משכנות הרועים תרכו

מהלכות סנהדרין דין ז' כתב דכל המלין את מתו אפי' בשאר מתים עובר בל"ת ולא אשכחן בגמרא מאן דיליף למ"ע אלא לישנא בתרא דרשב"י והרמב"ם קרי לה מצות עשה ודלא כהרל"ם

והנה בעיקר קו' הרל"ם דק"ל כיון דמצוה היא לאו כ"כ לומר אל תקברוהו ופשיטא אין שומעין לו לענ"ד כי קשה דא"נ מצוה היא ודאי או משום בזיונא או משום כפרה ואי אמר לא בעינא מי איתיה לעשה כלל כדאמרינן בפרק אלו נערות דף מ' גבי אונס ע"ש ומ"הט כתב הרשב"א ז"ל סימן ח"י דאין מברכין על מצות צדקה וכיוצא ע"ש אלא דהרדב"ז בחדשות סי' תקכ"ד כתב דאפילו הכי אי עביד לה להאי מצוה קא מקיים למ"ע ואינו מן הענין ע"כ לא אאריך בו וס"ס אי אמרינן משום בזיונא או משום יקרא דחיי ודאי דאין שומעין לו ואין להאריך

איברא דאכתי פש גבן לברורי דללישנא דמתניתין ולל"ק דרשב"י דנקטי למלתייהו בלישנא דעובר בל"ת והיינו מרבויא דעשה דכי קבור תקברנו ע"ש ש"מ דאיתנהו בעשה ול"ת משום דנקטי סרכי דמתניתין דקתני בהרוגי ב"ד גבי הנתלין דאם לן עובר בל"ת תני תנא ולא זו בלבד אמרו אלא כל המלין את מתו עובר בל"ת דאלאו דלא תלין קיימי אבל לישנא בתרא דרשב"י דנקט לישנא בחיוב הקבורה דהויא מ"ע לא מצי למתני במלתיה עובר בל"ת וקושטא קאי דהא והא איתנהו דהמלין את מתו עובר בעשה ול"ת אלא קשיא לענ"ד דהאי רבויא דרשינן ליה לעיל ולשם דמ"ה ע"ב לרבות אבן שנסקל בו ועץ שנתלה בו וסייף שנהרג בו וסודר שנחנק בו דנקברים עמו בתפיסתו והיינו מרבוייא דתקברנו כדפירש"י שם וקשה דהא אפקתיה לשאר מתים ותו איכא למידק דלקמיה אמרינן אמ"ל שבור מלכא לר"ח קבורה מן התורה מנין אשתיק ולא אמר ליה ולא מידי אמר רב אחא בר יעקב אתמסר עלמא בידא דטפשאי דאיבעי ליה למימר כי קבור ודחי דהתם דעביד ליה ארון וכי שייליה שבור מלכא אקבורה בקרקע שייליה ומהדר אכתי לימא ליה מרבויא דתקברנו ומשני שבור מלכא גוי הוא ולא משמע ליה למדרש ריבויא ע"כ עיין בפירש"י. א"כ מנ"ל לתנא דמתני' ורשב"י למדרש לרבויי שאר מתים דילמא לא קפיד רחמנא אלא אהרוגי ב"ד בקבורת קרקע ולא למעבד להו ארון גרידא אבל לשאר מתים כלל כלל לא והנלע"ד כיון דפשיטא לן דלשון קבורה אין במשמעותו אלא קבורה בארץ ואין הנחתו בארון טמון קרויה קבורה אלא דר"ח דלא אמ"ל לשבור מלכא מכי קבור משום דחש בראשו דילמא לא מקבל מניה דמצי למהדר ליה מאי כי קבור דליעביד ליה ארון ומ"הט נמי דלא אמ"ל מתקברנו דגוי לא משמע לית למדרש רבויא לאתויי קבורה בארץ בין להרוגי ב"ד בין לשאר מתים והאי דלא קאמר תלמודא טעמא דרב חמא דלא אמר ליה מכי קבור משום דמצי א"ל דהאי קרא בהרוגי ב"ד משתעי אבל שאר מתים מן התורה מנין ותקברנו לא משמע ליה משום דפשיטא ליה לשבור מלכא דאי קפיד רחמ' אבזיונא דנתלין כי בחטאם מתו לשאר אינשי דעלמ' דלא נתחייבו מיתה ע"י ב"ד אלא תסגי דלעביד להו ארון ואכתי קבורה דקרקע מן התורה מנין אבל לדידן דשמיע לן שאין משמעות קבורה אלא בקרקע אלא דהו"א דדוקא בהרוגי ב"ד חס רחמנא עלייהו להסתר קלונם שהרי אפי' עץ וסייף נקברין וכו' כדכתיב ואת הבהמה תהרוגו שלא ינהגו בו קלון וכ"ש המת בעצמו אע"פי שחטא אבל שאר מתים דליכא למיחש בתו לקלנא הו"א אפילו בארון תסגי להו דהשתא מיהא בזיונא ליכא ת"ל תקברנו דהיינו קבורת קרקע ממש ואהא קא מבע"ל קבורה משום בזיונא או משום כפרה מאי נ"מ דאמר אל תקברוניה הא דלא קאמר נ"מ דאי משום בזיונא תסגי ליה בארון דהא טמיר וגניז ונעלם מן העין ואי משום כפרה בעינן קבורה בקרקע ממש כמ"ש שם דלפום מאי דכתיבנא לק"מ כיון דאין משמעות קבורה אלא בקרקע לא מצינן למבעי אי תסגי ליה בארון גרידא ולהכי קאמר דאמר לא יקברוהו לההוא גברא וכו':

