משכנות הרועים תריט

יא אסתר יא אסתר מקודשת לי ומשה קאל סמע אלדי קאלת מליח ומכלוף קאל אלדי שאף אזת ראסהא אלדי הואה דרך ריצוי ומש"ו ממה שהעידו בפנינו שני עדים הנז' ביום כ"ב לחדש שבט ש' התקע"ב ליצירה פה תונס יע"א והכל שריר וקיים וחתימי עלה תלתא בי דינא

ויום אחר עמדו שניהם קודאם ב"ד יצ"ו ה"ר משה ומכלוף הנז' קאל משה אלדי ישועה ואקף קוד אלבאב מן בארא ואסתר הנז' קודאם אלבאב מן דאכל ופי ידהא כסווהא מחלולא וג'אה להום ומהבט אספסארי עלא וג'אה וצ'וואר ישועה וג'הו ליהום וקאל ראייתוסי אלכסווא ורמו באצבע וקאל הרי את מקודשת לי וכו' וקאלו משה הנז' אם אד לקידושין לחרוף וואג'בו ישועה אדו מא ינפעוסי בתמיהה ועאייטאה יא אסתר יא אסתר מקודשת לי ואסתר כאנת בעידא אלדאכל מן לבאב כיף עיטהא וסמע קאלת מליח ומכלוף מכחישו וקאל מן לוול כאנת לדאכל בעירא מן לכאב ופי ידהא לכסווא הנז' וואקפא וג'אה להום כנז' ותתכלם מעא לכאדם וצ'וואר וג'הו ליהום ישועה הנז' וקאל הרי את מקודשת וכו' וכיף עייטהא יא אסתר יא אסתר מקודשת לי מאזאלת פ'י מוצ'עהא וואקפא תתכלם מעא לכ'אדם וראה אלדי אזת ראצהא אלדי הווא דרך ריצוי לא מא נערף מעא אל'כארם קאעדא תתכלם מעאה הוולא מעא אל מקדש ומא סמעסי כלמת מליח

זאת אשיב בענין שתיקה לאחר מתן מעות דסבר רבא דלאו כלום היא מסייע למלתיה מדתנייא אמר לה כנסי סלע זו לפקדון וכו' ולא שני ליה היכא דיהבינהו ניהלה בתורת קידושין או בתורת פקדון ורב הונא בריה דר"י סבר דהיכא דיהבינהו בתורת קידושין א"ל דשתיקה כנתרצית דמי ושלח להו רבינא אתון שמיע לכון הא דר"ה בריה דרב יהושע חושו לה וכתבו הרי"ף והרא"ש הילכך לאפוקי צריכה גט לעיולה צריכה קידושי אחריני ע"ש מדבריהם למדנו דהיכא דיהבינהו ניהלה בתורת פקדון לכ"ע שתיקה לאחמ"מ לאו כלום היא אבל בדיהבו ניהלה בתורת קדושין סברי מרנן למיחש להו ולהצריכה גט וכדיהיב לה סתמא לא לשם קידושין ולא לשם פקדון לא פורש בדבריהם

ומצאתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו לשם שכתב וז"ל חושו להא דר"ה אפילו היכא דליכא למיחש לדשמואל כיון דלא יהיב לה מעיקרא מידי אלא שדא לה כסף מעיקרא לתוך חיקה וחזר ואמר התקדשי לי בו ולא אההיא עובדא דצפתא שדרו דהתם לאו בדרב הונא חיישינן אלא מדשמואל עכ"ל

גם אשו"ר להרשב"א שם דף י"ט סוף ע"ב מהספר דקשיא ליה בצפתא אמאי לא חיישינן לדשמואל וכדקשיא להרמב"ן ז"ל ותי' דהא דשלח ליה וכו' לאו עובדא דצפתא שלח ליה ולא משום צפתא הוא דאבעיא ליה אלא משום שתיקה דלאחמ"מ וכגון דשדא זוזי בחיקה ואמ"ל לבסוף התקדשי לי בהם והשתיקה דליכא משום דשמואל עכ"ל

