משכנות הרועים תרכג

נחשת הו"ל כמפרש של זהב ונמצאת של נחושת דאינה מקודשת וכדכתיבנא והדבר. צריך הכרעה עכ"ל אבל דעתו ז"ל אפילו ברגילות לקדש בטבעת של זהב ונמצאת של נחשת הו"ל ס' מקודשת למימרא זו היא דעת הרשב"א וכדכתי' בעניו'

וראוי לנו להתבונן בסדר המערכה מערכת שרי צבאות ישראל שסדר מרן הקדוש בב"י הלא בראשי קדים אמירה דתשו' הרשב"ץ דמעיקרא ס"ל כיון שלא אמר לה של כסף אלא שקדשה סתם אין לבטל הקידושין ואח"ך הביא יש מי שהורה לבטל הקידושין והיה טעמו משום דרגילות לקדש בטבעת של זהב הו"ל כמפרש בשל זהב ואמרי' בפ"ק דקידושין דף ח"י קדשה בדינר של זהב ונמצא של כסף אינה מקודשת והרשב"ץ ז"ל לא נתקררה דעתו בזה דמשום רגילות חשיב כמפרש וע"ז כתב והדבר צריך הכרעה ע"ש ואח"ך כתב מרן ועיין בתשו' מיימוניות דשייכי לסדר נשים ע"ש ושם בסי' י"ט הביא דעת האומרים כיון דרגילות לקדש בטבעת של זהב הו"ל כמפרש ודמו לה לדינר של זהב ונמצא של כסף וזה כדעת המורה והרשב"ץ והגאון חלקו עליהם דלא דמי דרגילות לחלק וכמו שפקפק הרשב"ץ על המורה ז"ל וכתב שצריך הכרעה בדבר ואח"ך כתב מרן ז"ל ובמרדכי פ"ק דקידושין ושם בסי' תפ"ט כתב ונהגו העם לקדש בטבעת של זהב וכו' השיב הרשב"א על אחד שקדש בטבעת של כסף והיא סבורה שהיא של זהב ושאלו דשמא קידושי טעות הם שנהי שבאותו הטבעת שו"פ וכו' ותדע שהרי בשעת הקידושין אין שמין רק ששו"פ ובהא סמכא דעתה וכו' עכ"ל נראה לכאורה דהמנהג לכסות פני הכלה כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הנצבת עמכה וסומכת על המנהג שמקדשין בטבעת של זהב כמ"ש ראב"ן ז"ל וס"ל דהוי כמפרש והוו קידושי טעות אלא משום דאין שמין בשעת הקידו' רק שהוא שו"פ א"כ בהא סמכא דעתה והא ודאי ליתא דהרשב"א ז"ל גופיה הוא דאמר דלא דמי הרגילות למפ' כמ"ש בתשו' מיימוניות אלא דהכא אצטריך לטעמא דשמין רק שו"פ למימרא דא"צ לחזור ולקדשה כדמסיים בה אבל בהך דתשו' מיימו' שהמקדש גופיה. טועה. בדעתו כסבור שהיא של זהב ופסיק ותני כיון דאמ"ל בטבעת זו ולא אמ"ל בטבעת של זהב ע"ש ואח"ך כתב מרן לשון המרדכי והוא מכוון לדברי המרדכי דבסימן תפ"ט אשר הובאו לעיל ואח"ך כתב מרן דברי המרדכי דבסי' תע"ט דליכא מאן דפליג בהא כיון דאמ"ל בזהב שיש בטבעת זו דכל ששו"פ מקרי ואח"כ כתב ואם קדשה בכוס של כסף מצופה זהב עיין ברי"ו כח"ד וז"ל די"ו נתיב כ"ב ח"ד י"מ דדוקא כשא"ל התקדשי לי בכוס של זהב ונמצא של כסף אבל בקדשה בכוס של כסף מצופה זהב ואמ"ל מקודשת לי בזה דסתמא אין דעתה דוקא על הזהב כיון דלא אמ"ל בפירוש של זהב וי"מ שכתבו דאינה מקודשת ומאחר שנחלקו בו גדולים הויא ספק מקודשת וצריכה גט עכ"ל ואין זה ענין למ"ש ז"ל בתשובו' מיימו' והא"ח והרשב"ץ דהתם בקדשה בטבעת והרגילות לקדש בטבעת של זהב דמ"ס הרגילות כמפרש ומ"ס דאין הרגילות כמפ' אבל בנדון רבינו ירוחם ז"ל דאין רגילות לקדש בכוס מ"ס דבתר חזותא אזלינן והא מתחזי של זהב ומ"ס כיון דא"ל בזה ולא פירש שהוא של זהב ליתובא דעתא לשל זהב ומשו"ה לא ציין מרן דברי רבינו ירוחם לעיל אלא בתר דמייתי להך מתני' ועמ"ש מרן משם א"ח דהר"מ ס"ל דהמקדש בטבעת של כסף מוזהב דהקידושין פסולים וכו' כתב הרב כנ"הג וכ"כ הרדב"ז סי' קל"ד והיא בחדשות סי' תס"ז והרב ז"ל הפריז על המדה לומר תלמוד ערוך היא וכו' בדינר של זהב וכו' והיינו משו' דרגילות לקדש בשל זהב וכמו שעלה ע"ד המורים דמדמו לה להך דבדינר כמ"ש בתשו' מיי' הא מיהא הרשב"א ז"ל פליג עלה ואפשר דבימי הרב ז"ל לא נראו תשובו' הללו ועכ"פ אפריין נמטייה דנתכוון לדעת גדולים נו"ן

