משכנות הרועים תקצז

בטומאת צרעת אהא שפיר אהדר ליה דהאידנא כ"ע טמאי מתים נינהו ע"ש וכתבו הרב חל"ם והרב ב"ש ז"ל סי' קי"ז סקי"ב עמ"ש מור"ם ז"ל שם טען על אשתו שהיא מצורעת הוי מום וז"ל לאו דוקא מהנהו ד' מראות נגעים הכתובים בתורה אלא ה"ה שחין וכיוצא בזה מה שהעולם מחזקים למום ולא הוי מום עובר דאפשר דכל שהיתה מצורעת אף שנתרפאת קודם אירוסין הוי מום דיש לחוש שמא תחזור ודמי למ"ש לא ישא אשה ממשפחת מצורעים וכשהיתה צרעת בגופה אפשר דיש לחוש אפילו בפעם א' וכו' וצריך לתתיישב בדבר אם פטור בלא קנס כשמברר על משודכת שלו שהיה לה בילדותה חסרון הנז"ל עכ"ל והיינו בנתרפאת כבר אלא דיש לחוש לשמא יחזור וכבר בא בידינו מעשה כהאי גוונא ושאלנו את פי הרופאים בקיאין ומומחין ויאמרו כל שהוא ראוי להיות חוזר בעמוד והחזיר קאי וכך אזן ששמעה על מי שנתרפא ולאחר זמן רב חזר לסורו רח"ל גם נודע דחולי זה לא דיינינן ליה דינא דיש לה מרחץ בעיר וכ"ש דאינו ניכר ואחרון הכביד דבמשודכת לא דייקי ובדקי כמו שהעלה ה' בית יהודה ז"ל בחא"הע סי' א' ע"ש מכל הני מלי נראה לע"ד דאם כנים הדברים כמו שנאמרו בעלי"ה ניתנו לחזרה ולהשבון המוהר והתכשיט ולית דין צריך בשש אם יסכימו עמי אחי ורעי יושבי על מדין ומני ומנייהו תסתיים שמעתתא ויתקלס עלאה הלא כ"ד זעיר שם החותם בסדר לדרש את ה' משנת אז רא"ה ויספר"ה לפר"ק ושלום על דייני ישראל אכי"ר

(יט) קידושין . שאלה ראובן קידש אשה ונתן לה שני גרושוש ואמ"ל שלא יתקיימו הקידושין אלא עד שישלם לה סך חמשה ועשרים גרושוש ועל דעת כן קבלה הב' גרושוש של הקידושין ואם לא ישלים לה הסך הנז' לערב של מחרתו הקידושין בטלים והיו בלא היו ולא קבלה עד שפירשו הדברים כשמלה באר היטב שע"מ כן קבלה אם הקידושין הללו קיימין או לא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב כיון שבאנו לידי מדה זו א"כ הוי תנאה ובעי' משפטי התנאים. הראשון תנאי כפול דהיינו אם תשלים ליה כ"ה גרושוש אני מקבלת ב' גרושוש אלו בתורת קידושין מידך ואם לא תשלים לי כ"ה גרושוש אין קבלת השני גרושוש אלו לשם קידושין ויהיו לשם פקדון אצלי. השני שיהיה תנאי קודם למעשה דהיינו אם תשלים לי תשלום סך כ"ה גרושוש אז קבלתי שני גרושוש אלו לשם קידושין וכו' ולא שיאמר לה הרי את מקודשת לי בב' גרושוש אלו בתנאי שאשלים לך כ"ה גרושוש דא"ה המעשה קיים והתנאי בטל וה"נ דבעינן הן קודם ללאו אם תשלים לי וכו' כמ"ש בטו' ש"ע א"הע והב"י והלבוש בסי' ל"ח ע"ש אמור מעתה מ"ש הטור שם ואם לא אמר לה ע"מ אלא אמ"ל אם אתן לך מנה בתוך שלשים יום תהיה מקודשת לי בדינר זה אין הקדושין חלין אלא משעה שנתן לה לפיכך אם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי מקודשת לשני עכ"ל הדבר קשה כיון דלא כפליה לתנאה התנאי בטל והמעשה קיים. גם במ"ש עוד דאם אמר לה ע"מ שאתן לך מנה כשקיים התנאי יחולו הקידושין למפרע אע"פי שלא אמר מעכשו שכל האומר ע"מ כאומר מעכשו דמי עכ"ל דהכא פשיטא לה' ז"ל דבאומר ע"מ תו לא צריך למשפטי התנאים ולעיל מינה אייתי פלוגתא דרבוותא בהא ומרן בש"ע שם נמשך אחריו ועכ"ל דה"נ קאמר דלמ"ד צריך משפטי התנאים אפילו במעכשו צ"ל דקיים וכן הנך דאמר לה אם אתן לך תוך שלשים יום וכו' ואולם אנן בדידן בתריה דמרן ז"ל גרירי והוא ז"ל סתם לן כמ"ד דבאומר מעכשו אין צריך משפטי התנאים מיהו בהך דשלשים יום צ"ל כדכתי'

