשו אלא שהיה אומר סתם וא"כ לדידיה דהוה איסור אף בכ"הג א"כ משנתינו דנקטא כשהזכיר סכום מעות בין בתחלה בין בסוף לאשמועי' רבותא דאף בסתם אסירא כיון דלדידיה לית הלכתא כר"ן וצדד לומר דליכא למימר דאגב רישא דמותר אפי' בקציצת מעות דכל דאיכא למטעי באיסורא ליכא למתני אגב ובמאי דאמרן א"ש דתני התם הכי משום חידושא דאם לא אמר מעכשו אפי' נשאר קצת מעות לבסוף שרי זהו תורף דבריו ז"ל: וב

וכשאני לעצמי נלע"ד דאפי' יהבי' ליה כל דיליה וסיפא אתא לחידושא אפי"ה הבו דלא להוסיף עלה ולא נאמר אלא בקרקע שאין לו דמים ואין אונאה בקרקעות וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות ואף הרב התרו' הביא כן לעיל מזה הדין משם הרי"ף ז"ל וא"כ מה ענין משנתינו עם מלתא דר"נ דתלמו' מקיש במכ"ש כמובן ובר מן דין הרי הרי"ף ז"ל הוא דקאי בשיטת ר"ח וכמ"ש ה' התרומות והרי"ף ז"ל כ' בתשו' שקודם זה הדין שהביא הרב התרו' שאם אמר בקרקע תתן לי כ"וך לזמן פלוני מותר משום דאין אונאה כקרקעות תיפוק ליה דינא הכי בכל מילי דאף דאית בהו תורת אונאה הן אמת שדברי הרב התרומות ז"ל שם מרפסן אגרי דמאי ראיה מייתי לדין קרקע מטרשא דרב נחמן וכמו שהק' הגד"ת ז"ל והצ"ע ומן התימה הגדולה בדברי הגד"ת דמאחר שהוא עמד שם והרבה להשיב לה' התרו' איך מלאו לבו לכתוב דברי' כאלה הכא וה"ן נסת"ר מחמ"תו סו"ד דבריו צל"ע

ואף גם זאת ראתה עיני מ"ש עוד הגד"ת ז"ל דבזה ניחא יישוב לדברי הגה"מר שהם מגומגמים מצד שכתב והאלפס ז"ל לא הביא דברי ר"ן משום דס"ל דלית הלכתא כוותיה וכן פסק ראב"ן ז"ל אבל ר"ת ור"ח והמימוני ז"ל פסקו כר"נ וכדפירש"י ז"ל עכ"ד וכבר מרן הב"י תמה על דברים הללו וכתב דלאו דסמכי נינהו וכתב הרב ז"ל דעם האמור ניחא דהה"ג תחלה הביאו דברי הרי"ף וכתבו שלא הביאו הא דר"ן מכלל דלא ס"ל כוותיה א"כ מאחר שלא הביאו אין הכרעה בסברתו לפי חילוף הפירושים אפשר דס"ל כפי' ר"ח וא"כ נדון רש"י ז"ל שפי' כדברי הר"ן ז"ל הלכתא היא הוא אפי' דקמפלגי בפירש"י ואעפ"כ כתב דלית הלכת' ואמטו להכי לא הכריע אבל בדעת ר"ח ז"ל מאחר דידוע פירושו א"כ אם היה מפרש כמו שפירש"י ז"ל הוה הלכה כוותיה א"כ הלכתא דלא פירש כפי' רש"י אפילו הנדון מותר ולפיכך כתבו ההגהות דאף ר"ח והמיימוני קאי כדעת ר"י ור"ת וכפירש"י ואינם חלוקים אלא בפי' ר"ן את"ד ז"ל