ממוצא דבר אתה למד לפי מנהג הזאת העיר יע"א דנוהגים לכסות פני הכלה ואינה רואה בעת שמקדשה יורה יורה שאינה מקפדת אם מקדשה בפרוטה או בתרקבא דדינרי כמ"ש הרשב"א ז"ל הויא לה מקודשת ואע"פי שהרשב"א ז"ל כתב ומ"מ יחזור ויקדש אותה פעם אחרת נלע"ד לדידן דנהגי שיאמרו העדים בפני הכלה שהוא שו"פ מסתמא אמרי' דסמכא דעתה על שו"פ כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' המיי' שבידיעת שניהם נתקיימו הקידושין ונראה שזה דעת מורם ז"ל בהגה וז"ל הרב מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו שם קדשה בטבעת של זהב ונמצאת שאינה של זהב אלא של כסף או של נחשת מצופה זהב צריך לחזור ולקדשה שנית כדי לצאת מידי ספק ולכן טוב לומר לעדים בשעת קידושין בפני האשה אם טבעת זה או דבר זה שו"פ שאף אם יהיה מנחשת אין בה טעות כיון שהודיעה שהוא מקדשה אפילו בשו"ף עכ"ל ואין לחלק בין אמירת הבעל לאמירת העדים בין לקולא בין לחומרא ועיין בתשו' מיימו' שם סי' ך' וע"ע להרב חל"ם והרב"ש ז"ל וכ"ש לדעת מוהרש"ך ז"ל דאפילו בכיסוי פני הכלה כל שאמ"ל סתם בטבעת זו אין צריך לחזור ולקדש פעם אחרת

ואולם עדיין הלב מהסם נהי דהעדים שואלים אם יש בו שו"פ ואומר כן בפני הכלה מ"מ אנן סהדי דהכלה אינה יודעת ואינה מבינה מה הם אומרים והיא מבוהלת מפני הבושה בקהל רב וא"כ מה יתן ומה יוסיף אמירת העדים שהוא שו"פ וע"ד כן היא מתרצית היא לקבל הקידושין עין רואה דלא חליא ולא מרגשת ואפילו את"ל לחזור ולקדשה פעם אחרת הא מיהא אם כבר בעל אח"ך אלא דבכגון דא דדוקא במקדש בפחות משו"פ דכ"ע ידעי דאין קידושין בפחות משו"פ ואמרי' דסתמא לשם קידושין איכוון אבל בכה"ג דלדעת המקדש שפיר מקודשת היא לו ודאי לא לשם קידושין איכוון כדאיתא בפ' המדיר דף ע"ג ובטור סוף סי' ל"א ועיין במרדכי פ"ק דקידו' סי' תע"א ובהג"מר שם סי' תקמ"ה אר"ש רחבת ידים ובתשו' דשייכי שם סי' י"ט ובמור"ם ז"ל בהגהה שם והרשב"ץ ח"ב סי' מ"ה והריב"ש סי' ק"י

ונטא קנס שאלה איש א' בא מעיר ליוורנו יע"א . ובתו עמו וכשראה אותה ראובן אותה נפשו לקחת' לבנו והביאה לביתו ושדך את בנו עם הנערה הלזו וקבל ע"ע האב לעשות לה נדונייא כפי תקנת הק"ק יצ"ו וקצבו קנס סך כ"וך למתחרט וכתבו שטר ע"ז ע"י סופר מתא יע"א ומאז והלאה הנערה יושבת בבית ראובן שהוא נכנס ערבן בעד בנו בסך הקנס הנז' ואוכלים ושותים בבית א' קרוב לשתי שנים ועמד המשודך ופשט לו את הרגל וטען האב שעיקר הליכתו לעיר אחרת יען נמצאו בה מומין הא' בא' מעיניה והב' כארכובתיה שלא הרגיש בזה מקודם וששאלו את פי הנערה מאין בא לה חולי זה בארכובותיה