משכנות הרועים תרטז

הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ל"ו סי' א' ע"ש ולא דמי דליכא משום פגם משפחה אלא במשומד שהוא חשוד על כל התורה משא"כ בנ"ד בעבר עבירה א' קטנה או גדולה ליכא משום פגם משפחה כ"ש כשחזר אע"ג דלא מהני במשומד ועיין לה' ב"ד בח"המ סי' ל"ד מה שהאריך בזה

(מו) קנס ראובן שידך בתו עם שמעון בקנס למתחרט בק"ס ושבו' חמו' והעידו עליו העדים שהוא מתפאר במיני עבירות שעבר פטור ראובן מהקנס אע"ג שהמשודך אומר שמעולם לא עבר על שום דבר רק שפות נעות משפה ולחוץ כיון דעז פנים הוא ומתפאר בעבירות אין לך רשע יותר מזה אע"ג דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע היינו לדונו במיתה או במלקות אבל לחייב לשכנגדו בקנס לא ועיין לה' ב"ד בא"הע סי' ל"ז מ"ש בזה

(מז) קנס משודכת שיצא עליה קול שזנתה ולא אתחזק קלא אם נפטר המשודך מהקנס או לא רברבתא בתראי אפליגו בקול רינון בעלמא ומוהרש"ך ז"ל בח"א סי' קכ"ז וה' מוהרימ"ט ז"ל ומאן דעמייהו סבירא להו דפטור. והרב"ח ז"ל בתשו' סימן ס"ל דחייב והרב כנ"הג ז"ל סי' ן' בא"הע אות נ"ז בהגהב"י הסכים כמאן דאמר פטור ע"ש

(מח) קנס ראובן נשתדך עם בת שמעון : וקראו לסופר מתא יע"א ועמדו ב' הצדדים בסך המוהר ומה שהזמין אבי הכלה לבתו וקביעות זמן הנישואין וקנס למתחרט והעמידו ערבים וקבלו ק"ס ע"ז וכתב הסופר בפנקסו ראש פרקים כמנהג ועד שלא כתב השטר עמד א' מהצדדים ומיחה בסופר שלא לכתוב השטר יען שב מדעתו מהשידוך הנז' זה היה מעשה שבאו לדון לפני מי שגדול אדונינו ורב הוא עט"ר מורי הרב חק נתן זלה"ה ודן את הדין דפטיר ועטיר מהקנס צד המתחרט והמחאתו המחאה מעלייא היא דכל שקראו לסופר מתא לכתוב ענין השידוכין הו"ל כמפרש פרוש מרובה שע"מ לכתוב להם השטרות נקרא הסופר וכבר נתבאר בדברי הרא"ש ז"ל בתשו' ופסקו מור"ם בא"הע סי' ן' ס"ח דבאומר ע"מ שתכתוב השטר יכול לחזור בו ולמחות ע"ש ודן מורי הרב דסתם קריאת סופר כמפרש ע"מ לכתוב דמי ונעשה מעשה והסכים עמו הרב מוהרש"א ז"ל והכי הוו מורחי ודייני הנהו תרי אלימ"י רבנן נינהו ועיין לה' בית שמואל ז"ל שם סקט"ו והרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תקצ"א

