משכנות הרועים תרכח

כשיגיע יום שקצבו אם לא פרע לו מאי דאשתייר גביה יתן לו שטר ויגבה אחר זמן מה ולא במשלם זמנא קמא הוי אגר נטר ליה אבל בזמן שקצבו מחוייב לפרוע לו כל השטר אין כאן אגר נטר והיינו דינא דמתני'

וחזיתיה להרב בע"הת ז"ל בשער מ"ו ח"ד סי' ל"ב שכתב וז"ל וכן יש דרך שנר' כאגר נטר ליה ומותר כיצד כגון שהלווהו אלף דינר וקבע עמו זמן עד שנה ומתנה עם הלוה ואומ"ל אם לא תפרעני בזמני הרי אתה מחוייב לי מעכשו ולזמן העיכוב אלפים דינרים ה"ז מותר ואין זה רבית ולא עוד אלא אפילו הגיע זמנו ואמ"ל הרויח לך זמן עד שנה אחרת ואם לא תפרעני מה שהלויתיך בזמן ההוא תתחייב לי מעכשו לזמן העיכוב שתתן לי ב' אלפים ה"ז מותר ואע"פי דמתחזי כאגר נטר לי וראייתנו היא דתנן מי שפרע מקצת חובו וכו' ודוקא מטעמא דא דאסמכתא הוא דפליגי אבל משו' רבית ליכא ופי' טעמו הגדול הרב אבן מיגאס ז"ל דכיון דאי פרע ליה בזמניה פטור ממה שנשאר מחובו לגבות הילכך אי לא פרע ליה ומחייב בההוא טופיינא לא אגר נטר לי הוא וליתיה רבית דוק בלישניה ותשכח עכ"ל מדברי רבינו הגדול שמענו דלא שני ליה להרב אבן מיגאס ז"ל בין שהתנה עמו בשעה שהלוהו ובין לאחר שהלווהו כבר והרויח לו זמן אחר דבתרוייהו שרי ליה מאריה וחד טעמא לכולהו משום דאי פרעיה במשלם זמנא דארווח ליה לא גבי מניה האי טופיינא אלא מאי דאשתאר גביה בההוא שטרא. ודע עוד דלשון הרב אבן מיגאס ז"ל דכתי' משם המקו' מצאתי בבע"הת שער ס"ג ח"א סי' ה' ע"ש מפורש יוצא דדעת ריב"ם וב"הת ז"ל סברי מרנן בדעת ר"י ור"י דשרי לכתחלה למעבד הכי ולית כאן לתא דחשש רבית גם הרא"ש ז"ל נלוה עמהם בתשו' סוף כלל מ"ב והובאה בטור ח"מ סי' מ"ג כי שאול נשאל בשטר שכתוב בו אם לא אפרעך לזמן פ' שיפרע סך ממון לקנס וכתב שזו אסמכ' ואינו גובה אלא בק"ס ומעכשו עכ"ל הבט ימין וראה דאזיל ומורה הוראת הריב"ם והבע"הת ז"ל

גם אשו"ר להרשב"א ז"ל בתשו' סי' תרנ"א ארי : נעשה שוא"ל במה שהורגלו לכתוב בשטר הלואה אם לא אפרעך לזמן פ' אתן לך כ"וך אם יש בזה שום דבית או לא והשיב איברא דמפשטא של משנתנו נר' דאין כאן משום רבית כלל דתנן וכו' וכן פירש רבינו הלוי ז"ל וכו' עכ"ל עין רואה דקלסיה לפירוש ריב"ם ז"ל שכן הוא פשטא דמתני' ושכן יושפר קודמוהי וכת' עוד וכן נראה ממ"ש בפרק איזהו נשך ס"ה הלוהו על שדהו ואמ"ל אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי הרי היא שלו וכך היה עושה זונין בן בייחוס ע"פ חכמים ואע"פי שהשדה היא שוה כפליים ממה שהלווהו עליו עכ"ל ובקוצר דעתי יש להתבונן בראיה זו דהתם אוקימנא לה בגמרא בדאמ"ל קני מעכשו ופירש"י ז"ל דאדעתא דמכר גמור החזיק בה אלא דלכי פרעיה מהדר ליה וראיתי לה' גד"ת שם שכבר נתעורר בזה בשער מ"ה וכתב שעל כן לא הביא ראיה זו הריב"ם כי לא נעלמה ממנו ע"ש ואהמ"ר אי מהא לא אריא דריב"ם ז"ל פרושי קא מפרש למתניתין דמי שפרע מקצת חובו וכו' וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם וכן פירש הריב"ם ז"ל בפירושיו ע"ש וכמו כן העתקתי לשי' המובא במקו' ומה לו אצל הראיות ובעיקר הקושיא נלע"ד דלפי מאי דמוקי לה תלמודא התם דמתניתין כר"י דאמר אסמכתא קנייא וא"כ ממילא למ"ד אסמ' קנייא אפילו דלא אמ"ל קני מעכשו ואפי"ה קנה וליכא לתא דרביתא כלל ובייתוס בן זונין כך היה עושה ע"פי חכמים וש"מ דטעמא כיון דאי פרעיה בזמניה לא שקל ולא מידי ולא חשיבי ליה אגר נטר לי וכדברי הרי"בם ז"ל הניתנים למעלה ורש"י ז"ל לא כתב כן אלא לפום מאי דבעי לאוקומה כמ"ד אסמכתא לא קניא דע"כ בדא מעכשו איברא דמדברי התוס' שם בד"ה לא תמכרנה וכו' ובדף ס"ז בד"ה ומניומי וכו' נראה דאין מכאן ראיה כ"כ דוק ותשכח ומ"מ הדין דין אמת ומ"ש הרשב"א ז"ל שם אע"פי שהוא שוה כפלים ממה שהלוהו גם רש"י ז"ל שם בד"ה אני או' וכו' כתב שאם לא ימלא דבריו יתן לו שוה מאתים בק' וכו' והתוס' שם בד"ה לא תמכרנה וכו' כתבו וז"ל ומסתמא איירי בלוקח בפחות משווייה וכן משמע בגמרא וכו' עכ"ל ופשיטא דלענין דינא לא נפק"ל מידי דאי איכא חשש רביתא מ"ל איסור רבה מ"ל איסור זוטא אידי ואידי חד שיעורא הוא לענין איסור רבית

