משכנות הרועים תרכז

בתו"ד אלא דלפ"ד דתרי לישני פלגן בהדייהו א"כ סתמא דמתני' פליג עליה דרשב"י בהאי לישנא ור' יוחנן משום רשב"י קא"ל וקשה דר"י הוא דקאמר הלכה כסתם משנה א"כ למאי הלכתא אמרה להאי שמעתתא משם רשב"י

וחזיתיה להר"ן ז"ל בחידושיו שם שכתב רמו לקבורה מן התורה מנין כלומר קבורת קרקע שאל"כ היה במשמע שלא יהיה מצוה אלא שיהיו מעבירין מכנגדו מפני הרואין וכו' הוא מבואר במ"ש בסמוך אימא דעביד ליה ארגז ואע"ג דאמרי' לר"ח דתקברנו לא משמע ליה לא קי"ל כוותיה אלא קבור לא משמע אלא דעביד ליה ארגז אלא דמריבויא דתקברנו משמע קבורת קרקע אכתי קבורת שאר מתים מנלן דאימור לא הקפיד הכתוב אלא בהרוגי ב"ד דבהו משתעי קרא ומשום כסופא דידיה אבל לשאר מתים לא הקפיד הכתוב אלא בקבו' קרקע גם מאי דשויא פלוגת' בין רב חמאי ורשב"י קשה לשמוע דפשוטן של דברים דלא קא' תקברנו ל"מ ליה אלא אשבור מלכא כדפרישית

וקול הטו'ר רי"סי שס"ב אייתי בידיה מלתיה דר' יוחנן דאמר משמיה דרשב"י דלישנא בתרא והשמיט ט מלת רמז אלא מנין לקבורה מן התור' וכ' עלה פירוש שצריך לקוברו בקרקע ולא יתננו בארון ויניחנו כך ת"ל כי קבור תקברנו לפיכך הנותן את מתו בארון ולא קברו בקרקע עובר משום שהלין המת אלא שצריך לקוברו בקרקע עכ"ל למימרא דכל שלא קברו בקרקע לא שמה קבורה ואכתי קאי עליה בל"ת ופשטא דמלתא דהיינו מריבוייא דקרא וכן מטין דברי מרן הב"י מאי דאייתי לעיל למי' דשבור מלכא ומפרש כפירש"י ז"ל דתקברנו לא משמע ר"ל לשבור מלכא אלא לדידהו יליף שפיר מריבוייא דלא תסגי ליה בהנחתו בארון ואין לו תקנה אלא קבורה בקרקע אלא דאכתי לא אפרוק דילמא הרוגי ב"ד דמשתעי בהו קרא דחס רחמנא עלייהו מידי דהוה אעציו ואבניו אבל שאר מתים מן התורה מנין וכדוקיין ואי ס"ל ז"ל כשיטת רבינו יונה במקצת ניחא אלא דס"ל להרמב"ן והטור דהני תרי לישני לא פליגי אלא דמר תני לה בהאי לישנא ומר תני לה בהאי לישנא ושלא כדברי רבינו יונה ז"ל דשוינהו בפלוגתא ובסי' שנ"ז הביא לישנא קמא ומאי דדייקנא בעניו' דהאי ריבויא קא דרשינן ליה לרבות עציו ואבניו שנקברים אפשר דתרוייהו במשמע והי מנייהו מפקת

וכעת ראיתי לה' תורת חיים ז"ל בחי' שם שכתב דלל"ק דר"י שאר מתים ולאידך לישנא דר"י מכי קבור לארון וריבויא לקבורת הארץ והדר ק"ל דלהאי לישנא קבורת שאר מתים מנ"ל והיינו מאי דדייקנא בעניותין ותי' כיון דטעמא דקבורה משום בזיונא או משום כפרה א"ה אין לחלק ואדרבא כ"ש דקפיד אשאר מתים טפי מהנתלים אבל לל"ק הו"א איפכא דשאני נתלין דאית בהו משום קללת אלהים להכי קרא ותל"ית כבר כתבתי בזה מאי דנלע"ד

