משכנות הרועים תריב

למשה בפירוש בעבור אותם האנשים ואדרבא הענין מוכיח מעצמו שאין השבועה אלא כי חפץ להיות חתנו ובתו שרויים בביתו וכן נראה מלשון רש"י ז"ל בחומש בפסוק ויואל משה וכו' שהשביעו שלא לזוז ממדין דאילו בשביל אותם האנשים הי"ל להשביעו שלא ילך למצרים כלשון רש"י בגמרא וכו' ובודאי שמ"ש רש"י שהדירו יתרו מפני אותם האנשים וכו' כמדובר מה שהכריחו לפרש כן מדקאמ"ל רחמנא כי מתו כל האנשים וכו' דאם השבועה בשביל הנאת יתרו לשבת עמו מה יתן ומה יוסיף מיתת אותם האנשים להתיר שבועתו והנלע"ד דיתרו דעתו על אהבת חתנו ובתו עמו אבל כשהשביע למרע"ה נתחכם להשביעו מיראת אותם האנשים ועכ"ל שאמר לו כן בפירוש להוציא מלב מרע"ה שבעבור הנאת עצמו השביעו אלא מיראתו עליו ממבקשי נפשו וכיון שכן א"צ התרה כלל לס' חכמים דלא גזרי מת כבר אטו לא מת ואפילו לר"ע לא הוי אלא מדרבנן והיכי קמזהר רחמנא למשה לך והתר נדרך למגמר מינה לדעלמא וראיתי להגאון מהרא"ם ז"ל ע"פ וישב אל יתר חותנו ופירש"י ז"ל ליטול רשות שהרי נשבע לו עכ"ל וכתב ע"ז הגאון ז"ל מהכא מש' דבנתינת רשות די בלא התרה וכו' דכשהשביעו לא השביעו אלא שלא ילך בלא רשותו וכו' ואהא ק"ל מהך דאין מתירין אלא בפניו וממ"ש בשמות רבה משמ' שלא הלך למדין אלא לבקש התרה וכו' וכדקשיא לע"ד וכת' עוד דמההיא דכתב רש"י גבי ויואל משה וכו' משמע דבנטילת רשות די ועיין בהרשב"ץ ז"ל ח"א סי' נ"ג מ"ש בזה משם הרשב"א ז"ל וכן משמ' נמי מהא דתנן ועוד אמר ר"א פותחין בנולד וחכמים אוסרים ומפרש תלמוד וכו' ורבנן דהלכתא כוותייהו סברי הנהו רברבתא כלו' קודם שנשבע ומשה לא ידע שכבר מתו והויא שבועה בטעות וא"צ התרה משמ' שלא הלך שם ליטול רשות להתרה וכו' ואין זו שיטת הגמרא דרבנן סברי והנהו מי מייתי והאמר ר"י וכו' וסיומא דתירוצא הוא כדכתי' ומעתה גם מ"ש הגאון אח"ך אע"ג דפריך עלה והאמר ר"י וכו' ה"ן נסת"ר מחמת"ו ומאי דפשיטא ליה להרב דא"צ התרה צ"ל דסובר נמי דאמ"ל יתרו הכי בפירוש וכדכתי' א"נ מדאורייתא א"צ התרה כדבר האמור והרב ז"ל לא השגיח כלל בדברי רש"י בגמרא שכת' בפירוש דאהכי אהני לחרטה ופתחין בו ע"ע. איך שיהיה שיטת רש"י ז"ל הלזו שבשעת הנדר כבר מתו וצריך החרה זו היא שקשה ומה שהזקיקו לפרש כן שכבר מתו קודם שנשבע משום דבירדו מנכסיהם נמי אכתי נולד הוא והתוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן זכר כלם לחיי עו"הב כתבו דעניות שכיחא ולא הוי נולד ומסייעי למלתייהו מהירוש' ע"ע ואנכי שפיר אתמוהי קא מתמה דנראה דרש"י ז"ל לא ס"ל דעניות שכיחא אמטו להכי פירש שכבר מתו קודם ואמאי משוי פלוגתא בין גמרין ובין הירוש' כיון דבגמרא לא איתמר איפכא ועו"ק דאנן בדידן מוכרחין אנו לומר כדעת הירוש' דתנן התם בפרק ר"א ועוד אמר ר' מאיר פותחין במה שכתוב בתורה וכו' שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו וכו' דאי עניות לא שכיחא והוי נולד היכי פותחין לו שמא יעני אלא ודאי ש"מ דעניות לא הוי נולד כדעת הירוש' שוב מצאתי הירוש' הלזה הנה זה עומד אהאי מתני' דפריך ועניות לאו נולד הוא וכו' ומשני א"ר עוירא עניות שכיחא וכו' עכ"ל ועכ"ל דתלמודא דידן פשיטא ליה האי מלתא דבהכי מתרגם טעמא דרבנן דאמרי אין פותחין בנולד דמיתה חשיבא נולד אלא לשירדו מנכסיהם דהו"ל עניות פותחין בה דלא הוי נולד ואין לומר דר"מ ס"ל דעניות לא הוי נולד אבל מיתה הוי נולד ורבנן ס"ל דעניות נמי הוי נולד והא דקתני ברישא גבי אמ"ל מת האב וכו' ואין חכמים מודים לו ה"נ בסיפא ואין חכמים מודים לו אלא דסברי דעניות הוי נולד דמי הכריחו לפרש כן לאפושי פלוגתא בין רבנן ובין ר"מ ובין הבבלי להירוש' ולא פירש כפי' התוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל וכ"ש למאי דדייקנא בעניותין דאמאי הכריח למלתיה מדאמרי' דתן ואבירם הוו ובפשיטות הול"ל מאי מתו שכבר מתו עם שיש להשיב עוד דתלמודא ניחא ליה למימר דרבנן אותבוהו אמלתיה דר"א דע"כ לא מתו מדאמר ר"י וכו' א"כ אין ראיה דפותחין בנולד דמיתה ממאי דאמר אמ"ל רבנן מאי מתו שכבר מתו וכו' סו"ס שיטת רש"י ז"ל הלזו לא יכולתי להולמה:

