משכנות הרועים תקצט

ונכדו ח"ב מספר יכין ובעז סי' א' וכן מצאתי לה' מוהרח"ש ז"ל חא"הע סי' י"ג שכ"כ בפשיטות וכן מתבאר מדברי מוהרימ"ט ז"ל שם וע"ע לה' מוהרח"ש ז"ל סימן ל"א דף קנ"ח ע"א שכתב כן ומדבריו אתה למד שהוא ג"כ ס"ל בדעת רבינו כדעת הרל"ם ז"ל דוק ותשכח ודלא כהט"ז ז"ל הובא בבית שמואל דס"ל דאינם אלא קידושי ספק ומאי דק"ל ז"ל ממ"ש מרן ז"ל בא"ח כבר תרגמוה רבנן סבי נינהו ז"ל וכ"כ רבינו יונה ז"ל בפרק אלו דברים והביאו מרן ז"ל בב"י א"ח סימן קס"ט ועיין בה' מג"א ז"ל שם ובמוהרש"ל ז"ל ביש"ש בפ' נ"ה סי' ך' ע"ש ואין לדקדק מדברי מור"ם ז"ל דדוקא במה שמבורר לחלק האורח לבדו אבל אם מזומן לפני אורחים הרבה אין לו רשות לזכות בו לעצמו ולקדש בו את האשה דלמאי ניחוש הן לו יהי דהו"ל שותפים במזומן אצל כל האורחים אין כאן טענת מאן פליג לך כיון דכולהו חמרא ומכלא כהדדי נינהו והו"ל כזוזי דשותף חולק שלא מדעת חבירו דזוזי כמאן דפליגן דמו כדאיתא בפ' הרבית וכ"כ רבינו שם ופסקו מרן ז"ל בש"ע שם באם היתה סחורה משותפת ביניהם ע"ש ומה גם דשיחת כל הפוסקים הרשב"ץ ובנו ונכדו ז"ל וכן בקדש חזיתי להרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תי"ד דכתב סתמא שנטל כוס א' מהמזומן לפניהם וזה נלע"ד פשוט כביעתא בכותחא ואין לפקפק דדילמא בכוס זה קאמר ובאנו לצלע המחלוקת או בו או במה שבתוכו או בו ובמה שבתוכו עיין להרשב"ש ז"ל שם והרצב"ש בנו בספר יכין ובעז שם מכמה טעמי חדא כיון דאמ"ל כוד הד אלכאס מאחייא יורה יורה דלא נתכוון אלא על מה שבתוכו דוקא ועוד כיון דעיקר הכוס הוא של בע"ה נהי דמדעתיה קא יהיב להו היינו אכילה ושתיה קבל עליה אבל על הכוסות ודאי כ"ע קפדי ולא עלה על לב האורח לקדש בדבר שאין הבע"הב מזמין לפני האורחים לאכול ולהאכיל כגון כלי תשמישי סעודה ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל בסי' קי"ד גם הרשב"ש ז"ל שם כתב דאין הכוונה אלא על היין שהם מסובין לאכול ולשתות

איברא דאכתי פש גבן לברורי בנ"ד שהאורח נתן הכוס מהיין המזומן לבע"ה בעד קידושי בתו מי אמרינן כיון דרשאי ליתן מהמזומן למי שירצה מ"ל האב הבע"ה מ"ל אחר או"ד אנן סהדי דכל מאי דמשתייר מהמזומן לקמייהו דאורחים לבע"ה מהדר אשתכח דאכתי אית ליה זכותא בגווה דסעודה נהי דאי בעי אורח אכיל ושתי לית מאן דימחא בידיה הא מיהא כל כמה דלא אכיל אשתכח דלא נפיק מרשותא דמריה א"כ במה קדש את בת בע"ה כיון דמדידיה קא יהיב ליה איברא דאיכא פלוגתא דרבוותא באורח המיסב בסעודה אצל בע"ה מאימתי זוכה האורח דאיכא מאן דאמר דמדאגבה קנייה וקמא ליה ברשו' אפילו לקדש בו את האשה והרשב"ש ז"ל מהדעת הלזו כמ"ש שם בתשו' ואיכא מ"ד עד שיתן לתוך פיו ואבי התעודה מהרימ"ט ז"ל בראשונות סי' ק"ן מהסברא הלזו וכבר כתבנו בעניו' במ"א בס"ד א"כ מידי פלוגתא לא נפקא דלמ"ד עד שיתן לתוך פיו דוקא ס"ל דאכתי ברשות מארה קמא קיימא ויכול בע"ה לקאש במה שמזומן בפני האורחים כמ"ש הכנ"הג בשם מוהרימ"ט ז"ל שוב מצאתי להכנ"הג ז"ל שם שנסתפק בזה וכתב שה' מקור ברוך עלה ונסתפק בהאי מלתא וצרפו לספק אחר להפקיע הקידושין למ"ד בהדי ספיקי מבטלין הקידושין ע"ש ולקמן יתבאר בס"ד

