משכנות הרועים תריד

היינו שיש בעיקר הנדר שגגה גמו' כאומ' אשתי נהנית לי שהכתה את בני ושגנבה את כיסי ונמנ' שלא גנבה ושלא הכתה א"נ שיש אונס גמור כגון שהפסיקו נהר או חלה בנו דזה מן הסתם כמתנה בנדרו וכו' עכ"ל כנר' בדעת רבינו הרמב"ן ז"ל בגנבה את כיסי וכו' לא בעינן עד שיאמר כן בפירוש אלא כל שבדעתו היה כן סגי ושלא בדעת הר"ן ז"ל דאי. לא מאי ק"ל. מעיקרא מנדרי שגגות דתנן א"צ שאלה שאני התם שאמר בפירוש הילכך כשנמצא שלא גנבה ואיגלאי מילתא שבשעת הנדר היה טעות בידו גם מ"ש הרב ז"ל א"נ שהיה אונס גמור כגון שפסקו נהר וכו'. אין זה נדרי שגגות אלא נדרי אונסין כדתנן התם דף ז"ך אלא דהתם נאנס הנידר ולא המדיר שחלה בנו שלא היה יכול לבא אצלו לאכול או שעכבו נהר לנידר מלבא והרב ז"ל בדאיתנס מדיר מיירי ושמיע ליה כי היכי דבאיתנס נידר אמרינן שלא היה בדעתו לידור נכסיו על חבירו אם אירע אונס כזה ה"נ כו איתנס מדיר אמרינן דאדעתא דהכי לא נדר וכיון דאונס גמור הוא אפילו שאלה לא בעי דהוי כמתנה בנדרו שאם יארע לו אונס גמור כזה אין חלות לנדר ולפי"ז מצינן למימר דזוהי דעת הרא"ש בתשו' כלל ל"ד דכיון דאירע פגם גדול כזה שהמרה אחות המשודכת הו"ל כמתנה בשעת הנדר דע"מ אונס כזה לא יחול הנדר ונתחדש אח"ך הדבר דצריך שאלה ועל פי זה גם הך תשו' דכלל ח' שכתב הרא"ש ז"ל דאדעתא ללין ברחוב העיר ולמות ברעב אין כאן שבועה אלא דממ"ש הר"ן דדבר המצוי. ואסיק אדעתייהו דאינשי אבעי ליה לאתנויי ואי לא אתני איהו דאפסיד אנפשיה ועניות שכיחא ושמעי' מהירוש' הוה עובדא ואפכוה לכורסייא מרומא דרקיעא עד תהומא דארעא אכתי לא אפרוק אמנם הך תשובה דכלל ל"ד שביאר דעתו הרא"ש ז"ל דהוי אונס גדול שאין דעת הישראל סובלתו הוי כנדרי אונסין שאע"פי שלא גלה דעתו בשעת השבועה וכדעת הרמב"ן ז"ל אלא דבאונס שאינו גדול כ"כ כיון שחל הנדר בשעת השבועה צריך שאלה זה נלע"ד ברור ואחרי כותבי ראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' ק"ד שהביא לנדונו הנך תשובות הרא"ש ז"ל הניתנים למעלה וכתב ע"ז ולכאורה הרמב"ן חלוק ע"ז וניחא ליה לחלק באונסין כדכתי' בעניותין דבר דבור על אופניו

וגם ראיתי את הלח"ש בתשו' הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תנ"ד דפסק בפשיטות דאונס העניות אונס גמור הוא אפי' שאלה לא צריך אלא על צד היותר טוב פותחין לו בעניות ע"ש הולך ואור כדעת הרא"ש ז"ל דכלל ח' ולעת עתה מצאתי תשו' א' להרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תס"ג דפשיטא ליה דעניות שכיחא כמ"ש הראב"ד והכי איתא בירושלמי וכו' ואני תמיה על הרב דבסי' ש"א ותכ"ד ותס"ג מרגלא בפומיה יחס סברא זו להראב"ד ז"ל דוקא וכבר כתבתי להקהת הנביאים עולות בקנה אחד בסברא זו ומדבריו ג"כ נראה שדעתו כמ"ש הרב מוהרימ"ט והרב פני משה ז"ל דרש"י והרמב"ם ז"ל לא פליגי בהאי דינא דאי הוו פליגי היכי פסיק ותני כס' הראב"ד ז"ל וכ"ש שבכל ארץ מצרים מתנהגים ע"פ סברת הרמב"ם ז"ל דמאריה דאתרא הוא וזה פשוט בתשו' הרדב"ז ז"ל ועל מה שנשאל על שמעון ששידך בתו וקצב לה סך גדול וקנס ושבועה והיא גם היא נתחייבה בזה ובשבועה ומת אביה ולא הניח אחריו ברכה והחתן אינו חושש לזה והבת ממאנת לינשא בלא נדונייא וקצת מהחכמים אמרו שזה אונס גמור ופטורה מהשבועה כמ"ש הרשב"א בתשו' סימן תשע"א והרב חלק עליהם כ' ועוד מטעמא אחרינא איכא לחיובה דהו"ל לאתנרי שאם ימות אביה שלא תתחייב ואע"ג דגבי. ממונא אונסא דשכיח ולא שכיח במת או חולה אמרינן דלא הו"ל לאתנויי מ"מ עניות שכיחא ובעלי בתים יורדים מנכסיהם והו"ל לאתנויי ומנא אמינא לה ממ"ש הרא"בד ז"ל דפותחין בעניות וכו' וכ"ש בזמנים אלו שהריוח בלתי מצוי והפרנסה בדוחק גדול ובני אדם הולכים ודלים וכו' וכיון שכן הו"ל לאתנויי אם לא יהיה לה. נדונייא שתהיה פטורה וכו' עכ"ל ודבריו אלו הפך דברי הרב פני משה ז"ל החלו עולין וכבר מלתא אמורה אלא דקשה על הרדב"ז ז"ל מתשו' הרא"ש ז"ל דכלל ח' דלא הצריך שאלה והפקיע השבועה בטענת אונס וכדק' לעניותין והיא היא ס' הרדב"ז

