משכנות הרועים תקצה

אחיו מודה לדבריו היכי לדיינו דייני להאי דינא כי הך שתיקה מהניא או"ל. אמת אגיד כי בכיוצא בזה איכא פלוגתא דרבנן בתראי נו"ן דעמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה בה' שותפים מא' מהשות' ששינה המנהג ושמע חבירו ונתרצה ה"ז פטור שדעת הרב מוהריב"ל ז"ל בס"א כלל ה' דף ע"א דפירוש נתרצה ר"ל שאמר רוצה אני וה"נ שמיע ליה להסמ"ע ז"ל סי' קע"ו סקל"ד אבל דעת הרב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רי"ט בכמה דוכתי בתשו' וה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ד דבכ"הג אמרי' שתיקה כהודאה דמיא וע"ש בהכנ"הג בהג"הט אות פ"ב וזו הלכה העלה זרע אברהם ז"ל ח"מ סי' ח"י ודישרן סמכין עלוהי תלתא דמרחמי ה' מוהרי"ך וה' מוהר"ם חיון וה' מוהר"י קונקי זצ"ל כדעת הרב מוהרשד"ם והרב מוהראנ"ח ז"ל וא"נ דדעת מוהריב"ל והסמ"ע ז"ל דבעינן עד שיאמר רוצה אני אי טעין שמעון כשקבע זמן השוכר והודיע לאחיו השותף ונתרצה במלא פום והשוכר מכחיש בזה מי הוא הנק' מוחזק מי אמרינן השוכר הוא דקאים גו ביתא או המשכיר מאריה דביתא ומדברי הטוש"ע סי' שי"ב סט"ז ושי"ז ס"ב נראה פשוט דהמשכיר הוא הנק' מוחזק וכבר הארכתי בזה בס"ד במ"א וא"כ נשבע משכיר ויוצא השוכר לאלתר אלא דבנ"ד אם טוען השוכר טענת בריא ששמע אין המשכיר יכול לטעון טענת בריא שלא שמע או שלא הסכים במעשיו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והשותף לאו בר עדות הוא כי אנשים אחים הם ואין עליו אלא חרם סתם ואכתי פש גבן לברורי אם היו השותף והשוכר מודים ששמע ושתק א"כ תלויה בפלוגתא דרבנן כדכתי' מי הוא הנק' מוחזק לומר קי"ל כסברת פ' הפוסק ואשכחנא דהאי מלתא נמי באשלי רברבי תלייא ועיין להכנ"הג סי' ק"ם בהג"הט אות י"ד והרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' ס' וה' עדות ביהוסף ז"ל סי' ל"ה ונ"א ותשו' הכנ"הג ז"ל סי' ר"ו וה' מש"ל ז"ל בפ"ז מה' שכירות דין ב' שהסכימו דפלוגתא דרבוותא השוכר הוא הנק' מוחזק ע"ע ואח"ז רב נדפסו תשו' הרב כנ"הג ובח"ב שבראשון סי' רי"ח שעמד בשותף שהשכיר שלא מדעת חבירו או ששמע חבירו ושתק ע"ש ותלי"ת שכיונתי לרוב דבריו ז"ל עלץ לבי ויגל

(טו) קביעות. זמן לשוכר. קי"ל המשכיר בית לחבירו אינו יכול להוציאו עד שיודיענו בימות הגשמים מהחג' חג הפסח ובימות החמה שלשים יום ובכרכים י"ב חדש כמ"ש בטור ש"ע סי' שי"ב ס"ה ע"ש ואנן בדידן בהאי מלתא דיינינן פה מתא יע"א כדין כרכים ולא זו אף זו שאפילו בשנה מעוברת קובעים לעולם שנה א' תמימה ואין זה משורת הדין דכל מקום שאמרו חכמים י"ב חדש ותלו הזמן בחדשים אין חדש העיבור בכלל וכאותה ששנינו נותנין לבתולה י"ב חדש ומינקת חבירו כ"ד חדש וכן כל כיוצא בזה וה"ל דכוותה שכך נהגו הב"ד של כת הקודמין נ"ון ואנן יתמי בתרייהו גרירי

