משכנות הרועים תרל

להרב ז"ל דבכ"הג אפילו בדרך הלואה שרי ליה מריה אב"א משום דרובא דרבוותא הכי ס"ל וכדכתי' אב"א משום דאיכא שבועה במלתא וכדעת מהר"י הלוי ז"ל שהביא הרב גו"ר ז"ל כמדובר סופא דמלתא בהא סליקנא ובהא נחיתנא בענין הקנס שעושין בקנין הלי"טראס האנשים האלה שרי להו מרייהו ונתוועדנו ע"ז שני ב"ד שבעיר ועלתה הסכמתנו להתיר וכתבנו שמותנו ביד קונה הלי"טרא לגבות הקנס מהמוכר אם המה תחזור ריקנית הנקראת אצל הסוחרים פרוטיסתאדא או אם יעכב מסירת הלי"טרא בזמן אשר גבלו ביניהם וכ"ש במקום שכתו' בשטר ונשבע לקיים מ"ש בשטר ההוא ועיין מה שהארכתי לעיל במע' אות ח' מדין חזקה דלא פרע אינש גו זמניה ע"ש בס"ד

ודע שמצאתי כתוב אצלי בקונט' חיים וחסד דרוש ג' לדחות מה שתירצתי לקושית הרב מוהר"ם הלוי אשר היה ראש על ארץ רבה עיר עוז לנו חזה ציון קרית מועדינו תוב"ב כמ"ש הרב מוהרי"קו ז"ל דאם נכתב שטר על ההלואה מודה רש"י דאסור ובמלוה ע"פ לא משכחת לה דגובה מיתומים קטנים דהא ליתא דהא משכחת לה דמת בשמתיה א"נ כשחייב מודה ע"ש השתא מיהא הדרי בי דהשתא אכתי לא שמיע ליה תלמודא דבהנך גווני גובה מיתומים קטנים אפילו מלוה ע"פ ואהא אצטריך לאוקומי הנך תנויי בב"ח עכו"ם וציית להא ולא ציית להא אהא פריך שפיר ה' מוהר"ם הלוי ז"ל דלוקמה כגוונא דרש"י ותריצנא לה שפיר דע"כ דמיירי במלוה בשטר והרב מוהרי"קו ז"ל כתב דרש"י בכ"הג מודה דאסור. איברא דאכתי קו' הרמ"ה ז"ל בדוכתה קיימא אהא דפריך לר"פ דאמר שמתיה ופליג בהא דחייב מודה ומוקי לה בב"ח עכו"ם דקבל להא ולא קבל להא דמאי כולי האי לוקמה בב"ח ישראל ועל ידי שליח לדעת רש"י וצ"ל כדכתי' התם בס"ד ואכתי איכא למידק דאמאי לא מוקמו להנך תנויי שיש בשטר נאמנות עליו ועל יורשיו א"נ מת גו זמניה אלא דמהא לא ארייא דר"ה ור"פ ס"ל דעביד אינש דפרע גו זמניה כדאיתא בפ"ק דב"ב דף ה' וע"ש בתוספות ות"ל שכך מצאתי להרמ"ה ז"ל שם סי' ן' וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם ומה שיש לעורר בדברי הרמ"ה ז"ל במ"ש שם ממה שכ' בס"פ גט פשוט דף קע"ד עיין לעיל במע' אות ח' כמדובר

(ב) רבית במכירת סחורה בתוספת מעות בעין. נשאלתי במי שהלוה לחבירו מאה מחבוביס ועוד נתן לו קרמו שהוא שוה ק"ך רייאל לקנטאר בערך מאה ושבעים וזקפם עליו במלוה בעד זמן שנתים ימים מעתה לשאול הגיעו אם יש בו איסור רבית או לאו ואת"ל דאיכא איסור רבית מקרי אבק רבית או רבית קצוצה ואפי' תימא דלא מקרי ר"ק אם נשאר קצת מן החוב גובה ממנו או לא על הכל יבא דברו . ושכמ"ה

זאת אשיב עיקרא דהאי מלתא הלא היא בפ' הרבית דף ס"ה אמר ר"ן טרשא שרי איתיביה רמי בר חמא ואם לגורן בי"ב מנה אסור אמ"ל התם קץ ליה הכא לא קץ ליה אמר ר"פ טרשא דידי שרי מ"ט וכו' אמר ר"ח טרשא דידי ודאי שרי מ"ט ניחא להו דליקו וכו' והלכתא כר"ח וכו' ע"ש והנה קודם בואי לענין פסקא דדינ' אציגה נא עמך מה שנתעוררתי בשיחת הפוסקים בחפשי אמתחותי' ואח"ך אבא לענין פיסקא דדינא הלא מראש ידעי רבנן להאי תרי פרו'שי דאתמרו במלתיה דרב נחמן

