משכנות הרועים תקצח

בירך השליח לא נתברר בדברי הרב ז"ל ממ"ש הוא ז"ל מאחר שנתקדשה ע"י שלוחו מעתה היא מקודשת גמורה ומה מקום לברכה אחר קיום המצוה אבל ראיתי להרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' ע"ד שהאריך בזה ומסיק דאם לא בירך השליח צריך לברך ודומה למי שנתעטף בטלית ולא ברך או לבש תפילין ולא ברך דכל שעודם עליו מברך עליהם וה"נ כל שלא גמר המצוה בנישואין וחופה עדיין בידו לברך אבל אם כבר ברך השליח אינו חוזר ומברך ע"ש ויש להסכים לזה דעת הריב"ש ז"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן

ואתה דע לך דכל ימי הייתי מצטער על מה שנוהגים פה מתא יע"א כשמברך החכם ברכת אירוסין ונישואין בניגון כשמזכיר את השם כל העומדים שם עונים ברוך הוא וב"ש אלהינו מלך העולם בניגון ותסמר שערת בשרי בהזכירם שם אלהינו לבטלה דפשיטא ופשיטא מאי דאמור רבנן כל המזכיר ש"ש לבטלה וכו' לא סוף דבר אמרו שם בן ארבע אלא ה"ה לכל ז' שמות שאינם נמחקים ולעולם מנעתי חכי מלהזכיר ולמחות ביד אחרים לא מצינא דכבר נהגו מימי עולם וכשנים קדמוניות וכעת מצאתי און לי תשו' הריב"ש ז"ל הלזו שכתב בסוף דבריו אבל מה שמונעים מלהזכיר מלכות בזה איני מבין טעמם שאין המלכות ש"ש ואפשר לברך בלשון הזה ברוך אתה ה' מלך העולם א"קדש על העריות וכו' עכ"ל מדהשמיט ז"ל מלת אלהינו אתה למד דהויא בכלל ש"ש לבטלה והאיכא סהדא רבא ז"ל אי לזאת השומע יחדל ועליו תבא ברכת טוב. שוב ראיתי לה' מש"ל ז"ל בפ"א מהלכות ברכות ועיין להרב כנ"הג ז"ל ולהרב יד אהרן ז"ל בטור א"הע סי' ל"ד ע"ש דינים מחודשים בענין ברכת אירוסין ונישואין

