משכנות הרועים תרכט

האוסרים משום הערמת רבית ובסי"ח פסק לתשו' הריב"ש במוכר סחו' דשרי לכתחלה ע"ש והיינו לפי מה שחילק הריב"ש ז"ל בין אם הוא נותן לו מעות או קרקע ובסי"ז גבי משכון דכתב דיש מי שאוסר משום הערמת רבית קשה דמ"ש משדה וכתב הש"ך ז"ל אולי דיש לחלק בין משכון קרקע למטלטלי ע"ש ועיין בש"ע ח"מ סי מ"ג סי"ז בהלוהו על המשכון ע"מ וכו' דמיירי בשאר הלואה ואי לאו משום שהוא אסמכתא קנה וכדמסיק מרן ז"ל בש"ע שם ועיין בהסמ"ע והש"ך שם ובספר האורו"ת שם ואין כאן מקומו

ובצפיתנו צפינו להרב מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' צ"ד שנשאל אם יש דרך ליפרע מיתומים קטנים אפילו דלא הוי גו זמניה והשיב עוד יש דרך להיתר להזקק כגון שיש קנס בשטר שאם אח"מ לא יפרעו לו החוב תוך כך ימים שיפרע יותר ממנו סך כך דכ"הג הו"ל כרבית אוכלת בהם ונזקקין למען הציל היתומים מהקנס ההוא עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו ז"ל כיון שפריעת החוב לאח"מ א"כ הו"ל מת גו זמניה ואמאי אצטריך לקנס ועו"ק לפ"ד ז"ל דלא חשיב לכ"הג בתוך זמנו א"כ כי פריך תלמודא בר"פ שום היתומים אהא דאמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ היתה רבית אוכלת בהם ורמו עלה ממתניתין ומכמה תנויי דישראל מי שרי ליה למשקל רביתא מישראל ודחיק לאוקומי במלוה גוי וקבל עליו לדון בדיני ישראל ולא קבל עליה דלא שקיל רביתא ע"ש בפשי' הו"מ לשנויי בכ"הג ואמלתיה דרב אסי הא גופא קשיא דהיכי משכחת לה רבית וכבר נתעוררו התוס' בזה שם ונראה דליכא לאוקומי מלתיה בכ"הג דלישנא דרבית אוכל בהם משמע דממשמש והולך ולא במה שכבר הוגבל שיעור הקנס וה' מוהראנ"ח ז"ל דקדק בזה וכתב דבכ"הג הו"ל כרבית אוכלת בהם ולא רבית ממש אמנם ראיתי למרן בב"י י"ד שם שהביא משם מוהר"י מאורלניס ז"ל להתחייב בסך קצוב מדי שבת בשבתו אם יעכב החוב אצלו מזמן פ' ע"ש ובהג"מר כי שם ביתו ולפ"ד ז"ל שפיר מצינן לאוקומי מלתיה דרב אסי שפיר בהכי דודאי שפיר רבית אוכלת בהם ואעפ"י שלדעתו ז"ל לית איסור רבית ואינו אלא דרך קנס שפיר מתרצא מתני' וכולהו תנויי דפריך מנייהו תלמודא התם וגם ראיתי את הלח"ש אשר דבר האיש אדני האר"ש הכנ"הג ז"ל שם סי' קע"ז אות ס"ה בהגה"בי משם מהר"ש חקאן ז"ל דמתני' ר"י היא דאמר צד אחד ברבית מותר ע"ש וקצרה ידי מהבין דהתם בגמרא מוקי לה מתני' לחד שינוייא כר' יוסי ע"ש

