משכנות הרועים תרכ

וכו' ע"ש ולפי המשוער מדברי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א לא כן ידמה וכדכתי'. והרב עצמות יוסף שם חלק על מרן ז"ל ונסתייע מדברי הריב"ש ז"ל ע"ש ודעת הרב אלמושנינו כדעת מרן ז"ל ב"י הובא בתשו' מוהרשד"ם ז"ל חא"הע סי' ל"ד וה' מוהרשד"ם חלק עליו וז"ל ולא שייך למימר הכא לשם מתנה יהבה ניהלה דדוקא בקידושי אחותו דכ"ע ידעי דאין קידושין תופסין באחותו אבל לא בשאר אינשי דעלמא דאי למתנה איכוון למ"ל להעדאת עדים ע"ש שהאריך קושטא קאי כי הענין סובל האריכות ועיין למוהרח"ש ז"ל בתשו' השייכות לטור א"הע סי' ל"ו שעמד וימודד אר"ש רחבת ידים וכבר עמדו כל גדולי עולם בזה אשר הובאו בכ"הג ובס' הרב יד אהרן ז"ל. וחדשות אני מגיד כי גדולי רבני אחרוני זמנינו שני אחים אזרחים הרב מוהר"א ישראל ז"ל בס' אמרות טהורות שכתב וז"ל אחר שהעמיק הרחיב הענין הביא דברי הרשב"א והריטב"א ז"ל הניתנים למעלה והסכים עם דברי הרשב"א ז"ל שהביא הרב המגיה ודברי הרמ"ה שהביא הטור כתב וז"ל ולענין הלכה ידעי רבנן דמלכים מתדיינים יש מהם ס"ל דנתינה סתמית דמיא לפקדון ויש מהם דס"ל דדמיא להאי דצפתא אינו ראוי להכנס בס"ס וברור עכ"ל וה' אחיו בספר קול אליהו בחא"הע סי' ז' לאחר שפלפל בחכמה כתב וז"ל כללא דמלתא דאין ספק לענ"ד לפ"ד הרשב"א והריב"ש והרשב"ץ ז"ל סברי מרנן דדעת הרי"ף וסיעתו בנתינת שתיקה דלאחר מ"מע בסתם נמי מקודשת מספק ומפקא מפקדון ול"ד כעין צפתא והמיקל בזה אינו אלא מן המתמיהין וכו' עכ"ל כל זה נסיתי בקן קולמוסא בקידושין הראשונים דשתקה ולא אמרה ולא מידי אמנם בקידושי פעם כ' כשאמר לה מקודשת לי משוער אצלי דבקריאת שמה יא אסתר יא אסתר הוי כעין הרי את ואע"פי שלא אמר בזה כבר הורה גביר הרב המבי"ט דאינו מעכב והכי שמיע ליה להרב מוהרש"א בס' הבהיר משחא דרבותא שהוא ג"כ דעת הרשב"א ובירר לו זה הדרך שהיא דרך ישרה ושלא כדעת הרב אביו בנימוקיו שם הפליג לסברת המבי"ט ז"ל ע"ש

