משכנות הרועים תרכד

ותען ותאמר כי בהיותה נערה חלתה ברגליה ועשו לה תרופה דין גרמ"א להיות ארכובותיה קמוטים ועוד טענו שה"ר דוד שיזאנא יצ"ו הגיד להם שבעודה נערה היתה חולה מאחת מעיניה והוא היה משתדל לרפאות אותה ושהלכו והגידו דבר זה לאחד מהב"ד יצ"ו והעלה על רוחו דמ"הט פטיר ועטיר מחיוב הקנס יורה המורה לצדקה אי דינא קתבע ושומעין לו אם לא ויבא שכמ"ה

זאת אשיב כבר ידעת מ"ש הרב"ש ז"ל סימן ט"ל סקי"א בענין השידוכין ומ"ש הרב בית יהודה ז"ל ח"א חא"הע סימן א' דמקילי טפי בקנס השדוכין וכל זה איננו שוה לי בעת אשר אני רואה נ"ד שהיא שרויה עמהם בבית א' יומם ולילה ומומין כאלו שהם גלויים בראיית העין ועיקום הרגלים ושותק עד עבור קרוב לשתי שנים ועיין בתשו' בני משה סימן מ"ד

(ס) קנס ראובן קשר הזיווג עם בת שמעון וקבעו קנס סך מה למתחרט וכתבו שטר ע"ז אלא דאכתי לא מטא לידייהו ואח"ך מחלו זה לזה בהך הקנס בדברים בעלמא ושוב חזר בו אחר מהצדדים באמור אליו לקיים השידוך או לשלם הקנס והלה טוען כבר נמחל הקנס ונתבטל השידוך יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הלכה רווחת דמחי' א"צ קנין כמ"ש בטוש"ע סי' רמ"א אמנם ד' רבינו ישעיה ז"ל והביאו הטור ס"סי י"ב דהיכא דהחוב בשטר דאינו מחול אלא ע"י קנין ושאביו הרא"ש ז"ל לא חילק בזה וכמה דיות נשתפכו בביאור הענין וכדברי מור"ם ז"ל שם סי' רמ"א וכבר הארכתי לעיל במערכת אות מ' מדיני מחילה ע"ש בס"ד מיהו בנ"ד נלע"ד דאפילו לדעת רבינו ישעיה ז"ל פטור מהקנס דאיכא למידק לסברת רי"ש תק"ל מיהא דא דאמרינן המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וקי"ל דאותיות אינם נקנים אלא בכתי' ומסירה וע"כ בדמסר ליה המלוה הך שטרא לקונה והיכי מצי תו למחול ללוה כיון דלא אהדר ליה שטרא ומרישא הו"א דהכא במ"ע דמחיל ליה ע"י קנין ואשכחנא לה' העיטור דף צ"ג דאייתי ברישא מילתיה דשמואל והדר אייתי ירושלמי דספ"ק דגיטין דפליגי בה אמוראי וז"ל הדין דמחל שטר לחבריה ר"ח ור"ע ח"א מחל ואחרינא אמר לא מחל עד דחזר ליה שטרא וכו' וכתב ע"ז הרב העיטור והא דידן ד"ה היא דהא ליתיה שטרא בידיה דליהדר ליה עכ"ל דק"ל מהך דשמואל דסל"ד דלא אתייא אלא כמ"ד מחול ואהא משני שפיר ד"ה היא דע"כ לא קאמר אידך שאינו מחול אלא כדאיתא שטרא בידיה ולא אהדריה ליה אבל היכא דליתיה לשטרא בידיה כ"ע מודו דמחול וזה נעלם מה' שדה יהושע שם וטעמא רבה איכא במלתא דבאיתיה לשטרא בידיה ולא אהדריה ליה מימר אמר אחוכי קא מחייכנא ביה ולא גמר בדעתו למחול אבל בדליתיה לשטרא בידיה מוכחא מלתא טפי דגמר ומחיל ועיין להכ"הג מה"ב סימן י"ב

