משכנות הרועים תרא

הביא דברי תשובה זו והמשל והדמיון וגמגם בה דלשון עלא בנתך בשביל בנתך ולישנא מעלייא הוא ובסימן תקפ"ג בד"ה אמנם וכו' כתב שלשון מה' דאומר בשביל שאינם קידושין ע"ש והר"ש בנו לשם בס' יכין ובעז הביא דברי זקנו הרשב"ץ ז"ל בשם המפרשים להלכה והסכים דלא הוו קידושין כלל ע"ש אי לזאת נלע"ד דבנ"ד מכמה טעמי חריצי הילדה הזאת שרייא לאתנסבא למאן דתצבי ודברי אלה להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי אחי ורעי השומר אמת ישמרם אכי"ר. שוב מצאתי שהתשובה שהביא מוהרי"קו ז"ל בשם הר"ן בן מכיר ז"ל הלא היא כתובה על ספר הישר הפרדס לרש"י ז"ל דף קכ"א ע"ד ושהרשב"ש ורבי' קולונימוס חולקי' עליו בזה ולזה הסכימה דעת רש"י ז"ל:

ודין פתקא דשדר לי חביבי ה' המערך ערך השלחן

אח כת"ר בענין קטן שקדש לו אביו אשה אכתוב לכת"ר מה שרשום אצלי בקיצור דמרן ושאר אחרונים תמהו על תשובת ר"י בר"י ודחו אותה מהלכה וכתב מרן בתשובה שאיזה תלמיד טועה כתבה ותלה עצמו באילן גדול ועוד אפשר דלא מדינא קאמר אלא במקום שהיו ע"ה הורה כן ע"ש ואני מצאתי תשובה זו בס' הפרדס לרש"י ז"ל דף כ"א ע"ג ודף כ"ב וכן מצאתי לראב"ן ז"ל דף קמ"ט ע"ג שהביא תשו' זו וכתב עלה ואעפ"י שאין משיבין את הארי לאחר מיתה וכו' הרי דראב"ן ז"ל העיד דגאון הזא היולדה ומחזיקה ולא תלמיד טועה ושם מוכח בבירור דאפילו בעודו קטן הוו קידושין מדינא ע"ש ראייתו והא דאמרינן נתרצה הבן לא אמרינן ה"ד בגדול שקדש לו אביו שלא מדעתו ולא בקטן ע"ש וכן ראיתי למהר"י באסאן בתשו' סי' למ"ד יישב כן דעתו ע"ש מלתא בטעמא וגם בס' הפרדס הביא מעשה דהשאלתות דמיירי בקדש האב אשה לקטן בבשר משמע דאפילו בדבר שאינו מתקיים עד שיגדיל כמו בשר לדעת ר"י הוי מקודשת וגם השאלתות משמע דהכי ס"ל לפי מה שתמה רש"י ז"ל שם דאם היתה קטנה אפילו קידשה גדול יכולה למאן וא"כ קשה אמאי הוצרך לטעמא שלא קבלה הבשר לשם קידושין ובלא"ה אינם קידושין כיון שהנער קטן בן י"א שנה אלא משמע דס"ל כדעת ר"י דקידושי האב לבנו קטן הוו קידושין וכבר כתב הרב שמחת יו"ט ז"ל סי' ע"ה דכלל מסור בידינו מפי ספרים ומפי סופרים דלענין איסור ערוה לכתחלה יש לחוש לכל הסברות ואף אנו שקבלנו הוראת מרן הב"י ז"ל לענין איסור וממון אבל באיסור ערוה מחמרינן ככל הסברות לכתחלה כשאין עגון בדבר ובנ"ד בנקל כופין אותו לגרש וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד מי יקל ראשו נגד הגאון באיסור ערוה וכ"ש דנראה דגם השאלתות ס"ל הכי כמ"ש ולע"ד אלו ראה מרן ז"ל עדות ראב"ן ז"ל וס' הפרדס דתשו' זו של גאון שחילק בין גדול לקטן וגם השאלתות דס"ל הכי לא היה מקל לכתחלה בלא גט כמ"ש מרן גבי פיסולי אישות דחשש לדעת הרמב"ם לכתחלה ע"ש וגם קצת אחרונים מוהראנ"ח ומהר"י באסאן ז"ל חששו להך תשו' באיסור א"א ע"ש ומה שצירף כת"ר בנ"ד דברי הרשב"ץ ז"ל דכשאמר לו קידושין על בתך אינו כלום הרי מוהרח"ש סי' י"ג לא סמך על טעם זה דהרשב"א והרא"ש והריב"ש נראה דלא ס"ל הכי גם מהרב"א סי' י"ט חולק בזה וכתב דגם הרשב"ץ ז"ל לא אמרה אלא בנ"ד ונמשך אחריו ה' משפט צדק ז"ל ח"ב סי' ע"ד ע"ש ומידי פלוגתא לא נפקי ומה שנסתפק הרב מקור ברוך וה' כנ"הג ז"ל רואה אני דהרדב"ז סי' תי"ד ומהרח"ש סי' ל"א דנ"ד שקדש לבת בעל הסעודה ואפי"ה דס"ל דהוו קידושין ולא שבקינן פשיטותא דהררב"ז ז"ל ומוהרח"ש ז"ל משום ספקו של ה' מקור ברוך ז"ל והרב שמחת יו"ט ז"ל דף מ"ד ע"ג הסכים עם הרב עדות דבס"ס דפלוגתא דרבוותא לא שרינן לכתחלה בלא גט עש"ב אם כן נראה לע"ד אם אפשר בגט מהיות טוב כופין אותו לגרש אבל אם אי אפשר שריא להנשא במקום עיגון בלא בלא גט זה כתבתי לכת"ר בקיצור נמרץ ובע"ה אתראה עמו ושו"ש