אכתי נשאר לנו לברר בהעדאת העדי' שהא' אמר שהרכינה בראשה שמורה הריצוי והב' מעיד שאמרה בפי' מליח ואתה דע לך דאפליגו רבוות' בהרכנת הראש דמהני גבי גט דאיכא מ"ד דדוקא בנשתתק דלא אפשר ליה אבל בבריא כיון דמצי לאשתעויי לא מהניא הרכנת הראש ואיכא מאן דאמר דל"ש וה' ב"ש דקכ"א כ' דרוב הפוסקים דס"ל דאפי' בפקח מהני וכיון דכן הוא תרוייהו מחזיקי לה בתורת מקודשת ולא הויה הכחשה ועיין בתשו' מרן ב"י שם ועל שינוי לשון שאמר בטבעת ואלה הבגדים לאו טבעת נינהו הנה האדון הרשב"א זל בתשו' סי' אלף קפ"ו פשיטא כיון דקא חזייא במאי מקדשה סברא וקבילה עש"ב קצת. ונשאר לנו לברר עוד מה שטענת שהיא לא שמעה שהוא מדבר עמה לא בפעם ראשונה ולא בפ"ב ואשר ענתה ואמרה מליח או הרכינה את ראשה אפשר שהיתה מדברת עם אחת השפחות אי מהימנא בכה"ג או לא הנה הדבר מפורש יוצא בתשו' הרשב"א ז"ל סי' אלף קע"ט דאי אית לה מגו מהימנא ע"ש והרב מוהרא"א קובו סי' יו"ד הפליא עצה הגריל תושיה דלא אמר הרב דברי הרשב"א אלא לנדונו דוקא דידים מוכיחות הויין והקיף בתשו' לכן גילו אחד מרבני העיר ע"ש והתימה מרבנים הללו שלא שלטה עיניהם בתשו' מרן הב"י שם ועוד תימא על מרן שלא השגיח בתשו' הרשב"א ז"ל הלזו אלא שיש לצדד בנ"ד דמהימנא במגו דאי בעיא אמרה לקוחים הם בידי ובודאי אי טענת הכי מוקמינן להו בידה והו"ל כקדשה בדבר שהוא שלה אע"ג דפליגי רבנן בתראי במשך ולא נתן הדמים אי אהדר קדש בהו אי אהנו מעשיו או לאו הא מיהא יכולה לו' לקוחים ופרעתיך ובענין ס"ס להקת הנביאים פלג"ן בהדייהו דאיכא מ"ד בתלת ספיקי שריא לכתחלה דהיינו ספק בדעתא דרבוותא וכ"ש ס' מושכל בענין ואיכא מ"ד דלא שרינן אפילו בכמה ספקי ונסבין מן חברייא דע"כ לא אמר הרשב"א דאם אמר בטבעת זו והוא לא נתן לה אלא חפן מהני אלא כשמסר לה החפץ ושינה בלשונו ואמר טבעת אבל אם החפצים היו כבר בידה ואמר לה בטבעת זו לא סמכא דעתה להתקדש בחפצים שבידה אלא בטבעת שאמר לה והוא לא נתן לה הטבעת וסברא נכונה בטעמא ובנ"ד שהחפצים שהיו בידה המה יעלו לסך הקרוב למאה מחבוב דודאי לא סמכא דעתה לאיש הלזה שיקדשנה בסך גדול כזה דבר זה מוקצה מן הדעת ולפי הנשמע הוברר במה שחייבת לו איזה סך ממה שהיה מוכר על ידה איזה חפצים איגלאי מלתא דלא יהבינהו ניהלה אלא לזבונינהו ואערומי הוא דקא מערים וכיון דכן הוא בנ"ד יש לסמוך על חבל הנביאים המקילים בנתן סתם ואח"ך קידש וכ"ש בנ"ד כי הדעת גומרת ומעשיו מוכיחים כי לשם מכירה נתנם לה למכור אותם לזולת ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות עם כי הדבר חמור כיון דאשכחן סברי רבוותא דלא תפסי בה קידושין א"כ בנ"ד דהאמתלאות מוכיחות דלאו לשם קידושין יהבינהו ניהלה ולא לשם פקדון אלא לשם מכירה כמדובר כ"ע מודו דליכא למיחש לקידושין כלל וכ"ש דהעדים ידעי דרגילה היא למכור לו כמה חפצים כנלע"ד ומ"ש הרדב"ז ז"ל ח"ב ס"סי נ"ז וז"ל הכלל העולה דלשון זה מועיל בקידושין וכ"ש בהצטרף אליו דהוה מהדר לקדשה שהרי אמרו שקידשה פעם אחרת במעט חלווא דרך חלון ולא הועיל א"כ אין לך מדבר עמה על עסקי קידושין גדול מזה וכו' עכ"ל וצ"ע מהך עובדא דצפתא דקידשה בצפתא ולא הועיל דלית בה שו"פ וכי הדר ואמר התקדשי בד' זוזי דאית בה אמרינן עלה דלאחמ"מ לא אמר כלום אע"פי שהיו עסוקים בענין הקידושין דצפתא אלא דלא אהנו אע"פי שהיו באותו פרק באותו מקום ולדעת הרב ז"ל אע"פי שנראה מדבריו שלא היו באותו פרק חשיב ליה עסוקים באותו ענין וצ"ע

(נו) קונטראטוס אע"ג דקי"ל כמ"ד דחוב שבכת"י אי טעין הלוה כי פרוע הוא נאמן ונשבע היסת ונפטר כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ט הא מיהא הקונטראטוס שנוהגים לעשות תגרי פ'ראנקייא דין שטר גמור יש לו ואע"פי שנעשים ע"י הנותריוס שלהם ואע"פי שיהא התביעה במקום שלא נהגו לדון אותם כשטר גמור כפי מה שנהגו הסוחרים מימי עולם ושנים קדמוניות ה' כנ"הג ז"ל סי' ס"ח בהג"הט אות ל"ב משם ה' מוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' ק"ב וחזר ושנאה בסי' ר"א באות ט"ל בהג"הט וע"ע מ"ש לעיל במערכת אות א' מדין אגרות בס"ד ובמערכת אות ך' מדין כתב הליתראס די קמביו בס"ד דלעולם הולכים אחר מנהג הסוחרים כבזה וכיוצא בזה מנהגם מנהג: