משכנות הרועים תרטו

הרא"ש ז"ל דכלל ל"ד דאחות המשודכת שהמירה משום שלא הזכיר הרא"ש ז"ל שהיה הענין בשבועה אלא שבח"א וח"ב אסברה ליה מתשו' ה' מוהרי"קו ז"ל ע"ש ותמיה אני איך העמיד כותל מפסיק ולא רמז למ"ש במקום אחר ואפשר משום שאינם מעיקר נדונו

וראיתי להרב משאת משה ז"ל בחא"הע סי' ח' . דף מ"ה ע"ד שהביא שני תשו' הרא"ש ז"ל שבכלל ח' הא' של החייט ושל מה שפסק לבתו ד' אלפים זהובים דסתר'אי נינהו והביא מ"ש מוהרשד"ם ז"ל בחי"ד אשר הובא לעיל והוא ז"ל תירץ דהרא"ש ז"ל שכ' השבועה קיימת לאו למימרא מטעם אומרן דעתא אלא כלפי מ"ש השואל וכו' לדבריו קאמר ודחויי קא מדחי ליה ומיהו לדינא אפי' הוא מודה דבא מדן דעתא הנה מקום להקל וכו' עכ"ל ואין זה דעת מרן ז"ל שפסקה בש"ע י"ד סי' רל"ב שחייב לקיים שבועתו ע"ש. עוד הקשה מדברי התוס' דב"ק ע"ב בד"ה דאדעתא וכו' ע"ש ועיין כמקובצת לשם מ"ש בשם הרא"ש ז"ל והרחיב בענין האומדנות בס"ד כי שם ביתו. סופא דמלתא נלע"ד מכל מאי דכתי' דבנ"ד אפילו עניות לא חשיב ולעולם דרכו של תגר חייב משום עולה ויורד ואינו נקרא עני ובכה"ג דאינו לא פגם משפחה ולא עניות גמורה לא אמרי' אדעתא דהכי לא גמר דעתיה לחיובי נפשיה ותהי האמת נהד'רת הדר'א ארעא. וכבר כתב הרב בי"ד סי' דכ"ח סקכ"ח דאין בנו כח האידנא למימר דאדעתא דהכי לא קבל אלא מ"ש הראשונים ועיין עוד לה' דבר משה ז"ל סי' ל"ה כי העלה ארוכה במי ששידך בתולה והקול נשמע שבהיותה כבת חמש שנים מעיך בה באצבע ילד א' ונשרו בתוליה ורצה לפטור את עצמו בטענה זו דאדעתא שאין לה בתולים לא חייב עצמו ופסק דאין בטענתו ממש דדוקא בפגם משפחה כגון המירה אחות המשודכת או בזנות ואין לנו לדמות עוד ע"ש וכ"ש בנ"ד דדרך הסוחרים בכך ואפילו דמבזבז נכסיו דאיכא מ"ד אפילו תוך הזמן יכול לעכב נכסי הלוה כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ג ע"ז ה"מ במבזבז דרך פיזור בעלמא אבל אם נפסד בעסק משא ומתן לא כמ"ש רבני האחרונים שם ויתבאר עוד בס"ד במקומו ועיין בתשו' ה' משאת משה ח"ג בחא"הע סי' י"ט שכ' בפשיטות דעניות שכיחא והו"ל לאתנויי ע"ש ולע"ע האירו ברקיו תבל מופת דורנו הרב מוהרח"א נר"ו כי"ר וראיתי לו בספר חיים שאל ח"א סי' יו"ד תשו' מהרב מוהרי"ך ז"ל ובסי' י"א ינופף ידו על ה' ז"ל וכעת ראיתי להר"ב מח"א ז"ל בהל' שבועות סי' י"ב שכ' בזה

(מא) קנה את וחמור קי"ל דקנה מחצה כמ"ש בטוש"ע סס"י ר"י ע"ש כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אישות דה"מ כשאמר בשני עניינים חלוקים את וחמור אבל כלל שתיהן בבת אחת לא קנה ע"ש וע"ע בהר"ן והרא"ש ז"ל ולשיטה לא נודע שמה לחי' מס' קידושין מיהו אנן בדידן דגרירי בתריה דמרן הש"ע וכבר נתבאר בחא"הע סי' מ"א דלא ס"ל הכי וס"ל כמ"ד סוגיית קידושין אדחייא מהלכתא ע"ש לא שני לן ועיין בתשו' מוהר"ש חסון ז"ל בס' משפטים ישרים סי' י"ט וסי' ך' וש"ות הרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' ומוהר"ש גאון ז"ל דף ט' "ד וש"וח ה' משאת משה ז"ל ח"ב סי' ה' . וה' בית יעקב ז"ל סי' קי"א ולענ"ד במ"ש הש"ך ז"ל ועיין בא"ח סי' מ"א הוא ט"ס וצ"ל בא"הע ונתכוון למאי דכתיבנא ועיין לה' תורת חסד ז"ל סי' רל"ד ורל"ו ורל"ז והרב קול אליהו ז"ל דף פ' והרב פרח מט"א ז"ל ח"א סי' ט' ועיין במערכת אות ו' סי' מ"ג בס"ד

(מב) קנס ראובן נשתדך עם בת שמעון וקבעו זמן לנשואים ושאם יחזור בו א' מהצדדים יתחייב לשכנגדו סך מה ובענין שאין בו אסמכתא ונתחרט צד הא' ונתחייב בקנס משפט כתוב ותבע לקבוע לו זמן לפירעון פשוט שהדין עמו ומ"ש מור"ם בסי' ק' ס"א שאין נותנין זמן לשידוכין ששעבד אדם עצמו לעשות דבר לזמן פ' בקנס מיד כשהגיע הזמן נתחייב בקנס וכו' עכ"ל היינו לחייבו בעיקר הקנס ולא לקבוע לו זמן לחיוב הקנס אבל אם תובע זמן לפירעון נותנים לו וכן הוא מבואר להדיא בתשובת הרשב"א ז"ל סי' התקל"ג אשר הביא מור"ם ז"ל ועיין בפרק החובל דתנן התם אמ"ל ר' תן לי זמן ג' ימים וכו' ע"ש: (מג) קנם ראובן שידך יתומה אחת כבת שש : כבת שבע וחייב עצמו בקנס אם תמאן הבת ולכשגדלה עמדה ומיאנה ותובע המשודך סך הקנס מראובן המחייב עצמו שורת הדין שאם היה הדבר ע"י שבועה חייב לשלם לקיים שבועתו אבל אם לא היה הענין אלא ע' ק"ס פטור מלשלם דליכא טעמא לחייב משום בושת דהוא לא ביישו אלא היתומה ומשום טעמ' דנהגו בכך דמנהגם מנהג מידי דהוה אסימוטתא דקניא כמ"ש בטוש"ע סי' ר"א ע"ש היינו דוקא באב המשדך את בתו הוא דנהגו כך ולא המשדך את בת זולתו עיין לה' ב"ד בחא"הע סי ל"ב מ"ש בזה ואנן בדידן דבתר מרן ז"ל בש"ע גרירנא ובתר מור"ם ז"ל היכא דלא פליג אס' מרן ז"ל שלא כתבו אלא טעמא דבושת עיין בא"הע סי' ן' ובח"מ סי' ר"ז ע"ש א"כ אפילו בשידך את בתו פטור אלא שצריך לחקור ולדרוש היטב אם האב מלמד את בתו וכמ"ש ה' בית דוד ז"ל שם וכזה נעשה מעשה לפני מי שגדול עט"ר ר' אבהו ז"ל ומאותו הזמן הנהיג לכתוב בשטר השידוכין בביטול טענת לא ידעתי שבתי תמאן וכו' עכ"ל שע"מ כן חייב עצמו ואין עוד פוצה פה

(מד) קנס לענין מה שכותבין בשטרי השידוכין וכן קנס למתחרט ע"י ק"ס ושבועה אם המתחרט משלם הקנס אי אכתי גודא רבא שדי עלויה מכח השבועה וצריך שאלה או דילמא נסתלקה השבועה ע"י פריעת סך הקנס. דבר זה נפתח בגדולים האיתנים מוסדי ארץ מערכה מול מערכה כלם נקבצו באו בכנסיה שהיא לש"ש סי' ן' אות כ"ו בהג"הט ע"ש ועיין בה' יד אהרן ז"ל שם אות ט"ו ובח"מ סי' ר"ז ע"ע אות רי"א בהגהב"י ועד אחרן הרב בית דוד ז"ל בח' א"הע סי' ל"ג מהס' ע"ש במה שהאריך ואנן בדידן פה מתא יע"א מנהג ק"ק פורטוגיזיס ישצ"ו כותבין בשטרי שידוכין בק"ס וש"ח ועם כ"ז בפרוע פרעות המתחרט פטיר ועטיר מהשבו' חמורה בלתי שום שאלה לחכם ומנהגי הק"ק יצ"ו הן הנה היו לבני ישראל ראשי אלפי המאורות הגדולים ואחריהם כל ישרי לב לקדושים אשר בארץ המה ואשר בחיים עדנה יעמדו ימים רבים ואין פוצה פה

(הא) קנס. מי שנשתדך ונתחייב בקנס וכן המשודכת והכל נעשה בק"ס וש"ח וקלקל המשודך את דרכיו לעבור. את פה ה' אלהיו ונתברר הדבר בעדים כשרים ואמר שכבר שב אל ה' מחטאתי אשר חטא. לכאורה יש לדמות דין זה למ"ש