תבנא לדיננא כיון דאכתי לא מטא שטרא לידיה דליהדריה ליה אפילו לדעת רי"ש ז"ל שפיר מחול ושאלתי את פי צדיק כת"ר לי עט"ר מורי הרב חק נתן זיע"א והסכים עמי ובעיקר דברי הרב העיטור נלע"ד דלדעת הרי"ף וסיעתו ז"ל דס"ל דשטר נקנה אג"ק ולא בעי מסירה כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו ס"י ל"ק מהך דשמואל דילמא כי קאמר שמואל מחול במכרו אגב קרקע ואכתי. שטרא בידיה איתיה ומחלו ללוה ואהדר ליה שטרא אלא דלא הוה ליה לשמואל למסתם סתומי לומר דהמוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו מחול דאדרבא בגמרא לא אשכחן מכירת שטר בהדיא אלא ע"י כת"ומ ועיין בספ"ק דב"מ דף ך' במאי דמשני וכי בשטר כתו' יוצא מתחת ידה ע"ש בפירש"י ז"ל ועיין לה' חל"ם ז"ל והרב"ש ז"ל בא"הע סי' ק"ה והכנ"הג והרב יד אהרן ז"ל ע"ש וממ"ש הטור סי' ע"ז ס"ח בשם תשו' הרא"ש ז"ל בר"וש שמחוייבים ללוי ועמד לוי ומחל לראובן כל חוב שיש לו עליו דגם חלק שמעון מחול ע"ש התם ע"כ בדתפיס שטרא אכתי בידיה למגבא ביה משמע ואפי"ה מחול שלא כדעת רי"ש ז"ל ומהתימא מהטור שלא כתב בסי' י"ב אלא וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק בזה ולא הוכיח מתשו' דפליג עליה והיותר תימא על הרב דרכי נועם בח"מ סי' ה' דרצה להשוות דעת הרא"ש ז"ל לדעת רבינו ישעיה ונראה דליכא לאוכוחי מהאי תשובה כלל דאיכא למימר שע"י קנין הוא ואת"ל בלא קנין כבר כתב הרב מוהר"ש הלוי ז"ל בח"מ סי' ע"ה במתחייב בדבר שאינו קצוב בקנין דמהני ה"ה לשטר בלא קנין ועיין בהסמ"ע ז"ל סי' ס' סקר"ב

(סא) קבורה. קי"ל איש שצוה ואמר אל תקברוני מנכסי אין שומעין לו אלא כופין את היורשים וקוברין אותו מנכסיו כמ"ש בטוש"ע סי' רנ"ג ומבואר עוד בי"ד סי' שמ"ט ושם בסי' שנ"ז נתבאר דהמלין את מתו עובר בל"ת ובסימן שס"ג נתבאר דכל שלא קברו בקרקע אפילו הניחו בארון אכתי איתיה בל"ת ע"ש ולעמוד על שרשן של דברים אציגה נא עמך הא דגרסי' בפ' נגמר הדין דף מ"ו תנן התם ואם לן עובר בל"ת וכו' ולא זו בלבד אמרו אלא כל המלין את מתו עובר בל"ת ופירש"י בגמרא וכו' ואיתמר עלה אמר ר"י משום רשב"י מנין למלין את מתו שעובר בל"ת שנאמר כי קבור תקברנו פירש"י מריבויא דתקברנו דריש לה איכא דאמרי אמרי' משום רשב"י רמז לקבורה מן התורה מנין שנאמר כי קבור תקברנו פירש"י שחייב אדם לקבור את מתו עכ"ל והיינו מריבויא דקרא דריש ליה כלישנא קמא ולהאי לישנא ניחא דריבויא אתי למימר דקבורה לשאר מתים דלאו הרוגי ב"ד נינהו אבל לתנא דמתניתין ולל"ק דאמר ר"י משום רשב"י דגמרי לשאר מתים דעובר בל"ת מנא ליה

ונראה פשוט מכיון דרבי קרא לשאר מתים דבעו קבורה ואיתנהו בעשה דכי קבור תקברנו ממילא אתרבו נמי לל"ת והני תרי לישני דאמר ר"י משום רשב"י ל"פ אלא דלחד לישנא תנא כלישנא דמתני' דקתני המלין את מתו עובר בל"ת ולאידך לישנא נקט למילתיה במ"ע מעניינא דקרא דכי קבור תקברנו דאי ס"ד פליגי למאי הלכתא קאמר ר"י משום רשב"י כיון דפליגי אמתניתין והא ר"י הוא דאמר הלכה כסתם משנה ותו נחזי אנן במאי פליגי אלא ודאי כדאמרן

והרמב"ם ז"ל בספי"א מהלכות זכייה כתב שכ"מ שצוה. אל תקברהו מנכסיו אין שומעין לו וכו' שאסור להניחו בלא קבורה אלא כופין את היורשים לקוברו מנכסיו וכתב הרל"ם ז"ל בפרק נגמר הדין איבעייא להו קבורה משום בזיונא הוא או משום כפרה ולא אפשיטא ורבינו כ' שיקברוהו שאסור להניח בלא קבורה עכ"ל הא ודאי אי גברא בעי קבורה