(כג) קידושין על דבר העדויות שנתקבלו בב"ד ודי"ן כמותב תלתא הוינא יתבי אנן ב"ד דחתימי לתתא כד אתו קודמנא תרי סהדי מהימני ה"ר יוסף צרפתי אלפייטן וה"ר דוד זיתון המכונה בדוד וקמו על רגליהון ואחר האיום והגיזום כדחזי העידו בפנינו בתורת עדות גמורה איך ביום שבת קדש פרשת זכור שקורין בו מי כמוך כאנו קאעדין פי צ'אר שלמה לוצאטו פי' בית לחתן יוסף סולימא אלדי הווא חתן מעא בנת שלמה לוצאטו יצ"ו והאדך שבת כאן שבת לברכה מתאע לחתן הנז' וכאנו קאעדין מעאה פלבית הנז' אלפיטנים ויוסף כאריליו אטביב וולדו כיף . כאנו קאעדין אלכולייא כלט עליהום שלמה אובו אלכלה הנז' וקעד מעהום ובעד קאם יוסף כאריליו הנז' ואכ'ד מן אלבותשא די מאחייא רום אלדי פ' סעודה ומלא כאם מנהא ועטאה לשלמה הנז' וקאלו כו'ד האד אלכאס מאחייא מן ענדי קידושין עלא בנתך לוולדי וכדא שלמה הנז' מן יד כאריליג הנז' ושרבו וקאל דוד מן בעד מא שרבו קאל שלמה הנז' לכאריליו הנז' בסי"טו ותבווסו פ'י בעצ'אום בעץ' אמא צרפתי הנז' קאל מא יתפ'כרסי עלא אלכלמא אדי זהו מה שהעידו בפנינו בתורת עדות גמורה ביום ג' ח"י לחדש מנחם יה"ל שנת התק"ס וחמש ליצירה ואנו ב"ד מודיעים שיום הנישואין של ה"ר יוסף סולימא החתן הנז' היה בד' בשבת עשרה ימים לחדש אדר ש' התק"ן ושבע ליצירה כמש"וח בשטר הכתובה : של החתן הנז' וקיים: פ' דיין פ' דיין פ' דיין ולפי המשוער כי בנו של כאריליו הנז' באותו פרק היה כבר שמונה ותשע שנים ועמד השואל ושאל אם חוששין לקידושין הללו או לא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב ראשית מאמר על דבר בע"ה ב . המזמין לאכול ולשתות יין שהשמחה במעונו ועורך לפניהם שלחן מלא דשן בשרא שמינא וחמר חדת ועתיק כפרים עם נרדים והמסובין ששים ושמחים כשמחה בקציר ובתוך הסעודה עמד אחד מהמסובין ושגר כוס יין וקידש בו את בת רעהו אי הוו קידושין או לא דבר זה מתורת משה למדנו שכתב בהגהה סי' כ"ח סי"ז שהיא מקודשת עש"ב ופשוטן של דברים נראין דברי רבינו ז"ל דמקודשת גמורה קאמר אע"ג דמור"ם ז"ל קאי על מ"ש מרן ז"ל בש"ע דהמקדש בדבר שאין בע"ה מקפיד עליו דמספק דוקא ומור"ם ז"ל אייתי למלתיה עלה ולכאורה דבר הלמד מעניינו נלע"ד דלא ראי זה כראי זה דגבי אורח מקודשת גמורה קאמר ולא מבעייא לדעת מוהראנ"ח ז"ל בכ"י שהביא ה' כנ"הג שם בהג"הט אות ע"ו והרשב"ץ ז"ל שהביא הרב מח"א ז"ל בהלכות גזילה סי' ד' וכמדומה שה' ז"ל הוא ניהו שהראה תשובה לה' מש"ל ז"ל בפ"ה מה' אישות דין ח' וכ"כ מוהר"ש צרור ז"ל בח"ב מחוט המשולש משם הרשב"ץ ז"ל והפרישה דסברי רבנן כדעת רבינו דפסק דאינן אלא קידושי ספק ה"ט דמיירי בדבר שאינו שו"פ דבעי' דלא קפדי עליה וליכא לתא דגזל אלא משום דחיישי' שמא שו"פ במידי הלכך מקודשת מספק וכמו שנתבאר בדברי רבינו שם בפ"ד אלא דלדעתם ז"ל אין כאן מקומו בפ"ה דמיירי בדין מקדש בגזל וכמ"ש הרב המגיה ז"ל שם ולפ"ד ז"ל היכא שהדבר ההוא שו"פ אם אין דרך בעלי בתים להקפיד מקודשת גמורה ולא חיישינן דילמא האי בע"ה מקפיד ולשון רבינו ז"ל מוכיח שכתב סתם דאין הבע"ה מקפיד משמע דכל אפיא שוין וכמ"ש ה' המגיה שם וא"כ בנ"ד שקדש בכוס של מים שרופים דשוה כמה פרוטות ודאי דהויא מקודשת קידושין גמורים ומורם ז"ל שכתב ע"ז דין האורח לא נקט תמרה ואגוז דעל הרוב אינם שוים פרוטה אלא סתם להורות נתן דבשו"פ מיירי ומקודשת קידושין גמורים אלא אפי' לדעת הרל"ם והב"ח והט"ז וב"ש ז"ל דס"ל דמיירי אפילו בשו"פ ואינה מקודשת אלא מספק משום לתא דגזל והטעם משום דילמא בע"ה קפדנא הוא והמשוער אצלי שזו היא ג"כ דעת ה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' י"ד שהביא הרב כנ"הג שם והרב בנו בראשו' סי' ק"ן ומוהר"י אדרבי ז"ל סי' יו"ד ע"ע תלתא סרכין הללו ס"ל דטעמא דרבינו משום דילמא האי גברא קפדנא איהו אמטו להכי גם בשו"פ אינה מקודשת אלא מספק אלא בדידעינן בודאי שאינו מקפיד כגון שהוא קרובו וכמ"ש מוהר"י אדרבי ז"ל שם דמקודשת בודאי וכל דלא ידעינן בודאי שאינו מקפיד אפילו בשו"פ אינם אלא קדושי ספק ואומר אני עני דע"כ לא פליגי רבוותא אלא במי שנטל איזה דבר שלא מדעת בעלים הילכך אפי' דשו"פ חיישינן דילמא האי בע"ה מן המקפידין אמטו להכי לא הוו אלא ספק קידושין אבל בנ"ד שהבע"ה ביום שמחת לבו הביא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכין ומזמין אורחים הרבה להרבות את השמחה ובעין יפה הוא מערך את השלחן וערך אותו מכל מאכל אשר יאכל ויין משתיהם כ"ע לא קפדי אם יתן איש אל רעהו איזה דבר מהמסודר וערוך על השלחן כיון דמדעתיה קא יהיב וכן מבואר בדברי הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' צ"ה ובנו ז"ל סי' תקפ"ג