איברא דבעיקר דברי מוהר"י מאורלינס ז"ל המלכים נועדו המה ראו כן תמהו הגאון מהרא"ם ז"ל בתשו' ח"ב סי' כ"ג אמנם בנדונו ז"ל שהוא דרך קנס התיר ומטעמא דאי יהיב ליה במשלם זמניה מאי דאית גביה לא מחייב ליה ולא מידי וכמ"ת מהר"י אב"ם ז"ל אלא דחשש לסברת הרשב"א דסבר לה מר דאיכא משום הערמת רבית אלא מיהא בנכסי יתומים שרי להו מרייהו ע"ש ולדבריו ז"ל נמי תק"ל מהך דשום היתומים דה"מ לאוקומי מתני' והנך תנויי בלוה מאפוטרו' מנכסי יתומים בכ"הג דשרי לכ"ע ולפי מאי דכתי' דא"ה הו"ל גו זמניה ושפיר מגבינן למלוה אפילו מיתומים קטנים תו לא אצטריך לטעמא דקנס והרב בדינא דגבייה מיתמי לא קאמר. גם הרב מוהרלנ"ח ז"ל בתשו' סי' ק"ג שנשאל על שטר שהוא כנדון הר"י מאורלינס והביא תשובת הרשב"א הלזו דחייש משום הערמת רבית ושמצא להריטב"א ז"ל בתשו' שחלק על הרשב"א באותו הנושא ושהוא מותר גמור ושכן מצאתי במקובצת לשם אהך מתני' דהלוהו על שדהו וכו' ונסתייע נמי מהך דמ"ש מקצת חובו וכו' וע"ע שם במקו' במ"ד לדף ע"ב בד"ה אמר ע"ש והביא ג"כ תשו' הרא"ש שהביא הטור סי' ע"ג דכתב ופשי' ליה דבגדולים הוי אסור מן התורה ע"ש וכן נראה מדברי מרן ז"ל בב"י שכתב ע"ד המרדכי הללו רבית גמורה עכ"ל אבל מדברי הרדב"ז ז"ל ח"א סי' כ"א נראה דדין האיסור של נדון המרדכי אינו אלא משום הערמת רבית שהנדון שנשאל עליו הרב ז"ל הוא ממש נדון המרדכי ולא אסרו אלא משום דאחסורי דרי וילפי מקלקלתא ע"ש ואע"פי שהרב שם נטה להחמיר כדעת הרשב"א משום הערמת רבית מ"מ ה"מ כשהוא דרך הלואה אבל כשהוא דרך מקח וממכר מודה הוא ז"ל דשרי ליה מריה כמ"ש בח"מ סי' תצ"ז ע"ש וכדעת הרשב"א ז"ל שם בח"ב סי' ב' והצגתיו לפניך וכדכתי' בעניו'

אמור מעתה בנ"ד שקנה הליט"רא שהוא דרך מקח וממכר כל אפיא שוין דשרי ליה מריה לקבולי מניה הך טופיינא דקנס וכ"ש לדעת הריב"ם ובע"הת והרא"ש והטור והריטב"א ומוהראנ"ח ז"ל דשרי לעשות כן אפי' שהוא דרך הלואה וכתב ה' כנ"הג בח"מ סי' ק"י בהג"הט אות יו"ד דאפילו לסברת החולקים וחיישי להערמת רבית ודאי דקיל הוא מרבית מאוחרת ומוציאין מלוה למלוה ודלא כה' פ"ח דתלה הדבר במחלוקת ע"ש ולענ"ד יראה דעדיין במחלוקת היא נהי דס"ל דבכ"הג מפקי' מלוה למלוה היינו בשכבר נעשה הדבר אבל למעבד הכי לכתחלה פשיטא דלדעת האומרים דהוי הערמת רבית ואסור והרשב"א ז"ל כתב כן על מה שהורגלו לכתוב כן בשטרות וקורא תגר ע"ז וצדק הרב פ"ח ז"ל וכ"ש בנ"ד שנשבע לקיים הדבר בש"ח ואם היה בדבר איסור של דבריהם כבר פסק מרן בש"ע י"ד סי' רל"ט דאין השבועה בועה חלה לעבור אפילו על ל"ת של דבריהם ע"ש ס"ו ואע"פי שמדברי התוס' במכות דף נ"ב בד"ה א"ל כגון וכו' משמע חלה ע"ש ואנו אין לנו אלא |פסק מרן בש"ע וע"ע מה שהאריך בזה הרב מוהרלנ"ח שם מ"מ בנ"ד כ"ע מודו דשרי אלא דלכתחלה איכא מ"ד דלא עבדי' הכי ומוציאים מלוה למלוה כדכתי' ועיין בתשו' ה' כנ"הג חי"ד סוף סי' כ"ה דף קנ"ג ע"ג וראיתי להרב גו"ר בחי"ד כלל ו' סי' א' שהביא משם הרב מוהר"י הלוי דהיכא שכתוב בשטר בש"ח לא מצי הלוה למימר קי"ל כדעת האוסר כיון דאינו אלא איסור דרבנן והשבועה איסור דאוריי' ואפילו שהעסק בין אדם לחבירו ע"ש וכן מ"ש הרב גו"ר סי' ב' וג' באורך ולנ"ד לא נפק"ל מידי כיון שאינו דרך הלואה אלא דרך מק"ומ ואנן סהדי שלוקח הליטרא כל חפצו ורצונו לקבל הליט"רא ולא תשוב אליו ריקם והרב גו"ר כתב שם דבכ"הג אפילו בהלואה מודה הרשב"א דשרי כיון שכל ישעו וחפצו של המלוה לג"ח עש"ב וע"ע בתשו' הרב כנ"הג אשר הובא בשיירי י"ד הלכות רבית מה שהאריך בזה. וראיתי להרב מח"א ז"ל בהלכות שבועות סימן י"ב דמספק"ל במי שנשבע לחבירו שאם לא יפרענו לזמן פ' שיתן לו כ"וך קנס ואירע לו אונס וכו' ע"ש משמע להדייא דפשיטא ליה