וחדשות אני מגיד בראובן שהשכיר ביתו לשמעון ודר בה ואח"ז תבעו להריק לו את הבית באמור אליו שכבר עבר הזמן שקצבתי לך ושמעון אומ' לא שמעתי בלתי היום. שוב בא מעשה שהודה השוכר שקבע לו זמן אלא שהמשכיר אומר לזמן שנה א' וכבר מלאו ימיו והשוכר או' לא כי אלא שנתים ימים קבעת לי' ועדיין לא שלמו עמד השואל ושאל מי הוא הנקרא מוחזק מאריה דביתא. דאפילו לדברי השוכר במשלם שניא אלין מפקנא אית ליה והדרא ארעא למארה או"ד בתר השתא אזלינן והשתא מיהא שוכר הוא דקאים בה ועד השתא בחזקתיה קיימא ואיכא למ"ד דלכל מילי אמרינן שכירות ליומיה ממכר הוא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב לא נפלאת היא ולא רחוקה סוגיא בדוכתה בסו"פ השואל דק"ג א"ר אמר רב נחמן האי מאן דאוגיר ליה לחבריה ביתא לעשר שנין וכתב ליה שטרא וא"ל נקיטת ה' שנין מהימן ופירש"י ז"ל וכתב ליה משכיר לשוכר שטר שהשכיר לו לעשר שנים ולא נכתב בשטר זמן ולאח"ז בא לפני ב"ד ואמ"ל שכבר דר בה ה' שנים וזה אמר לא דרתי אלא ג' שנים מהימן הבע"ה דקרקע בחזקת בעלים על כל דבר ספק הבא לפנינו עכ"ל. וכן דעת הרי"ף ז"ל ממ"ש וכתב ליה שטר וליכא זמן בשטר וכו' עכ"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שכירות דין י"ד וז"ל המשכיר בית לחבירו בשטר לעשר שנים ואין בו זמן השוכר אומר לא עבר מזמן השטר אלא שנה א' והמשכיר אומר כבר עברו ושלמו ושכנת עשר שנים על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה נשבע המשכיר היסת ויצא מן הבית עכ"ל וכתב ה"המ ז"ל מימרא דר"נ עכ"ל ולא הוצרך לפרש שהוא כפירש"י ל כיון שכן מפורש בהלכות ורבי' ז"ל סרכיה נקיט ואזיל והג"מיי כתב וכפירש"י ז"ל ויש מפרשים בע"א ע"ש וכן פירוש הרא"ש ז"ל ונמשך אחריו הטור ז"ל סי' שי"ז ס"ב ומרן ז"ל בש"ע שם דמשמע להו ז"ל דאי כפיר"ח ז"ל שכתבו התו' שהשכירו' ביד המשכיר וא"ל השוכר הא נקיטת אגר ביתא דחמש שנים שעברו והמשכיר כופר ואר"ן דמהימן השוכר דכיון דאכלה כבר ולא אמרינן בכה"ג קרקע בחזקת בעלים עומדת א"כ דפריך התם בפרק המקבל דף ק"ו הלכתא אהלכתא אמאן דקאמר פירות בחזקת אוכליהן קיימי והא קי"ל ברב נחמן דקאמר קרקע בחזקת בעלים עומדת ליהדר ולטעמיך קשיא דר"ן אדר"ן דאיהו דאמר מהימן השוכר אלמא פירות בחזקת אוכליהם והא איהו גופיה קאמר קרקע בחזקת בעלים עומדת אלא מאי אית לך למימר דשאני לן בין מלתא דעבידא לאגלויי דאתו עדי שטר כדפיר"שי שם אלא ש"מ דמילתיה דרב נחמן לאו באכילת פירות שאכל כבר מיירי אלא להחזיק כגוף הקרקע לדור בה עוד ועוד לפירוש התוס' מאי ארייא דנקט רב נחמן ואמ"ל נקיטת חמש שנין דאכתי פש חמש שנין לימא סתמא לסוף א"ל נקיטת אגרך מאי נ"מ לאשמועינן דאתא לסוף ה' שנים אבל לשיטת רבוותא טובא קמ"ל דאע"ג דשמעינן ליה לר"ן דאמר דבחדש העיבור דמשכיר דקרקע בחזקת בעליה עומדת הו"א דוקא דינא דחדש העיבור הוא גמר זמן שכירותו דהמשכיר לשנה ולסוף השנה רוצה השוכר לזכות בחדש העיבור ולצאת התם הוא. דקאמר ר"ן קרקע בחזקת בעלים עומדת אבל היכא דאכתי לא מטא זמניה ופשו ליה ה' שנין דקיימא ברשותיה מדעתיה דמשכיר הו"א בכי האי מודה ר"ן דקאמר בחזקת שוכר קיימא אהא קמ"ל ר"ן דאפי' בכה"ג נמי אמר"ן קרקע בחזקת בעלים עומדת ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל כשהעתיק מימרא דר"ן כתב ושכנת עשר שנים שמא לא חש לבאר זה

איברא דיש מהדיוק בדברי רבינו ז"ל אחר שהעתיק דינא דגמרא זה שכ' לעיל דין ב' המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה וכו' הרי חדש העיבור של משכיר שהקרקע בחזקת בעלים וכו' ובע"ה