וכתב עוד הרשב"א ז"ל שם אלא שאני אומר שאסור לעשות כן דלא גרע מרבית מאוחרת וכו' דאב"ר נמי לא הוי אלא דגריע מניה מרבית מאוחרת וקל מניה אלא שאסור לעשות כן לכתחלה וכו' עכ"ל הקושי מורגש דא"כ איך היה עושה ביתום כן ע"פי חכמים לכתחלה וכבר הרב גד"ת ז"ל תפס על הרשב"א מזה ע"ש ונראה דהרשב"א ז"ל מחלק בין שהוא בדרך הלואה ומחזיר לו ממון בין כשהוא דרך מקח וממכר דההיא דהלוהו על שדהו אם לא יפרענו אוזילי אוזיל גביה בשומת השדה ולא מחזי כרבית דשומת שדה הוי דבר שאין לו קצבה וכדאמ' בפ' אלמנה ניזונת דף צ"ח ע"א ע"ש בפירש"י ז"ל ומה"ט נמי אמרי' דקרקעות אין להם אונאה ע"ש ובלא ה"ט נמי כל שהוא דרך מקח וממכר ואינו דרך הלואה שרי וכדאמרינן מרינן התם בגמרא התם זבינא הכא הלואה ע"ש משו"ה מותר לעשות כן לכתחלה אבל כשהוא דרך הלואה כנדון שנשאל עליו איכא למיחש להערמת רבית כיון דזוזי מחייב לפרעיה ועליה קאי הרשב"א ז"ל במה שהורגלו לעשות אע"פי שמצד הדין מותר הא מיהא לכתחלה מותר לאסור שוב מצאתי להריב"ש ז"ל סימן של"ה דף של"ה שעמד בזה ע"ד הרשב"א ז"ל ות"ל והיא נעלמה מעיני ה' גד"ת אמנם מתו"ד הרשב"א שכתב בסו"ד וז"ל ומתניתין דפרק א"נ דכוותה היא שהיא שנויה גבי הלוהו דקתני ולא מסלקינן ליה מניה עכ"ל נראה פשוט דטעמא טעים משום דהמלוה כבר מוחזק בשדה וקי"ל דלא מסלקינן ליה מניה א"כ הדרא קושיא לדוכתה איך עשו ע"פי חכמים להלוות על השדה לכתחלה וכמו שדקדק הרב גד"ת ז"ל שם ע"ד הרשב"א ז"ל שוב מצאתי להרשב"א ז"ל ח"ב סימן ב' ובתוך דבריו הביא מ"ש בסי' תרנ"א וכתב עוד דשאני הך דביתוס דדרך מקח וממכר הוא ומבואר בדבריו ז"ל שם במה שהביא ראיה מהך דהלוהו על שדהו דלא תק"ל ממאי דאוקמינן לה בדאמ"ל מעכשו וכבר כתיבנא בעניו' ת"ל עלץ לבי ויגל ועיין במקובצת לשם

וראיתי למרן ז"ל בב"י סי' קע"ז דף קע"ו ע"ד שהביא דברי הבע"הת ושרי"ו כתב משם ס' התרו' שאע"פי שמן הדין מותר מ"מ אסור לעשות כן מפני הערמת רבית ושכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' והרמב"ן בתשו' ע"ש ובש"ע שם סי"ד פסק כדעת