משכנות הרועים תרי

שבשטר הם מעידין אלא על חתי' יד העדים ע"ש

גם אשו"ר לה' תורת חיים ז"ל בח"א סי' ל"ב ארי נעשה שוא"ל בקיום פנקס בפני יתומים קטנים ועלה בדעתו הרחבה לחלק בין שטר לכת"י דאם אמרו בשטר דמקיימין שלא בפני בע"ד התם ה"ט דמדאוריי' עדות הכתובה בשטר כמי שנחקרה בב"ד דמי לא כן בכת"י וכמו שרצה לחלק ה' מוהרשד"ם ז"ל אלא שה' מוהרשד"ם ז"ל נראה בעיניו שחילוק זה הוא קל על פני המים ממ"ש והיה אפשר לחלק קצת והדר ביה מוהרח"ש ז"ל והסכים שאין לחלק בכך ונסתייע מדברי הראב"ד והרב בע"הת והרשב"א ורבינו ירוחם ז"ל וכדכתיבנא בעניו' עלץ לבי ויגל ועוד לו מדברי הטור ובע"הת ז"ל שחלקו על רב שרירא וכמ"ש מוהרשר"ם סי' ב':

עלה בקב"ץ דעת קדושים אמוראי נינהו הראב"ד ובע"הת והרשב"א והריטב"א ורבותיו לדעת ה' מח"א ומוהראנ"ח והרב תורת חיים ומוהרשד"ם ותלתא סרכין דעבוד מעשה רב וה' בני אהרן וה' ראש יוסף וה' כנ"הג ומר"ן ז"ל דאנן בתריה גרירנא כלם כאחד עונים ואומרים דמקיימין כת"י הלוה שלא בפניו ובפני יתומים קטנים וגובין מנכסיהם אם הוא בתוך זמנו ואע"פי שהרב"ח סי' ק"י והש"ך שם ובסי' מ"ו סק"י ס"ל דאין מקיימין הכת"י ע"ע עין רואה רבו כמו רבו האומרים לקיים ואעפ"י שעלה על דעתם לחלק בין שטר לכת"י כמ"ש הם ז"ל וכמו שהסכים הש"ך דעת הסמ"ע בזה על מה שכתב בסי' ל"ה סק"ט ע"ע אהמ"ר לא שמה מתייא ורב המרחק דהתם מיירי להעיד הבן על כת"י אביו שמחוייב לזולתו דהשתא אפומיה מפקי' ממונא דהו"ל כמו שמעיד הבן על האב שהוא חייב לפ' מנה והתורה אמרה לא יומתו אבות על בנים וכו' ע"ש ולפ"ד ז"ל נמצא הסמ"ע ז"ל סותר עצמו והרב"ח ז"ל קרי בחיל דמוהרש"ך ז"ל ס"ל דמקיימין הכת"י ע"ש וכבר כתבנו דלדעת הסמ"ע והרמב"ם והמחבר ז"ל ס"ל דמקיימין הכת"י וכיון שדעתו יפה היכי ניחא ליה דהרב הסמ"ע ז"ל תבריה לגזיזיה

שו"ר לה' בית דוד ז"ל ח"מ סי' ח"י דף כ"ו שעל מבוכה זו ישב והשג השיג על הש"ך ז"ל בקושיין וזו הלכה העלה הרשות נתונה לקיים הכת"י ע"י עדים שלא בפני בע"ד ובפני יתומים קטנים וכדעת מרן והסמ"ע ומהרשד"ם ז"ל ע"ע ועד אחרן הרב בית אברהם בסי' מ"ו עלה בהסכמ"ה ולהורות נתן דמקיימין הכת"י של"ב בע"ד ודלא כהש"ך עש"ב

ואני עני ואביון זה חזיתי ואספרה לג' עמודי הוראה עט"ר רבי אב"א ועמו השר ה' ד"ן ידין ומורי גם הוא ה' חק נתן זכר כלם לחיי עד שישבו לקיים כת"י של"ב בע"ד ויען שמורי ה' ז"ל והרב ר"ן קרובים היו הוצרכו להושיב עמהם דיין אחר ודנתי לפניהם בקרקע מדברי הרש"ך ז"ל הנאמרים באמת ויענו אותי ויאמרו הלא ידעת שאנחנו מתלמידיו של אברהם אבינו הוא הרב ר' אברהם טייב זיע"א גדול אדונינו אשר יצק מים על ידי שני צנתרות הזהב קדישי עליונים גדולי הדור כמוהר"א הכהן ז"ל ומוהר"ץ צרפתי ז"ל וכך היה נוהג לקיים הכת"י שלא בפני בע"ד וגם ה' ש"ך מודה שאם נהגו לקיים הכת"י שלא בפני בע"ד מנהגם מנהג והעידו בגודלן כי פעמים רבות נתקיים הכת"י בפניהם וכך עשו גם הם נו"ן ואנן יד עניי אנן עשינו מעשה על ידינו יד כהה במי שהוציא כת"י לוה שמת והניח יתומים קטנים ואשרנוהי וקיימנוהי בהעדאת עדים והיה בתוך זמנו והגבינו למלוה מנכסי יתומים על פי העדאת ג' נאמנים שמורי"ם לכל בני ישראל ולע"ע נתחוורו הדברים כשמלה עפ"י התורה יפה דנו יפה הורו ב"ד הצדק חלקם בחיים כי"ר ועיין בתשו' ה' אנג'יל סי' כ"ו דף מ"א ע"א וע"ב