(מט) קנס. קנס שעושין בשידוכין כתב מרן ז"ל בשלחנו הטהור סימן ר"ז דלא הוי אסמכתא כי כדאי הוא להתחייב לחבירו דמי בושתו ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב שבשני סי' תקצ"א ועיין לה' משפט צדק ח"א סי' א' ומ"ש בסי' ב' משם הרב מוהרח"ש ז"ל ובסי' ד' משם ה' ישראל אבא ז"ל ובסימן ג' ובסי' ו' מה שהשיג על דבריהם וה' המחבר ספר תעלומות חכמה וכתב עלה מור"ם ז"ל ומיהו קנין בעי מיהא והש"ך שם חלק עליו דס"ל דאפילו קנין לא בעי כההיא דאם אוביר ולא אעביד וכו' וכההיא דמלמד וכו' עי"ש ועיין הרב כנ"הג ז"ל בהגהב"י ז"ל מאות ק"ץ. וזה היה מעשה בשידוכין שלא היה בהם לא קנין ולא קנס וכראות אבי הנער כי הילדה כתותי מכתת שיעורה זוטרתי היא עמד והשיא את בנו עם אחרת ויהי כשמוע אבי הנערה תבע ממנו דמי הבושת כפי מה שישומו כי רבים הם תורה וגדולה כזה דן ידין משי"ח דבנ"ד שלא הוזכר הקנס ולא קצבו ביניהם פטיר לכ"ע דבההיא דאוביר ולא אעביד חיובי מחייב אנפשיה לשלם במיטבא וכן בההיא דמלמד דוק ותשכח אבל כל שלא הזכיר הקנס יודה יודה הרב ז"ל דפטו' דמאין הרגלים לחייבו דקנסות בח"ל לאו בני העמדה והערכה נינהו אלא כשמחייב עצמו מיהא הוי כשאר קנסות שביד ב"ד לקנוס והרי הוא כמבו' שם בסי"א ובשידוכין נמי דהוי אסמכתא מ"מ כיון דחייב משום בושת אלא דחסרא לארעא פקעא ליה אסמכתא מידי דהוה בב"ד חשוב וכיוצא הנהו דמפקיעי מידי אסמכתא כיון דאיכא בושת ואסמכתא אתיא מבינייא לחיובי אף בארצות גויים אבל בדליכא קצבת הקנס במה תחייבו אי משום בושת לא מגבינן בחו"ל ואיהו לא רמי אנפשיה חיובא אלא הא מיהא דאי תפיס לא מפקינן מניה לפי מה שהאי כמו שנת' שם סי' א'

איברא דהאידנא דנהוג עלמא באתרא הדין נהגו העם שמי שנשא אשה וגירשה לא מחייב לשלומי אלא תוספת שליש על הנדוניא הקצו' ואף שלפעמים אבי הכלה הן גביר איש שוע והכניס הנדוניא יתר על כן אין הבעל חייב להוסיף עליהם כלום באופן שאינו מפסיד החתן כלום אלא שליש הנדוניא הקצובה ומעתה נחזי אנן אם בגופן שלטו לפי שעשאה כלי דאיכא בושת ופגם לא מחייב אלא סך קצוב שהוא קרוב לששים פרחים דבר השוה לכל נפש קטון וגדול ש'ם הוא בושת שידוכין גרידא כיצד שמין דאף בבושת טובא איכא בינייהו דלא דמי אהנו מעשיו ללא אהנו

ואולם בנ"ד דאבי החתן בנותן אמתלא לדבריו יתנו עדיהן האנשים האלה שלמים וכן רבים וכי דרך וכי שיח לו רבו מצערו"ת שאינם מתאחין יציבא מלתא דבר הגורם יען הבן יקיר הגיע לפרקו והיה העלמה בת שבע היתה והאי דמי להלולא ולא לצעוריה קא מכוין פטור מדמי הבושת דמוהחזיקה במבושיו ילפי' דבעינן שיבייש בכוונה ולהכי קטן שבייש פטור וכמו שנתבאר בסי' ת"ך ולאח"ז נמצא אצלי ספר בית דוד וראיתי לו בסי' קי"ד שהאריך בפרט חיוב הקנסות של שידוכין ודעת עליון דלא שרירין ולא קיימין ועיין לו עוד בסי' י"א ובתשו' משפטים ישרים סימן י"ו עמ"ש

(נ) קנס איש ואשה שנשתדכו ונתקשרו בקנס קצוב ותבע הצד הא' להנשא והלה מעכב כשיעברו שלשים יום מזמן התביעה יש לו רשות ליקח אחרת או היא כשעכב הבעל לישא אחר וחייב המסרב לפרוע הקנס כנ"הג סי' ע"ג בהג"הט אות ד'

(נא) קנס מי שחייב עצמו לפרוע לחבירו ביום פ' ואם לא יפרע בזמן הנז' הסך מחוייב בסך כ"וך בתורת קנס ופרע מקצת החוב ביום ההוא מי אמרינן דכיון דפרע מקצת אינו משלם הקנס אלא לפי חשבון וכההיא דהמקבל דף ק"ד ההוא גברא דקבל ארעא וכו' עבד תלתא אמרי נהרדעי דינא הוא דקיהיב ליה תלתא ע"ש א"ד שאני התם דשאר ארעתא אכתי בור היא ושמו עלה כדהוה הוה משא"ך בחוב ושו"ר להט"ז ז"ל סי' ע"ג ס"ח עלה ונסתפק בזה ופשיט לה מהתם ועדיין צריך להתיישב בדבר וה' בית אברהם ז"ל שם דחה ראיית הט"ז ז"ל ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל סימן ס' שכתב שהשבועה על כולה ועל