וכעת חזי הוית לה' משפט צדק ז"ל ח"א סימן א' שנשאל כמי שנשתדך ועשו ביניהם קנס למתחרט בקנס ושבועה וכשמוע אמו צעקה צעקה גדולה ומרה וקול יללה וגם שהיה מקללו כל ימיה אם יש צד לפטור עצמו מהקנס ובסי' ד' הביא תשו' מהרב ישראל אבא ז"ל ובדף י"ט ע"ג עמד וימודר אר"ש בנדרי שגגות ואונסין ובדף ך' ע"ב אייתי בידיה קלורית לעין דברי הריטב"א הנאמרים באמת לחלק בין הך דאין פותחין בנולד ובין נדרי אונסין ושגגות דבהך שהזמין לחבירו שיאכל אצלו ואם לא יבא יאסרו עליו נכסיו דהוי בקום עשה שיבא ויאכל אצלו ובעת קיום המעשה לבא לאכול אצלו עכבו נהר או חלה בנו נמצא עכשו בא לו האונס מלקיים המעשה בכ"הג אמרינן האדם בשבועה פרט לאנוס אבל בנשבע או בנדר שלא יעשה דבר פ' הרי חלות השבועה מעכשו ואם בא לעבור על שבועתו צריך לעשות מעשה בידים וכיון שכן דינו כשאר איסורין של תורה וכו' עכ"ל והדברים עתיקים ונאים למי שאמרן פה קדוש וקרובים דברי הרב מוהרימ"ט ז"ל בחי"ד סי' מ"ט דף ר"ן ע"א לדברי הריטב"א ז"ל ואפריין נמטייה

גם אשו"ר לגדול בדורו הרב פני משה ז"ל ח"ב סי' קי"ז שהביא. תשו' הרא"ש ז"ל כלל ל"ד בסמידה אחות המשודכת דס"ל דבאומדנא כהך דפטור מהקנס ואפי' בשבועה ומשמע דאפי' התרה לא בעי והק' על זה דאפי' התרה לא מהניא דקי"ל כרבנן דאין פותחין בנולד וכדדייקנא בעניותין להרב מוהרימ"ט כמדובר וניחא ליה דהוי כתולה נדרו וכההיא שאביה רע ושהרא"ש סובר בתולה נדרו אפי' התרה לא בעי ואפילו שלא פי' בפי' שאין אחותה וכו' או שמשפחתה אין בה פגם וכיוצא אפי"ה חשבינן ליה כמאן דמפ' והאומדנא מסייעת ע"ש שהאריך בענין האומדנות ועיין בח"א סי' ד"ן מה שהאריך בפרט זה ועוד ראיתי לה' משפט צדק ז"ל בח"ב סי' ע"ט שהביא תשו' הרא"ש דכלל ח' וכלל ל"ד ותשו' הרשב"א שהביא מרן ולא הוצרך לברר אופן יושוב תשובת הרא"ש והרשב"א ז"ל כי כבר רמז מ"ש במקום אחר הלא היא כתובה על ספר ח"א כמדובר אלא שראיתי לו בח"ג סי' ב"ך דף ס"א ע"א שהביא תשובת הרשב"א ז"ל הלזו ותשו' הרא"ש ז"ל דכלל ח' והק' עליהם דקי"ל כרבנן דאין פותחין בנולד ואת"ל דהוי נולד דשכיח מ"מ התרה מיהא בעי ואיך פסקו לפטור אותו מהשבועה בכדי ע"ש ומה שלא הביא נמי תשובת