וכדו חזית הוית לרבינו יונה ז"ל שם אסא דאמר רשב"י מנין למלין מתו וכו' פירש"י ז"ל מריבוייא קדריש ואינו נכון דאמרי' לקמן אילימא מכי קבור עכ"ל ור"ל דמכי קבור לא שמעי' אלא דלעביד ליה ארון ואיצטריך תקברנו לקבו' קרקע דבהרוגי ב"ד הוא דמשתעי קרא ולענ"ד לזה נתכוון וכבר כתבתי דלא קאמר תלמודא הכי אלא לדעתיה דשבור מלכא אבל קושטא דמלתא דאין קבורה אלא בקרקע וטפי הו"ל להרב ז"ל לאותיב דאצטריך קרא לעץ וסייף וכו' וכדכתיבנא

וכתב עוד ז"ל. חזי' דה"פ דקרא לא תלין נבלתו ולא בשום מקום כי קבור כלומר אין ב"ד נפטרין מלאו דל"ת אלא עד שיקברוהו ולא הקפיד הכתוב דוקא בלינת עץ אלא שדיבר בהווה שאין דרך להורידו מן העץ ולהשליכו לארץ וכו' וס"ל לרשב"י דכשם שהזהיר הכתוב בלאו מי שאינו קובר הנתלין כך הזהיר בשאר בני אדם דבשלמא בלינת העץ הקפיד הכתוב כדי שלא יהיה נראה מרחוק וישאלו עליו על מה זה תלוי אבל בקבורה במה הזהיר הכתוב אם אין הדין כן בשאר בני אדם והלא אין היכר בדבר לפיכך לא נראה לחלק ותקברנו אתי לשאר בני אדם ומלישנא בתרא דקאמר דאמר רשב"י רמז לקבורה מנין נראה לפרש דלישנא בתרא פליג אלישנא קמא דודאי כי קבור אצט' הכתוב לנתלין כי יותר הקפיד הכתוב בהם יותר משאר בני. אדם דלא נפקא לן אלא מריבויא דתקברנו ורמז הוא א"נ משום דכי קבור משמע דעביד ליה ארגז ולא משמ' קבורה בארץ עכ"ל שיעור דבריו ז"ל דלא אתא רשב"י לאשמועי' מועי' אלא דבשאר מתים נמי איתיה בל"ת דלא תימא דוקא הרוגי ב"ד וה"ט כיון דחזינן דהקפיד הכ' על הקבורה אע"ג דליכא חשש שיראו מרחוק וישאלו ואפי"ה אין ב"ד נפטרין מל"ת אלא ער שיקברוהו כשאר כל אדם דאיתנהו במצות תקברנו זהו פשוטו של מקרא ולא קרינן ביה ריבוי אבל ללישנא בתרא דקאמר מר רמז לקבורה ס"ל קבור הצריך הכתוב לנתלין כי יותר הקפיד הכתוב בהן משאר בני אדם א"כ שאר בני אדם דבעו קבורה מנלן ולא נפק"ל אלא מריבוייא דתקברנו ורמז הוא

גם משז"ל דכי קבור משמ' דעביד ליה ארגז ולא משמ' קבורת הארץ ר"ל דלהכי קרי ליה רמז דאינו אלא רמז בעלמ' אבל כדפרש"י בלישנא קמא דמריבויא קדריש א"כ דרשה גמורה היא כשאר ריבויי דדרשי' להו בעלמא אהא אותביה דמהאי ריבוייא לא מצית למגמר מיניה שפיר דאתא לשאר מתים דמצי' למימר דלא לעביד ליה ארגז אבל ללישנא בתרא דקתני רמז לק"מ וה"ה דהמ"ל נמי דהך ריבוייא אתא לקבורת העץ וכו' כמ"ש הוא ז"ל