משכנות הרועים סב

בציר ליה דאמר מעכשו כי היכי דלא ליהוי אסמ' או דקנו מיניה בב"ד חשוב הן אמת דעת הרשב"א סימן תתקס"ח ואלף קס"א דקנין גרידא חשיב מעכשיו ע"ש וכתבתי במ"א שכן דעת רש"י בשלהי ע"ז ד' ע"ב כמו שהארכתי שם בס"ד א"כ מצי למימר דגם רשב"ם בשיט' רש"י רבו אמרה והנלע"ד לומ' דרשב"ם ס"ל דהכא ליכא לתא דאסמכתא כלל דהא דקיי"ל כל דאי אסמ' הוא היינו במתנה אדם עם חברו אם תעשה דבר פ' אתן לך כו"ך דתלה מתנתו בהך תנאה ואמ' דלא סמכא דעתיה שיתקיים התנאי ולא גמר ומקנה אבל הכא לאו תנאה הוא כלל אלא ה"ק כשתלד אם זכר תלד יטול ק' ואם נקבה ק"ק והאי לישנא דאם דקאמ' המזכה לאו תנאה הוא אלא אנולדים קאי מ"ה לא הוצרך רשב"ם לומ' דמיירי באומ' מעכשיו או דקנו מניה בבד"ח לסלק ליתא דאסמ' דברי לא מינה ולא מקצתה והרי"ף והרא"ש והעיטור דאוקמוה בש"מ לאו משום טעמ' דאסמכתא ולמיגמר מינה דבש"מ ליכא דינא דאסמ' אלא משום דק"ל ז"ל דבמאי זכו הנולדים באמירה גרידתא ואהא מוקמו לה בש"מ אבל מטעמ' דאסמ' פשי' להו ז"ל דליכא משום אסמ' כלל כדכתי' ואפשר שלזה נתכוון הכנה"ג ז"ל אעפ"י שקצר במקום שאמרו להאריך מהראיה ומקיש לדחות ואין זה מדרכו דרך הקדש