מערכת אות ריש (א) רבית. ראובן קנה משמעון ליט"רא די קמב"יו כאשר הוא מנהג פשוט בין הסוחרים וקבע לו זמן שיתן לו הליט"רא בספינה ראשונה ההולכת לעיר פ' לשיגבה אותה חבירו של ראו' מחבירו של שמעון וכשנזדמנה ספינה א' היה שמעון דוחהו לראובן מיום ליום ואז עמדו לפני בית דין יצ"ו ופשרו ביניהם שיתן לו משכון בעד סך הליט"רא ושימתין לו עד זמן אחר כשתזדמן ספינה אחרת ותנאי היה הדבר שאם נזדמנה ספינה האחרת ולא מסר לו הליט"רא שהוא מחוייב בסך ת"ק גרושוש בתורת קנס גמור ושיגבה הקנס ההוא מריש כל נכסי המשכון שמסר לו והכל נעשה על ידי בית דין ישצ"ו בקש"ם ובש"ח ע"ד המב"ה כמוש ביד ראובן וכעת עמד השואל ושאל אם יש צד רבית בקנס הלזה בהרחבת הזמן אם לאו יורה המורה לצדקה כדת של תורה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב ראשית מאמר אהא דפליגי תנאי בפרק גט פשוט דף קס"ח ע"א במי שפרע קצת חובו והשליש את שטרו ואמ"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' תן לו שטרו ולא נתן ר"י אומר יתן וכו' ובגמ' מוקי לפלוגתא באסמכתא דלמר קניא אמטו להכי יתן דזכה המלוה במקצת דפרע ליה לוה ולמר לא קניא דלא זכה בו המלוה ומנכהו מחובו ע"ש ולפ"ז אם נעשה הדבר במה שמפקיע האסמכתא לכ"ע יתן לו את שטרו וזכה המלוה ואכל הלה וחדי בהך קצת דפרעיה וגבי ליה לכוליה שטרא כדאיתא בנדרים דף נ"ו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ע"ש וע"כ לא פליגי תנאי אלא משום אסמכתא אבל משום רביתא ליכא מאן דחייש לה ש"מ דכל כה"ג ליכא לתא דרביתא וסבור הייתי לומר דטעמא הוא דחשיב הך מקצת דפרעיה כמאן דיהביה ניהליה בתורת מתנה דאי לא פרעיה ליום פ' להוו הנך זוזי במתנה מהשתא והדר גבי לכולהו זוזי דבשטרא. שוב מצאתי בשיירי המקוב' לבתרא המודפסת בסוף שיטת הרמ"ה ז"ל שכתב משם ה' אבן מיגאס ז"ל וז"ל מדחזינן פלוגתא דר"י ור"י לענין אסמכתא אי קניא או לא קניא מכלל ראי לא אמ"ל בלשון אסמכתא לכ"ע יתן וגבי ליה שטרא כוליה מניה ולא מנכה ליה מלוה האי מקצת דפרע ליה השתא אע"ג דקא רווח ליה מלוה בהאי קצת ואשתכח דקא שקיל מניה טפי מהלואתו האי מילתא שריא ולית בה משום חשש רבית וטעמא דמלתא דכי אמרי' רבית הוא ואסור ה"מ הכא דהויא הך תוספת דקא שקיל אגר נטר ליה וכד מעיינת בהאי מילתא לא משתכחת בה אגר נטר ליה דהא אלו פרע ליה לוה למלוה במשלם. זמנא דקצב ליה מאי דאשתייר ליה לגביה בהאי שטרא הוה שקיל ליה מלוה בלי תוספת וכי לא פרע ליה במשלם זמנא ההוא מידי דאשתייר גביה אשתכח דלא קא מטייא ליה הנאה מחמת ומנא ולא יהיב ליה מידי כד מהדר שליש שטרא למלוה וגבי כוליה שטרא מלוה דאלו הוה מרווח ליה זמנא אחרינא הו"ל ההוא תוספת אגר ההוא זמנא אחרינא דארווח ליה אבל השתא דלא קא מרווח ליה זמנא אחרינא אלא דקא שקיל מניה כוליה שטרא במשלם זמנא קמא אשתכח דליכא הכא אגר נטר דהא האי דקא שקיל מניה לאו שכר ומנא קמא דארווח ליה מדחזינן דאלו יהיב במשלם זמנא ההוא מידי דאשתייר למלוה גביה בהאי שטרא לא הוה קא שקיל מלוה האי תוספת מניה וכי מטי זמנא ולא פרע דקא שקיל מלוה לההוא שטרא הא לא קא מרווח ליה זמנא אחרינא כי היכי דלהוי האי תוספת דשקיל מניה אגר תהוא זמנא אחרינא דקא מרווח ליה וכיון דליכא האי אגר נטר ליה משו"ה שרי ולית ביה משום חשש רבית עכ"ל. נמצאת אומר תמצית הדבר של רבינו הגדול ז"ל שאם היה התנאי