הפירוש הא' הוא פי' ר"ח ז"ל הביאו הבע"הת ז"ל דף רמ"ו ע"ב שפי' טרשא הוא שנותן פירות בחשון בהמתנה לפרוע לו הדמים באייר בשער של אייר שהוא דרכו להתייקר בו הפירות וכו' ופי' טרשא דר"ן לא קייץ אלא שיאמר לו תן לי כמו ששוין הפירות בעת שתפרעני דמיהם ולא קצץ אלא בין שיהיו באותו זמן בזול או ביוקר וטרשא דרב פפא נמי הכי הוא שנותן לו בשער אייר בין שיהיו ביוקר או בזול ומשמע לפי פירושו דטרשא דר"ן ור"פ הכי הוה שהיה אומר אם מעכשו בשער של עכשו ואם באייר בשער של אייר וכו' ומשמע שאם אמר לו סתם תתן לי באייר כשער של אייר שרי דמצי אמר ליה חטי הוא דקדחי באכלבאי והכא זביני הוא ושרי ומצינו בגמרא דפסקו דאין הלכתא כר"פ מכ"ש דלית נמי כר"ן וזוהי שיטת הרי"ף ז"ל עש"ב עכ"ל. והרמב"ן ז"ל במלחמות בזאת השיטה וכך היא סברת הר"י אלברצלוני הובא בש"מ וכך היא שיטת ראב"ן ז"ל הביאו הגה"מר בשמעתין וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש ה"המ ז"ל בפ"ח מה' מלוה וכתב הרמב"ן בספר המלחמות דלדעת ר"ח אינו מותר אלא בדאמר סתם באייר כשער של אייר בלא אם מעכשו אבל אם אמר בדמים קצובים כגון בכ"וך אסור אף אם לא אמר אם מעכשו ואע"ג דמתני' קתני אם מעכשו קרקע שאני דאם לא אמר כן אין לו דמים ידועים ולא מחזי כאגר נטר לי עכת"ד ז"ל

מעתה אתפלא במה שראיתי להרב גד"ת ז"ל דף רמ"ו ע"ב שנסתפק בדעת ר"ח וסברתו אם הוא מתיר כשיאמר בפי' כ"וך לזמן פ' בלא מעכשו מי נימא כיון שלא הקדים לפרש אם מעכשו בכך שהוא סיבת האיסור משו"ה אע"ג דמפרש סך המעות שיתן לזמן פ' אין בכך כלום דלאו בתר פי' המעות אזלינן אלא בתר הוכחה דבשביל המתנ' מרובה דהיינו כשהקדים לומר בכ"וך או"ד לר"ח בעינן תרתי לטיבותא להתר שלא יפרש שום סך ושלא יאמר מעכשו ומשו"ה לא הותר אלא באומר סתם תתן לי באייר כשער של אייר ועל זה כ' ומסתברא דלדידיה כל האיסור תלוי במה שהוכיח בתחלת דבריו שבשביל המתנה מרובה. על המכר הואיל ואמר אם מעכשו אבל כל דליכא הך דליכא הך הוכחה שרי עכ"ד: א

ובאמת נוראות נפליתי על הרב ז"ל איך יצא מפיו דבר זה מלבד מה שנעלם ממנו דברי הרמב"ן ז"ל גם א"א בדברי הרב בעל התרומות ז"ל לפרש הכי דהא כל ראייתו דמותר באמור אליו באייר בשער של אייר הוא משום דמצי אמ"ל חטי הוא דקדחו באכלבאי ואי פסיק דמייהו לא שייכא למימר שהרי יתכן שיהיו ביוקר ויתכן שיהיו בזול. ובר מן דין הרי הרב התרומות ז"ל הביא לקמן כת הפוסקים כרב נחמן ובשיטת רש"י ז"ל וז"ל כל דבר שלא נתפרסם השער ולא קייץ לזה כלומר שלא אמ"ל אם מעכשו אלא שאומר לו סתם לזמן פ' תתן כ"וך ה"ז טרשא המותרת לדברי הפוסקים כר"ן וכפירש"י ז"ל עכ"ל הנך רואה שלא התיר כך הרב התרומות ז"ל אלא לדעת הפוסקים כרב נחמן אבל לדעת ר"ח והרי"ף ז"ל שפוסקים דלא כר"ן אסירא וכ"כ בפירוש בסוף דבריו. נמצאת עדשא המותרת לכל הסברות הוא על העניין זה שאומר לו בלא מעכשו הרי פירות אלו מכורים לך בדמים שישוו באייר בין רב בין מעט משום דמצי אמ"ל חטי הוא דקדמו