שו"ר להרב תורת חסד ז"ל סי' ק' שעמד ע"ז ומסיק דמ"ש בדין הקידו' במחלוקת היא שנויה ודנין בה כדין הספקות ואם לא אמר לשון על מנת אלא ע"ת אין שם דין תנאי כלל והיא מקודשת אעפ"י שלא קיים התנאי וכן ביאר זה שם הלבוש

ס"ב

(ך) קידושין. המקדש את האשה ולא אמר לה הרי את מקודשת לי אלא הרי את מקודשת סתם וקבלה מידו והיו עסוקין באותו ענין עיין בטוש"ע ובב"י ר"סי ז"ך ובח"מ והב"י שם ובתשו' ה' אדמת קדש חא"ה דצ"ד והעולה מדבריהם דגט מיהא בעייא

(כא) קידושין ראובן קדש את רחל בפני שני עדים שאחד מהם נשוי לאחות המתקדשת. ואתה דע לך דבקרובי אשתו אי הוי פסולייהו מדאורייתא או מדרבנן הנה הרמב"ם ז"ל רפ"ג מהלכות עדות כתב שכל הקרובים מן האם או מדרך אישות כולן פסולות מדבריהם ע"ש וכבר ידעת דכל מילתא דילפינן לה באחד מי"ג מדות או מדרשה קורא אותה מדבריהם או מדברי סופרים כמ"ש בשרשיו וה"המ והכ"מ ז"ל בריש הלכות אישות גבי קידושי כסף ומרן בש"ע ס"סי מ"ב פסק דצריכה גט וכ"כ ה' תומת ישרים ז"ל סי' כ"ג והרב ברכי יוסף סי' מ"ה והרב דברי אמת בקונטריס סי' כ"ו והרב שמחת יו"ט סי' מ"א ועיין לה' כנ"הג ז"ל שם אות ל"ח בהג"הט מ"ש משם תשו' הגאונים ז"ל ומאי דכתיבנא בעניותין לעיל במערכת אות א' מדין אשת כהן ובמע' עי"ן מדיני עדות בס"ד

(כב) קידושין מה שנוהגים לחזור ולקדש מי שקדש ע"י שליח נ"ל משום דמצוה בו יותר מבשלוחו מיהו רוב העולם אין נוהגין כן עכ"ל ה' מוהר"ם בר ברוך ז"ל בתשו' הארוכות סי' תל"ב ולא נתבאר בדבריו ז"ל אם בשעה שקדשה הבעל עצמו צריך לברך ברכת אירוסין כיון דהשתא מיהא קא עביד מצוה או"ד כיון דכבר היא מקודשת וכל הברכות בעינן עובר לעשייתן וכיון דכן . מאי דהוה הוה והוייא לה ברכה לבטלה

וראיתי להריב"ש בתשו' סי' ת"ח שנשאל על מה שנוהגים לקדש ע"י שליח ובשעת החופה חוזרים ומקדשין על ידי עצמם וחוזרים גם כן לברך ברכת אירוסין ורוב החכמים מלמדים אותם שלא לברך כל עיקר והשיב הרב ז"ל שהחכמים יפה הם עושים ומסיק ובודאי שבנדון זה לחזור ולקדש אין כאן מצוה כלל כי לא אמרו אלא שמתחלה מצוה לקדשה בו יותר מבשלוחו אבל לאחר שנתקדשה על ידי שלוחה מעתה כבר היא מקודשת גמורה וכו' ע"ש ועמ"ש וחוזרים ג"כ לברך ברכת אירוסין וכו' מוכח דבשקדשה השליח כבר ברך ברכת אירוסין וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' אישות דין המקדש בין ע"י עצמו בין ע"י שליחו מברך וכו' וע"ז יפה הורו החכמים שלא לחזור ולברך אע"ג דהשתא מיהא קא עביד מצוה לקדש בו דהך מצוה אינה אלא בתחלת הקידושין כמ"ש הרב ז"ל אבל אם לא