ע"ה יצחק טייב יצ"ו זו תשובתי להרב נר"ו

אחד"שו כת"ר אנהרינהו לעינין דתשובת הר"י בר יהודה ודישרן סמכן עלוהי בס' הפרדס וראב"ן ז"ל ולא שלטו מאורות עיני מרן הב"י ולא תלמיד טועה כתבה כי מאיש לוקחה זאת מיהו ודאי לענין דינא דהרשב"ש ורבינו קלונימוס ז"ל וראב"ן ז"ל פליגי עלה ורבנן סבוראי מרן ומהר"י צייאח ומוהרשד"ם ומוהרי"מט וה' משפטי שמואל וה' לחם רב וה' משפט צדק ומוהר"ש צרור ויותר מאלו מקהו בה אקהתא ועושי' מוקפת חומה מכל צדדיה ומגדולי אחרוני זמנינו מוהר"י עייאש ז"ל פשיטא ליה כביעתא בכותחא דלא למיחש לה וממ"ש הטור ומרן בסי' קמ"א סי"ח דאם הנער רך בשנים בודקין אותו לגט גדולי המחברים מוהרש"ל ומוהרימ"ט והרב"ח והחל"ם והב"ש ז"ל וזולתם המה ראו כן תמהו ולא אוקמוה בקידש לו אביו וכדעת ר"י בר יהודה משום דס"ל דסברא זו דחויה היא וכמ"ש הפוסקים הנאמרים באמת וה' מש"ל ז"ל בפ"ו מה' גירושין כתב וסבור הייתי לומר דס"ל כדעת הר"י בר יהודה ע"ש ולענ"ד א"א לומר כן בדעת מרן ז"ל שהוא ז"ל דחה סברא זו בב' ידים וגם בדעת הטור א"א לומר כן דא"ה הו"ל לבאר בהלכות קידושין דין זה לחוש לסברא זו להצריכה גט מיהא אלא ודאי דלא חש לה כל עיקר וע"ע במוהרי"מט ז"ל שם בחא"הע סי' מ"א שהביא הך דפרק מ"ש ע"ש וכבר כתבנו משם מוהרשד"ם ז"ל וז"ל ועוד אני אומר שאם באנו לחוש לכל הסברות הנמצאות בקונדריסים כמעט לא הנחת בת לאברהם אע"ה ע"ש ותו בנ"ד דאיכא תו ספיקא אחריתי שהכוס הוא של בע"ה וכמו שנסתפקו בזה ה' מקור ברוך וה' כנ"הג ז"ל אע"פי שהוא ז"ל ציין לתשובת מהרח"ש משום דס"ל ז"ל דבכ"הג לא אמרי' לא שבקינן פשיטותא דהני רבנן כיון דאינהו ז"ל לא נחתי להאי ספיקא כלל ואל תתמה על החפץ אי לא סא"ד למיחת להאי ספיקא זו הוא דרכה של תורה אם במטבע לשון על בתך כבר מלתא אמורה ואיכא מ"ד דאפי' לדעת ר"י בר"י בעינן שיקדש בדבר המתקיימת לאחר שהגדיל ולא במידי דאכילה ומידי פלוגתא לא נפקא ומיום שנחרב בית המקדש אין בידינו הלכה ברורה מפני היד שנשתלחה ורבו הדיעות אי לזאת יפה לנו וכשר הדבר להיותנו נוטים אחרי הרבים קמאי ובתראי ואדוני יודע כי האנשים האלה קשים לרצות ודי בזה ותשו' כת"ר מהרה תצמח הלא כה דברי נאמן אהבתך בלב שלם ונפש חפצה

ע"ה עוזיאל אלחאייך ס"ט