משכנות הרועים תרז

כדאפסי' הלכתא בפ' הגוזל בתרא דף קי"ב דאע"ג דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד פירש"י ז"ל שהיו הערים מבקשים לילך למדינת הים מביאן לב"ד ומעידין על כת"י וב"ד כותבים וכו' ע"ש והתוס' והרא"ש ז"ל הק' עליו דבכה"ג אפי' בקבלת עדות גופיה דינא הכי לכן פי' דבכל גוונא מקיימים וה"ט משום דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריכו ליה קיום אמטו להכי הקילו עליו לקיים אפילו שלא בפני בע"ד גם מרן ז"ל בכ"מ בפ"ג מהלכות עדות דין י"א כתב דרבינו ז"ל לא חילק וס"ל כדעת רש"י והתוס' ע"ע וכל זה לפ"ד דרש"י מוקי לה דלא משכחת לה לקיומי שלא בפני בע"ד אלא היכא שהעדים מבקשים לילך למד"ה ולענ"ד אין זה משמעות הלשון דא"כ הול"ל וכגון שהיו העדים וכו' ומצאתי במקובצת שכתב דרש"י אשמועינן דלא תימא דדוקא בקבלת עדות הקילו בהולכים למד"ה שלא יפסיד הלה מעותיו דתו לא משכח סהדי אחריני אבל חתימת העדים אם לא יקיימו הם בעצמם לא ימנע מהיות מצויים המכירים כתב ידם ע"ש. גם מרן ז"ל כב"י סי' מ"ו הליץ בעד רש"י ז"ל שלא יחלוק לענין דינא דבכולהו גווני מקיימין וה"ט דקיום שטרות דרבנן עי"ש

והרשב"א ז"ל בתשובה הביאה מרן בב"י שם כתב טעם שמקיימין שטר שלא בפני בע"ד משום שהמקיימין לא על מנה שבשטר הם מעידין אלא על חתימת העדים עכ"ל ובפ"ב דכתובות דף נ"א אפליגו רבי ורבנן דר' סבר עדי הקיום אחתימת ידייהו. מסהדי ורבנן סברי על מנה שבשטר אינהו מסהדי וכתבו התוס' והרא"ש ז"ל דלר' אפילו יאמרו אמנה שבשטר אנו מעידים לא יועילו דבריהם וכן לרבנן אם יאמרו אחתימת ידייהו הם מסהדי ע"ש ואפסיקא התם הלכתא כרבנן ע"ש והענין דהתם פליגי בעדי השטר גופייהו שבאים לקיים כת"י אבל כשאחרים באים לקיים כת"י לכ"ע אחתימת מת ידייהו קא מסהדי וראיתי במקובצ' לקמא שם דף קע"ו ע"ד מהספר שכ' משם הרמ"ה ז"ל דהא דמקיימין השטר שלא בפני בע"ד דוקא ע"י אחרים אבל אינהו לא דעל מנה שבשטר הם מעידים והדר דינא דלא מקבלינן עדות שלא בפני בע"ד ע"ש דעת עליון כיון דק"ל כרבנן דהיכא דעדי השטר אינהו דמקיימי שטרא כל עדותם אינה אלא על המנה שבשטר דאין קיום למנה אלא ע"י עדות אבל כשעדים אחרים מקיימין כבר העדים העידו על המנה וכמי שנחקרה אלא דהם אמרו יתקיים על ידי עדים המעידים על חתימת ידן ולפי"ז דעת רש"י ז"ל יש לנו ליחסה לסברא זו ורבותא קמ"ל דאע"ג דכבר כתבו עדותם וסא"ד דמצו לקיומי חתימת ידייהו שלא בפני בע"ד דאחתי' ידייהו קא מסהדי קמ"ל דאפי"ה חשבינן ליה דאמנה שבשטר אינהו מסהדי והדר דינא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אלא היכא במאי עסקינן שהעדים מבקשים לילך למד"ה וכסברת הרמ"ה ז"ל אלא דאכתי ק' מי הזקיקו לרש"י ז"ל לפרש דהקיום ע"י עדי השטר עצמן לימא סתמא דמקיים ע"י עדים אחרים. וסברת הרמ"ה הלזו לא מצאתי לה חבר ואדרבא מסדר הקיום שכתב הרמב"ם ז"ל והטוש"ע דנקטו לקיימו ע"י העדים החתומים בשטר ברישא משמע דעדיף טפי וכמ"ש הרב"ח ז"ל שם ועלה כתבו סתמא דמקיימין . השטר של"ב בע"ד