והריטב"א ז"ל קשיתיה הא דשמואל וכתב ע"ז וז"ל ואחרים תירצו כי מה ששלחו לקמיה דרבינא לאו עובדא דצפתא שלחו קמיה אלא הכי שלחו ליה שתיקה דלאחר מת"מ במידי דלאו פקדון כגון דזרק לה כסף לתוך חיקה וחזר ואמר לה התקדשי לו בו מי מהניא דהא אנן לא תנן דלא מהניא אלא בפקדון אבל היכא דלא הוי פקדון מי מהניא ואהדר להו דאינהו דשמיעא להו דר"ה יחושו ליה וכתב ע"ז ואינו מחוור ונלע"ד דלא פליג אעיקר דינא אלא דלא ניחא ליה לאוקומי שמעתתא בהכי והריב"ש ז"ל סי' ק"ע דף צ"ט ע"ג כתב וז"ל ואפילו לדעת הרי"ף ז"ל שכ' דוקא כשבא לידה מתחלה בתורת פקדון הוא דאמרינן דשתיקה דלאחמ"מ לאו כלום היא אבל כשבא לידה שלא בתורת פקדון צריכה גט מספק כמ"ש זה בהל' וכו' עכ"ל דעת עליון בדעת הרי"ף ז"ל דכל שבאו לידה סתם כבאו לידה בתורת קדושין וצריכה גט מספק דבהכי איתשיל הרב ז"ל ע"ע ומעתה מ"ש ה"ה ז"ל בפ"ה מה' אישות דין ח' משם הרשב"א ז"ל וז"ל שאם לא היו עסוקים כלל בזה ונתן לה כסף סתם אינה מקודשת שאפי' חזר ואמ"ל הרי את מקודשת לי והיא אינה רוצה שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתנהו לה בתורת קידושין עכ"ל לאו למימרא דלא הוו קידושין כלל אלא דלא הוו קידושין גמורים

וראיתי למהריב"ל ז"ל בח"ב סי' ז' עלה ונסתפק בנ"ד דבתחלה נתן בסתמא ואחר שנתן אמ"ל אלו שנתתי לך לקדושין דמי לפקדון ואליבא דכלהו רבוותא לא הוו קידושין או"ד דדמי לההוא גברא דקדש בצפתא ומסתמא דכל דבסתמא הוי כפקדון אלא שהרב רבינו ירוחם ז"ל כתב ודוקא שבאו לידה בתורת פקדון דאל"כ הוי ספק מקודשת נראה דכוונתו דוקא שבאו לידה בתורת פקדון אבל בסתמא הויא ס' מקודשת וכיון דכן הוא בנ"ד |דבסתמא נתן לה ואח"ך אמ"ל התקדשי לי הו"ל כאלו באו לידה בתורת קידושין ואע"ג דהרמב"ם ז"ל וכו' מ"מ ספקא הוא וס' דאורייתא לחומרא וכ"ש ספק קידושין דהוי ספק ערוה ומשום הך ספקא דהוי פלוגתא דרבוותא אזלינן לחומרא וכו' עכ"ל

והרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' כ"ג נשאל בנתן לאביה סתם ואח"ך אמ"ל אלו קידושין לבתך וכתב הרב ז"ל דף י"ט ע"א וז"ל עוד יש בשאלה זו עניינים אחרים ואין להאריך בהם וכו' והב' ענין שתיקה דלאחמ"מ אי מהניא או לאו וכו' וכל אלו העניינים אין מוציאין מידי החשש מבואר לדעתו שדעת המחמירים אפילו בנתן סתם. גם הרב מוהר"ש צרור ז"ל בס' חוט המשולש טור ב' סי' ד' נשאל על נתינה בסתם ואח"ך קידש ואחר שהביא עובדא דצפתא ומאי דאיתמר עלה כתב בדף מ"א ע"ב א"כ בנ"ד שבשעת נתינת החפץ לא אמר הבחור לאבי הבת שום דבר מענין הקידו' אלא אחר שהיה החפץ בידו ושהה זמן רב עד ששתה הכוס או הוזכרו הקידושין נראה פשוט מדברי הני רבוותא דאין כאן בית מיחוש כלל ואפי' לדעת הטור שכתב במד"א שבאו לידה בתורת פיקדון וכו' אלא דהוי מקודשת משום ד' זוזי אע"פי שלא אמר לה התקדשי לי בהם אלא לאחר שהיו בידה כבר אפי"ה אמר שהיא מקודשת והיא סברת הרי"ף ז"ל בהל' ולאפוקה צריכה גט והיא ס' הרא"ש ז"ל ולדבריהם הסכים מוהרי"קו וכו' דמשמע מדבריו דספק מקודשת היא משום ד' זוזי כמו שפי' הטור וכו' ע"ש קרי בחיל דסבר לה מר נתינה בסתם כנתינה לשם קידושין

אמנם מרן ב"י בתשו' סי' ב' מדיני קידושין כתב בפשיטות על מה שנשאל בנתן סתם ואח"ך קידש אע"פי שהרי"ף והרא"ש ז"ל כתבו ולאפוקא צריכה גט ה"מ בהאי דצפתא דמעיקרא קבלה לשם קידושין אבל היכא שלא קבלה מעיקרא לשם קידושין כמו בנ"ד גם להרי"ף והרא"ש ז"ל אינה מקודשת וכו' הא קמן וכו' נמצא דבנ"ד לד"ה שתיקה דלאחמ"מ לאו כלום היא