ומעתה אבא נבא חקור דבור כי כפי הנשמע כי בעת שקדש האב הילדה הלזו לבנו הוא כבר תשע כבר עשר אי חלו הנך קידושין או לא. דורשין תחלות אם באנו להאריך בשי' הגאונים ז"ל בפירוש השמועה וסברתם בפסק ההלכה ולהציג מערכות אלקים חיים מערכה מול מערכה כגון דא צריכא רבא ברם נקיטנא נפשאי בקצירי קצי"ר אמיץ לא עלתה ארוכה

ראשית מאמר אהא דגרסינן בפרק הא"מ דמ"ה הנהו בי תרי דהוו שתו חמרא תותי צפא דבבל שקל חד מנייהו כסא דחמרא ויהיב ליה לחבריה ואמ"ל ברתך לברי וקאמרי דאפילו לרב ושמואל דקאמרי בקטנה שקבלה קידושין שלא מדעת אביה חיישינן שמא נתרצה האב אבל שמא נתרצה הבן לא חיישינן וטעמא דמלתא ע"ש בפירש"י ז"ל ולמיחש נמי דילמא הבן שווייה שליח לאבוה לא חיישינן דלא חציף אינש למשוי לאבוי שליח לקדש לו אשה ופריך ודילמא ארצויי ארצייה קמיה ומשני דבפירוש אמר רבינא דלא ס"ל להא דרב ושמואל ע"כ ופשיטא דכל האי עובדא מיירי בבן גדול דמצי הוא למשוי שליח אלא משו' דלא חציף למשויי שליח ואי ארצויי ארצי קמיה אבוה דניחא ליה בהך אתתא או ששמענו שנתרצה מצי אבוה למהוי ליה שליח כיון דזכות הוא לו ע"ש בפירש"י ז"ל אבל בבן קטן דלאו בר שליחות הוא לא למשוי שליח לאחריני ולא למהוי איהו שליח לאחרינא פשיטא דאין כאן חלות הקידושין דאין שליחות לקטן ומלתא ברירא היא

אפס כי עז מה שראיתי להגאון מוהר"י קולון ז"ל שורש למ"ד דף ל"ג ע"א שכתב על אודות בן י"א שנה שקדש לו אביו אשה בטבעת ופסק הר"י בר"י דצריכה גט משום דזכין' לאדם שלא בפניו ועוד כיון שהגדיל ולא מיחה מאן לימא לן דלא. רצה ושרבינו קלונימוס איש רומי ולשב"ש ז"ל חולקים עליו ע"ע והאמת שלא נאמר טעמא דזכין לאדם וכו' אלא כשגלה דעת הבן קודם דאז חשיב זכות כמו שמבואר במפרשי השמועה והיינו בגדול דבר שליחות ולא בקטן דלאו בר שליחות ויותר מאלה יש תמיהות בסברא זו וכבר מרן ז"ל בב"י סי' מ"ג כתב ע"ד הללו שדברים תמוהים הם ע"ש ובתשו' סי' ז' דף ז' ע"א אחר שהקיף הסברא זו כתנור של עכנאי כתב וז"ל הילכך ליתא להאי תשובה כלל ואפשר שאיזה תלמיד טועה כתבה ותלה עצמו באילן גדול ר"י ן' ר"י ואינו ר"י ן' ר"י המפורסם וח"ו מלטעות אפי' קטן מקטני תלמידיו וכו' ואף על פי שמוהריק"ו ז"ל הביא תשובה זו של הר"י בר ר"י לאו כיפי תלה לה ולא הביאה אלא ללמוד ממנה בקידושי קטנה וכו' ואפשר לומר עוד שבעל תשובה זו יהיה מה שיהיה לאו מדינא קאמר אלא לאותו מקום שאירע בו עובדא שהיו ע"ה הורה כן כדי שלא יזלזלו באיסור א"א והכי דייק לישניה שכתב שלא יהיו בנות. ישראל הפקר ואין לפקפק באיסור וכו' עכ"ל מרן הקדוש ז"ל גם מוהר"י ן' צייאח ז"ל שם דף ה' אחר שפסק דאין בקידושי האב לבנו הקטן ממש ואפילו נתרצה אח"ך אין בו מועיל בראיות ברורות ראויות אליו הביא תשו' מוהריק"ו ז"ל הלזו ותמה עליו וכתב ונוכל לומר דדעת ר"י בר ר"י דקטן בר י"א שנה יש לו דין שליחות ותמה עליו מרן שם דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ע"ש אמנם לענין דינא כתב מוהר"י ן' צייאח ז"ל וז"ל ולכן אין לנו להצריכה גט ולפוסלה לכהונה אלא משום רווחא דמלתא וכן אם