וחזיתי לה' פרישה ז"ל ס"ח שהק' לרבנן דאמרי אמנה שבשטר הם מסהדי איך מקיימים על ידי עדי השטר שלא בפני בע"ד ע"ש וזה באמת דעת הרמ"ה ז"ל להלכה דאין מקיימין ע"י עדי השטר שלא בפני בע"ד ותי' ס"ס הא אין מעידין עכשו דבר חדש אלא שאומר זה כתב ידי שפ' לוה מפלוני ובשעת הלואה היתה החתימה עכ"ל מריהוט דברי הרב נראה דבעינן שיהיו זוכרים העדים ענין ההלואה ואם לזה נתכוון קשה דעד כאן לא פליגי רבוותא אלא באומרים העדים אין אנו זוכרים זה הענין כלל ע"ש בש"ע אלא ר"ל כאלו הם אומרים כן ואין כאן מקום להאריך אמור מעתה שלא מצאנו סברת הרמ"ה ז"ל הלזו לשום פוסק שראתה עיני:

והשתא נחזי אנן במוציא כתב יד על יתומים קטנים או שלא בפני בע"ד אי דיינינן ליה כשאר שטרי ומקיימינן ליה או לא דשאני שטר הואיל ומדאורייתא כמי שנחקרה עדותם בב"ד דמי שפיר מקילינן לקיומיה שלא בפני בע"ד אבל כתב יד לא ונראה דלפי טעמיה דהרשב"א ז"ל דעל חתימת ידן הם מעידים ל"ש בין שטר לכת"י דדא ודא חדא היא ואפי' לדעת התוס' איכא למימר נמי דלא שנא דמאן לימא לן דכת"י של אדם בהודאתו אינה כמי שנחקרה וגבי אומר לא לויתי והוציא עליו כת"י שלוה הוחזק כפרן לאותו ממון ולא מצי למימר פרעתי כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ח והתוס' והרשב"א ל"פ לענין דינא כלל. שו"ר לה' מח"א ז"ל בה' עדות סי' טו"ב שכתב משם הריטב"א בשם רבותיו ז"ל דכתבו דכת"י של אדם חשיב כמאה עדים ומזה למד המח"א וז"ל וכיון שכן מקיימין כת"י שלא בפניו דמן התורה חתימה כמי שנחקרה דמי וכן נראה מתשו' הרשב"א ז"ל במיוחסות סי' כ"ב עכ"ל וכעת אין תשובות הרשב"א ז"ל במיוחסות מצויות אצלי הראת לדעת דעת עליון דמשוי לכת"י מן התורה כמי שנחקרה לדעת הריטב"א ז"ל ורבותיו והרשב"א ז"ל עוד נראה לע"ד דסברא זו לא נפלאת ולא רחוקה ואסברוה אשלי רברבי דגרסי' בפרק שום היתומים דף נ"ב ואם אמר תנו מנה לפ' נזקקין לנכסי יתומים קטנים ונותנים ופי' רש"י והתוס' דר"ל דתנו מנה לפ' שאני חייב לו ע"ש ואי ק"ל דמנא ידעי' שאמר כן אם לא בהעדאת עדים שאמ' והא קי"ל אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי והתוס' כתבו לכך נראה דהיכא דחייב מודה במלוה על פה נזקקין ויעידו העדים ששמעו הודאת האב וכו' ולא אמרי' אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין כיון שהדבר ברור בלי שום גמגום וכו' ע"ש

ואגכי חזון הרביתי עין ראתה מ"ש במקו' לקמא דף קע"ה ע"ב מהספר שכ' משם הראב"ד ז"ל וז"ל והשתא ק"ל כיון שאין מקבלין עדות על יתום קטן מהיכא ידעינן שאמר קנו וכו' א"נ משכחת לה ע"י שטר צוואה שכתב בכת"י תנו כ"וך לפ' וכו' עכ"ל . ומצאתי להבע"הת שער י"ד ח"א סי' י"א והרשב"א ז"ל בח"ב סי' רכ"ז שגם הם העתיקו לדברי הראב"ד ז"ל הללו ע"ע. ואיכא למידק דאכתי לא איפרוק דכי כתב כת"י מאי הוי פשיטא דאמרי' ליה קיים שטרך וחות לדינא ואי אמרינן דאין מקיימין שלא בפני בע"ד אלא שטר דוקא אבל כת"י לא הדרא קו' הרב לדוכתה מהיכן ידעי' דאמר תנו אלא ש"מ דעת קדושים שכת"י של אדם כמי שנחקרה בב"ד ושפיר מקיימין שלא בפני בע"ד