משכנות הרועים תר

קדשה בכוס של יין שאינו מתקיים עד שיגדיל דהא לשתיה עומד ושתאו בפנינו בזה ודאי יש לנו לסמוך ע"ד רבים הגדולים גאונים ורבנים ראשונים אשר הוכיחו סברתם בראיות ברורות והוכחות נכוחות וחולקים על הגאון איש ריב"י יצחק בר יהודה בסברא זו ואין לנו לזוז מדבריהם כי מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים עכ"ל הרב ומרן הב"י תפס עליו דהאיכא הרמ"ה והר"ן ז"ל דס"ל דאפילו נתאכלו המעות הוו קידו' עכ"ל ולדידן דגרירנא. בתריה דמרן ז"ל דסבר לה מר דאפילו בקטנה לא חיישי' לשמא נתרצה האב כמ"ש בסי' ל"ז וכדעת הנך רברבתא אשר הובאו בית יוסף ז"ל כ"ש בקטן וכן מצאתי להרב מוהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' ה' אחר שהשיג על סברת ר"י. בר יהודה הלזו וכתב שהדבר מתמיה ואין בו ממש ועוד אני אומר שאם באנו לחוש לכל הסברות הנמצאים בקונטריסים כמעט לא הנחתה בת לאברהם אע"ה וכתב עוד ומ"מ אחר שמוהריק"ו ז"ל שהוא רב גדול ומפורסם הביא הסברא הזאת ראוי לחוש קצת לדבריו ונראה בעיני דבנ"ד אין לחוש אחר שרוב הפוסקים המובהקים אשר מפיהם אנו חיים לא הזכירו רמז מזה אלא אדרבא מצאנו ראינו שאפילו בקטנה וכו' כתב הרי"ף ז"ל דכלהו רבוותא קמאי רב אחא משבחא ורבינו האיי גאון דחו להא דרב ושמואל וכו' וכן הרמב"ם וכו' וכ"ש בקטן שקדש לו אביו אשה דפשיטא דלא חיישינן דאותה סברא דחזיה היא מכל גדולי עולם ראשונים ואחרונים דלא חיישינן לומר שמא כשגדל ארצויי ארצי וכו' וכ"ש באב שקדש אשה לבן דאיתמר בפי' בגמרא דליכא למיחש כלל וכו' והדברים ק"ו ומה כשהבן גדול שבאותה שעה יכול לקדש אפ"ה אם קדשה האב בלא גלוי דעתו אפילו נתרצה אח"ך לא הוו קידושין בקטן דלא שייך ביה קידושין בההיא שעתא על אחת כמה וכמה דלא הוו קידושין כלל ואין לחוש ולהחמיר בזה וכן נראה שלא היה מוהריק"ו חושש לדברי ר"י הנז' לענין הדין גבי קטן וכדמשמע קצת מדבריו וכו' משמע דכיון דפליגי עליה הרבנים הנז' הלכה כוותייהו וכו' וזו היא כוונתו מעיקרא ולרווחא דמלתא אני או' דאפילו לדעת ר"י בר יהודה בנ"ד מודה דליכא למיחש כלל דע"כ לא לא קאמר התם אלא משום דהוו הקידושין בטבעת וכשנתגדל הבן איכא למימר דבשנתרצה הוו הקידושין בעין אבל בנ"ד בכוס של יין וכו' מודה ר"י דלא הוו קידושין כלל וכו' עכ"ל עין רואה כמה הפליג לדחות סברת ר"י בר יהודה ועל צד הדוחק אוקמה כסברת הג"המ דבעינן שיהיו הקידושין קיימין בשעה שהגדיל הבן ושה' מוהריק"ו ז"ל פליג עלה וס"ל דהלכה כר' קלונימוס והרשב"ש ז"ל דפליגי ושהיא דחויה מכל גדולי ישראל

גם אשו"ר למוהר"ש צרור בס' חוט המשולש ח"ב סי' י"ב שנשאל על כיוצא בזה ובסו"ד כתב וז"ל ועוד נלע"ד טעם אחר להתר הבת הזאת והוא פתח כפתחו של אולם וכו' אין כאן בית מיחוש כלל לפי שבן שמעון כפי מה שהוגד לי בעת ההיא היה כבן ח' שנים ואם הדברים כנים שהבן היה קטן אין קידושי אביו כלל וכו' וא"ת אם הקטן עצמו קדש דקי"ל אין מעשה קטן כלום אבל בנדון זה שאביו קדש לו אפשר לומר שיש ממשות במעשיו גם זה נראה פשוט דלאו מידי הוא דאי משום שליחות אין קטן עושה שליח וכו' וא"כ מאחר שבן שמעון זה היה קטן בעת ההיא ולא בא לכלל איש אין במעשה אביו כלום עכ"ל ואח"ך הביא מ"ש מרן הב"י ז"ל בשם מוהרי"קו ז"ל ומה שתמה עליו וגם הביא דברי מוהרשד"ם ז"ל הנאמרים באמת ומה שהרבה לתמוה עליו ומה שהליץ בעדו לחלק בין אם קידש בדבר המתקיים לאחר שהגדיל הבן לדבר שאינו מתקיים כגון כוס של יין וסיים ומסיק וא"כ זכינו לדון בנ"ד וכו' אין הקידושין בעולם ולכל הני טעמי נראה לע"ד הדבר פשוט שבת ראו' מותרת להתקדש לכל מי שתרצה כמש"ל וכו' עכ"ל והסכים עמו רבו הר"ן ז"ל ע"ש