ברם חזי הוית לרבי' ז"ל בפ"ח מה' זכיה הל' ז' דאזיל ומורה כפי' רבו דמיירי מתני' בש"מ וכתב ע"ז ה"ה ז"ל פי' רבינו דוקא בש"מ דבבריא לא משכחת לה דא"נ קנו מיניה הא קיי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ועוד דאח"מ היא דאם ילדה קאמ' ועוד דק"ד בעלמא הוא דהא יטול קאמ' עכ"ל מדבריו למדנו דס"ל כד' הרי"ף והרמב"ם ז"ל דמוקמו למתני' בש"מ אע"ג דהויא אסמ' דאם ילדה קאמר אעפ"כ כיון דש"מ לית ביה דינא דאסמ' ושפיר זכו העוברים וממילא רשב"ם והרא"ש וה' העיטור ז"ל דמוקמו לה בש"מ סברי מרנן דאין דין אסמ' בש"מ ולענ"ד טעמם ונימוקם עמם דהא קיי"ל דאפילו בבריא אם אמר מעכשו אפי' באמירה בעלמא פקעה האסמכת' וכ"ש אם כבר מסר למקבל הדבר ההוא דודאי כ"ש דפקעה האסמ' וכן מצאתי לרבי' בפי"א מה' מכי' שכת' האומר לחברו אם תלך עמי למקום פ' אתן לך כו"ך לא קנה דאסמ' הוא אבל אם כבר נתן לו קנה וכת' ה"ה ז"ל שהרי אפי' באומ' מעכשיו קנה ואין כאן אסמ' כ"ש אם כבר נתן ממש ע"ש וגבי ש"מ קיי"ל דדברי ש"מ כמסורין דמו א"כ הו"ל כאלו כבר מסר לו הדבר שא"ל ליתן מ"ה שפיר אמרינן דאין דין אסמ' בש"מ גם אשו"ר להרשב"א ז"ל בתשו' סי' תתקל"ג שכת' סברא זו בשם י"א דאין בש"מ דין האסמכתא ומביאין ראיה לדבריהם וכו' והיינו מהאי מתני' אם ילדה וכו' כמו שנשאל שם עוד כת' ה"ה ז"ל שם ונחלקו עליו לומר דמתני' אפילו בבריא משכחת לה ובמקרקעי ושוה מנה קאמ' ובקנין יטול לאו ק"ד הוא וכו' הרשב"א עכ"ל ואנכי לא ידעתי איך נחה דעתו דעת עליון לאוקומה בבריא דלדידיה אם ילדה וכו' אסמ' היא כמ"ש הוא ז"ל ואיך לא נרגש על החולקים מטענה הלזו אמנם מצאתי להרשב"א ז"ל בתשו' שם שהביא סברת האומ' דמתני' בש"מ דאין בו דין אסמ' ולא נתקררה דעתו ומסיק ואני יגעתי וטרחתי ומצאתי קושיות והויות ע"כ א' מהצדדים אלו עד שמצאתי בחמלת ה' עלי ענין שכל הלכות האסמכתות תלויות בו אין יוצא ממנו אפי' דבר לפי דעתי ואכללהו לך במלות קצרות והוא כל דאי שאומרו בדרך קנס הוי אסמכתא כגון אם לא באתי ביום פ' אחזיר לו שטרו וכו' וכן כולם כשתדקדק בהם וכו' אבל כל שמתנה בדבר שירצה שאומר בדוקא כגון שאומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה וכו' ואפי' היה האומ' בריא להעמידה דוקא בש"מ כמו שפירשוה א' מהגדולים והדיינים עכ"ל עין רואה דהרשב"א ז"ל אזיל ומודה לדינא דבש"מ לית ביה דינא דאסמ' אלא דלא ניחא ליה לאוקו' למתני' בש"מ דוקא מיתניא וה"ה ז"ל קצר בענין וסמך על הרואה תשו' הרשב"א כדוכתה עדיפא שו"ר למרן ז"ל בב"י סי' ר"ז בד"ה ואכתי איכא למידק מהא דתנן בפ' מ"ש אם ילדה אשתי וכו' ומצאתי להרשב"א וכו' ע"ש והטו' סי' רנ"ג סמ"ב כתב דעת הרי"ף דאוקי' למתני' בש"מ משום הנך טעמי דכת' ה"ה ז"ל והשי' עליהם דאינה אסמ' וכדכתי' בעניותי' ומהתימא מאבי התעודה הכנה"ג ז"ל דכל רז לא אניס ליה וכל סתום ודמטמרן ליה גליין איך לא ראו מאורות עיניו את כל הרשום בכתב יושר דברי אמת האיתנים מוסדי ארץ ותלה זייניה בס' המרד' כאלו אין גם א' שחידש דין זה זולתו ומסייע ליה ממתני' והדר ביה דיש לדחות והאי מילתא באשלי רברבי תליא כמדובר ואחז"ר נדפסה שי' הרמ"ה למס' בתרא ובפ' מ"ש סי' ג' כת' האי מתני' לא מיתוק' אלא בש"מ דמחלק כל נכסיו א"נ במצוה מח"מ דמקנה באמירה בעלמא ומהני בהו האי ליש' דאם ילדה יטול אבל בבריא וכו' אסמ' היא ואסמ' ל"ק וכו' וא"ת מ"ש ש"מ מבריא וכו' מ"ט ליש' דאסמ' מהני ביה אב"א ה"כ כדי שלא תטרף דעתו וכו' ולמהוי כמאן דאיתמסיר לידיה וכו' עש"ב הוא הדבר אשר דברנו בעניותי' תלית' ולפ"ד הללו נר' פשוט דמוקי למתני' אם ילדה בש"מ בשי' הרי"ף והרמב"ם ואתמהא מה' כנה"ג שלא השגיח בדברי המרד' בעצמן נמצאת אומ' דהרי"ף והרמב"ם והרמ"ה וה' העיטור והרא"ש והמרד' בחדא שריין דאין בש"מ דין אסמ' ושכ"ד הרשב"א א"כ לפום מאי דכתי' בעניותי' והנה מה שהכריחו להרמ"ה לאוק' בש"מ ולא בבריא דאי בבריא צריך קנין ואם מטבע צריך אגב ומעכשיו לסלק האסמ' כמ"ש הוא ז"ל ובעניותי' כתבתי דתנא לא נחית הכא למיגמ' לן דיני הקנאה כיצד מתקיימת אלא דינא דעובר דידיה קנה וממה דלא אוקמה הרמ"ה בבריא וכדכתיבנא ש"מ דלא ניחא ליה למימר הכי ואיכא למידק דהרמ"ה גופיה לשם סי' ל"ג כ"כ והביא ראיה מפ"ב דע"ז וכת' דיש. הרבה כזה בגמ' ע"ש וכ"כ הרב"ח בסי' ר"ט והמש"ל ז"ל רפכ"א מה' מכי' ע"ש ואח"כ מצאתי עיקר דברי המרד' שהביא הכנה"ג ושם כתו' למר רבינו מאיר ז"ל וז"ל דברי ש"מ ככתו' וכמסורי' דמו פי' דמסירה מועלת בכל מקום באיזה צד שתועיל שהרי כל דברי ש"מ וכו' ומ"מ אסמ' הוא אם ימות תנן ואפ"ה אם מת קנה עכ"ל ונלע"ד דר"ל כמי שמסר כבר ליד המקבל ופקעה ממילא לתא דאסמכתא כמש"ל משם הרמ"ה ובעניותי' תלי"ת

(ע) אסמכתא קיי"ל אסמכתא ל"ק כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ז ע"ש כתב ה' שלה"ג בסביבות המרד' בפ' ז"ב וז"ל משחק בקובייא וכו' ומיהו מדאורייתא אמרי' אסמ' קניא כדאמ' מנין לערב מן התורה ת"ל אנכי אערבנו והיינו אסמ' וכו' עכ"ל בפ' ג"פ דף קע"ג אהא דתנן המלוה את חברו ע"י ערב וכו' איתמר עלה אמר רב הונא מנין לערב