שוב נזדמן לידי כרג"ע נראה לי תשו' המיוחסות . וראיתי לו שנשאל בכת"י הלוה שבא לגבות במקום שיש על הלוה עוד מלוה בשטר וכתב ע"ז וז"ל ועוד דאפשר לומר וקרוב בעיני דאפי' בחתי' ידו אין אנו חוששין לומר נזדייף וכו' דקיום שטרות דרבנן ומדאורייתא לא צריך וכו' ומאי שנא חתי' ידו וכו' ומ"ש מב' אנשים וכו' ואפילו יחלוק בעל הדין בין חתי' ידו לשטר בעדים מ"מ כבר ירד זה לבתים קודם שיבאו אליו בעלי המשכונות וכו' עכ"ל מוכח דעת עליון דאין דעתו לחלק בין חתי' ידו לשטר בעדים דבכולהו אמרינן כמי שנחקרה ומדאורייתא לא בעי קיום אלא מדרבנן אלא שאם הבע"ד רוצה לחלוק בנ"ד כבר ירד וכו' וממה שהוכחנו ג"כ שזו היא דעת הרשב"א ז"ל והיו לאחדים

והנה בעת"ה נגה אור ס' משחא דרבותא לתלת סרכין כחדא שריין ומורינו הרב מוהרש"א זיע"א בסי' ק"ח סי"ו דאין ולאו ורפיא בידיה ע"ש ואנו אין לנו אלא מה שקבלנו מאבותינו הקדושים וכ"ש שהסכמת רוב האחרונים כן וכמו שנתבאר

(מ) קנס. ראובן קשר הזווג עם בת שמעון וקבע זמן לנישואין וקנס למתחרט ובהגיע תר הנערה לפ' בתולה נשאת לזמן אשר גבלו והמשדך הזה אי"ש סחור"ה ע"ג אי"ש לבנה ואת העס"ק אשר עס"ק מזולתו שנתנו לו הון רב דגברא דמעלי הוא צדק צדק ומשום יוקרא וזולא במיני הסחורות אירע לו הפסד ועלה לו בחלקו יתר על אלף גרושוש ומרוב אמונתו באהבתו ובחמלתו התנו עמו בעלי העיסקא שמחצית מה שירויח מכאן ולהבא יגבו אותו מפאת חלקו מהפסד כמדובר ואם יסכימו לבטל השותפות הרי כל החוב מחול לו והנה בעת"ה כי בא מועד פרק הכונס וכבר הכין מה שהוא צריך לחופתו כמנהג אנשי המדינה קרא עליו ערער שמעון שאינו משיא את בתו עד שיהא פרוע מסך החוב ההוא ומחיוב הקנס ההוא אמר פטיר ועטיר דאדעתא דהכי שיהא מחוייב ממון לזולתו לא חייב את עצמו שאל השואל אם שורת הדין כך היא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בריש כל מרא"ין צריכין אנו למודעי הא דגרסינן בפ' מי שאחזו דף ע"ג ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה וקביל עליה כל אונסא דמתיליד וכו' אדעתא דהכי לא קבל וכו' כ' ע"ז הר"ן זל בפי' ההלכות וז"ל נמצאת אמור שג' מיני אונסים הם אונס דשכיח וכו' ואפי' בממון לא הוי אונס מדהו"ל לאתנויי ולא התנה וכו' עכ"ל שמעינן מהכא דמלתא דשכיחא ועבידא לאתנויי כל כמה דלא אתני דאדעתא דהכי לא מחית נפשיה מוכחא מלתא דמפייס בהך אונסא לכי אתי. אמור מעתה חל עלינו חובת ביאו'ר אי אונסא דהפסד ממון דאתגורי אתגור ועניות הוי שכיח ובאונס דשכיח וסליק אדעתא הו"ל לאתנויי דלכי אתי לא מחייב או"ד לא שכיח ולא איבעי ליה לאתנויי וכאלו התנה בפירוש דאדעתא דעניותא לא מחייב נפשיה בקנס והעולה על הדעת לומר דהאי מלתא באשלי רברבי תליא אהא דאפליגו במס' נדרים דף ס"ד