וחמו'תי ראיתי אור בתשובת הרב יכין ובעז ז"ל בח"ב סי' א' שהשי' על נדון וז"ל הטעם הב' כי האיש רשאי לקבל קידושי בתו וכו' נמצינו למדין לפי"ז בנדון שלפנינו שהקידושין הא' הם בטלים ואין להם על מה שיסמוכו וזה דרך נקיה וקלה כדי לבטלם וכו' עד ולענין מ"ש שהבן אחר שהגדיל נתרצה בקידושי אביו וחששתם לזה דע כי רצון אינו מועיל לקיים הקידושין וכו' ולא שייך הכא אפי' חד טעמא מהנהו טעמי אם תיתי עלה מתורת שליחות הבן קטן ואינו בר שליחות ואי מטעם ארצויי ארצי הרי הבן קטן ואין לו רצון הלכך בנדון הזה אין חוששין למה שנתרצה הבן אחר שהגדיל וכו' עכ"ל. גם ה' מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' צ"ג רצה לחלק ולומר אע"ג דאין קידושי קטן כלום ה"ד כשהקטן עצמו הוא המקדש אבל בקידש ע"י גדול ואחר שהגדיל נתרצה יש מקום חלות קידושין ורצה ליחס סברא זו להר"י בר יהודה שהביא מוהרי"קו ז"ל וחזר ודחה סברא זו ובתוך דבריו כתב ואפילו אם נתרצה הקטן בעודו קטן וגלה דעתו דניחא ליה בהאי אתתא מלתא דפשיטא היא דניחותא דקטן ורצויו לאו מלתא היא ומסיק וז"ל באופן שדברי הרב הם תמוהים ואין לחוש להם בלי ספק והיא סברא דחויה שלא מצינו לה רמז בתלמוד ולא בספרי הגאונים וע"כ אומר דאדרבא יראה לי בלי ספק דגריע טפי כשנעשו הקידושין ע"י גדול כנ"ד מכשנעשו ע"י קטן וכו' עכ"ל גם הרב משפטי שמואל סי' קי"ו דקל"ז הביא דברי מוהרי"קו הללו והקיפם בתשו' ערוכות לך נא ראה וע"ע בדף קע"ה ע"ד שכתב שנעשה מעשה בהסכמת רב אחד אשכנזי להתיר ע"ש. גם הרב משפט צדק ח"א ריש סי' ס"ה הביאו תשו' מוהרי"קו ז"ל הלזו והסכים למה שדחאוה ה' מוהרש"ך ורבי' בצלאל ז"ל בסי' ד' ע"ש שכ' דגם לדעת הר"י בר יהודה אינה מקודשת אלא מדרבנן ע"ש וגם ראיתי את הלח"ש שכתב ה' לחם רב סי' כ"ה שס' הר"י בן ר"י תמוהה היא ואפילו לפי סברתו אינם אלא קידושי דרבנן וכיון דפליגי רבנן עליה בספיקא דרבנן מתירין לכתחלה וכ"ש אנן בדינן דבתריה דמרן ז"ל גרירנא ובביתו המלאה והרחבה ובתשו' הרמתה דחאה בשתי ידים ועיין לה' כנ"הג סי' מ"ג אות י"א בהגהב"י וכ"ש בנ"ד דאיכא עוד ריעותא אחריתי במה שקידש מהיין של בע"ה וכמש"ל משם הכנ"הג משם ה' מקור ברוך דספקא דדינא הוא ומצטרף לספק אחר כמש"ל ועיין בתשו' הרב בית יהודה ז"ל ח"א בחא"הע סי' כ"ו שפסק כן בפשיטות ועוד בה ריעותא אחריתי בלשון המקדש שאמר כ'וד אד אלכאס די מאחייא קידושין עלא בנסך ואשכחן להרשב"ץ ח"א סי' כ"ג שכתב וז"ל האשה הזאת אינה מקודשת כלל מכמה טעמים הא' וכו' וה"נ וכו' שכשאמר לו קידושין על בתך אין מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש ודומה לזה למי שנתן לחבירו דינר לקנות קרקע ואמ"ל המקבל כסף זה על קרקע וכו' ע"ש שהאריך והרשב"ש בנו ז"ל