ולדידי חזי לי בהגד"ת ז"ל כנראה דלא דק היטב לא בדברי ההגהות ולא בדברי מרן אח"המ מכ"תר אלף פעמים שהרי מתחלה כתבו בפירוש שדעת ראב"ן ז"ל. כפירוש ר"ח אלא שהם לא הזטרו פירוש ר"ח אלא פי' ראב"ן ז"ל והוא כפירוש ר"ח ז"ל ואחר כך כתבו דהאלפסי. ז"ל לא ס"ל כר"ן מכלל דלא ס"ל כוותיה ואחר כך כתב וכן פסק ראב"ן ז"ל ואחר כך כתבו דר"י ור"ח ור"ת והמיי' פסקו כר"ן ואם איתא דפירוש הדברים דר"ח ומיימוני פסקו כמו שפירש"י ז"ל בדברי ר"ן אלא שהם חלוקים בדעת ר"ן אם כן אמאי אוקמוה לראב"ן ז"ל בשיטת הרי"ף ז"ל והרי ראב"ן ז"ל פירושו ידוע כפי' ר"ח כי היכי דר"ח קאי בשיטת ר"י ור"ת ז"ל כפירש"י בדברי ר"ן ה"נ יסבור ראב"ן ז"ל דלמה יגרע דבשלמא הרי"ף ז"ל שאני דלא ידיע פירושו ובאמת זו היא ראיה שאין עליה תשו' ומן האמור בזה אתה תראה מה עמקו דברי מרן ז"ל באומרו ובהג"מר כ' דראב"ן ס"ל כפירוש ר"ח ז"ל ואח"ך כתב שר"ח פסק כר"ן ואמטו להכי כתב דלאו דסמיכי נינהו והנך רואה שההגהות לא כתבו שראב"ן ז"ל פסק כר"ח ז"ל ולא הזכירו פירוש ר"ח אלא שכתבו פירוש ראב"ן ז"ל ואנו רואין שהוא כפי' ר"ח ז"ל וא"כ איפא למה הקשה הרב דמאחר שכתב דראב"ן פי' כר"ח א"כ קשה למה כתב שר"ח קאי בשיטת ר"י ולא בפשיטות הי"ל להקשות דאיך כתבו שר"ח קאי בשיטת ר"י ור"ת ז"ל אלא שברוב חכמתו נשמר מפי' הגד"ת ז"ל דלא תימא שפי' הוא דקאי בשיטת ר"י ור"ת לענין דינא שרש"י פי' בדעת ר"ן אמטו להכי כתב דמאחר שכ' שראב"ן ז"ל קאי כפי' ר"ת א"כ למה כ' שר"ח קאי בשיטת ר"י ור"ת אם איתא כהך פירוש' הרי ראב"ן נמי יכול להיות בשיטתם ואמטו להכי כתב דלאו דסמכי נינהו או אפשר להגיה כך וראב"ן פסק כך וכן פסק ר"ח והג"מיי אבל ר"י ור"ת ז"ל פסקו כר"ן וכפירש"י ז"ל באופן שלדעת הרי"ף והרמב"ם ור"ח וראב"ן והרמב"ן והר"י ברצלוני דכולם פוסקים דלא ס"ל כר"ן דבהזכיר סכום של המעות לבסוף אע"ג דלא אמר מתחלה אם מעכשו אסור ואינו מותר אלא כשאומר אם באייר כשער של אייר בין ביוקר בין בזול ובתנאי שלא יאמר אם מעכשו דהיינו טרשא דר"ן ודלא כהגד"ת ז"ל ועמו הס"ר. וראיתי להרב פני משה ז"ל בח"מ סי' ע"ג שהעלה כך בדעת ר"ח אלא שכ' שדעת ר"ח קילי מצד אחד דס"ל דמיירי ר"ן דאמר מעכשו ואפי"ה שרי וחמירי מצד אחר דבמזכיר סכום המעות לבסוף אסיר אע"ג דלא אמר מעכשו ע"ש ולא אדע שכו'ל למאי הלכתא ונפקותא כתבינהו להני מלי דדברי ר"ח מצד אחד קילי מאחר דאיהו לא פסק כר"נ וא"כ לא התיר ר"ח אלא באינו מזכיר סכום המעות ואינו אומר מעכשו ופשוט

זאת ועוד אחרת ראיתי להרב גד"ת ז"ל שרצה להסכים דעת הרמב"ם עם פירוש רש"י ז"ל וכאותם הפוסקים כר"ן ממ"ש וכן אם מכר מטלטלין עד זמן פ' במאה והם שוין עתה בצ' למי שקונה אותם במעותיו מיד ה"ז אסור משמע דדוקא משום דשוין עתה בשוק צ' דהיינו דבר ששומתו ידועה דהוי כיצא השער דאף לר"ת ולרש"י אסור נראה בהדיא דאם אין שומתו ידועה מותר והיינו כפירש"י ז"ל בדר"ן וכן ראיתי להרב פ"מ ז"ל בח"מ סי' ע"ג שרצה לומר כן בדעת הרמב"ם ז"ל אלא שהוא החליט הענין לומר דפסק כר"ן ובאמת שדברי הרמב"ם ז"ל נוטים לסברא הלזו אבל לבי נוקפי בדבר זה דא"כ הרמב"ם ז"ל אמאי לא כתב דינו דרב נחמן לכך נלע"ד דלהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הך חלוקא דשומהו ידועה לאין שומתו ידועה דמאן דמחלק בהכי הוא דמפרש טרשא דר"ן כפירש"י ז"ל והוק' להם מההיא דר"ן גופיה דיהיב זוזי לקיראה דאי ליתנהו אסור ואמטו"ל הוצרכו לתרץ דההיא מיירי כששומתו ידועה אבל מאן דמפרש טרשא דר"נ כדעת ר"ח א"כ ליכא לאקשויי מהתם משום דאיכא למימר שאני התם דקייץ