וראיתי לרבינו ז"ל בפ"ו מה' שבועות דין י"ב שפסק כחכמים דאין פותחין בנולד ולשם דין י"א פסק להך מתניתין דשמא יעני פותחין לו וכתב מרן בכ"מ דרבינו גריס ברישא וחכמים מודים לו וה"ה נמי בבתרייתא עכ"ל ובהך דאין פותחין בנולד כתב הראב"ד ז"ל היה חלוק בין דבר המצוי לשאינו מצוי ועניות מלתא דשכיחא עכ"ל ומזה אני עני תמיה על הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' ש"א שכ' ראיתי בשם הראב"ר ז"ל דפותחין בעניות דלא הוי נולד דבעניות מצויה וכו' עכ"ל ולא זכר שר דברי הראב"ד ז"ל בהשגות הנאמרים באמת וכתב מרן הכ"מ ז"ל מדלא חילק רבינו נראה שהוא מפרש כפירש"י ז"ל שכבר מתו בשעת הנדר וכו' ע"ש ולא הבינותי זה דאם כונתו ז"ל דס"ל דעניות לא שכיחא מלבד שהוא הפך הירושלמי עו"ק דפסק דפותחין לו שמא יעני והרל"ם ז"ל תפס ע"ד מדברי הסמ"ג שאחר שהביא דברי רבינו כתב לחלק בין דבר המצוי לשאינו מצוי ע"ע ורבינו בב"י סי' רכ"ח הביא דברי הסמ"ג הללו ע"ש ונלע"ד דרש"י ז"ל מודה לענין דינא לדברי הירוש' ושכן מוכרח לומר בהך מתני' דשמא יעני אלא משום דלא אתמר בהדייא הך מלתא דעניות שכיחא ואשכחן בגמרא דגבי מת האב דמוקי לה שכבר מת בשעת הנדר ניחא ליה לפרושי במאי דאתמר בגמרין:

ותבט עיני לאבי התעודה מוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' א' ארי נעשה שוא"ל במי שנתחייב לפרוע לחבירו מה שחייב לו לזמן פלוני ושאם לא יפרע לו בזמן ההוא יאסר בבשר ויין ומטה ידו ואין לאל ידו לפרוע חובו מאי תקנתיה והשיב דכיון דעניות שכיחא הו"ל לאתנויי וכיון דלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה ושמא אייתי בידיה האי סוגייא דנדרים ופי' התוס' והרא"ש ז"ל וסיים וכתב ואע"פי ששיטת רש"י ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל לפרש שכבר מתו והוי נדר בטעות מ"מ הא דאתינא למילף דעניות שכיחא ילפינן והכי איתא בירושלמי וכו' עכ"ל ולא ירדתי לסו"ד דא"ה מאי דוחקייהו דרבנן רש"י והרמב"ם ז"ל לפרש שכבר ירדו מנכסיהם בשעת השבועה ובפשיטות הול"ל דירדו מהשתא ומשום עניות שכיחא לא הוי נולד וכדתרגמוה סבי התוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל ואפשר שדעתו כדכתי' בעניותין דלענין דינא לא פליגי וכ"כ בפשיטות בחי"ד סי' מ"ט דעניות שכיחא ושכיחא וכו' בלתי זכר שום חולק ע"ש אלא שאין זה דעת מרן בכ"מ דאיהו