משכנות הרועים תקצד

לקבול נגד אלמנת דודם להגבות לה כתובתה ולזכות בשאר עזבון דודם והאלמנה מיאנה בכתף סוררת כי רוצה היא ליזון מנכסי בעלה עד שתתבע כתובתה כתנאי ב"ד ואז עמדו אנשים של צורה ופשרו ביניהם לשום כל העזבון מקרקעי ומטלטלי ותטול מריש כל נכסי סכי כתובתה והשאר יחלוקו מחצה ליורשים ומחצה להאלמנה והשביעוה שבועת אלמנה כדחזי ונמצא בשומת כל העזבון סך אלף ומאתיים ונטלה היא סך כתובתה שהם תש"ס גרושוש ונשאר ת"ם גרושוש אך בחלוקו"ת ובשטר הפשר כתו' לאמר שהכל נעשה בקש"מ ושבועה חמורה כראוי ע"ד המב"ה ועל דעת הנשבעים באמת ליישר ולקיים כל הכתוב אחת לאחת והנה בעת"ה אחר עבור מקץ שבע שנים עמדה האלמנה לינשא והוגד ליורשים מפי אשה אחת שבשעה שנשבעה שבועת האלמנה העלימה חפצים קרוב לסך ק"ס גרושו"ש וכשבאה בפני א' מהב"ד נר"ו הודית שכך למדוה מכיון שהיא אינה חייבת לתת ליורשים באותו זמן אלא עד שתתבע כתובתה והוייא כליא קרנא ואחד מהאחים היורשים נלב"ע וחל"ש והניח בן יונק משדי אמו יורה המורה לצדקה היכי לדיינו דייני להאי דינא ויבא שכמ"ה

זאת אשיב על כיוצא בזה שאול נשאל ה' דרכי נועם ז"ל בח"מ סי' י"ו דף ר"ב ע"ב במעשה שבא לפניו והשיב דאנן סהדי דניחא ליה לאינש למשקל פורתא האידנא מלמשקל טפי בתר עידן ועידנין וכדאמרי אינשי טבא צנא מקרא והאריך בראיות ע"ע ואעפ"י שיד הדוחה נטויה להשיב מ"מ הרואה יראה דעיקר מטרין לא הוו ליה להרב ז"ל אלא מאומדן דעתא כמבו' בדבריו ז"ל אלא שבנדונו ז"ל לא השביעוה לאלמנה אמטו להכי איכא אומדנא דמוכחא דגמרו ומחלו לה אבל בנ"ד דקפדי עד שישביעוה לא אלימא טפי האומדנא ואיכא למימר בכ"הג דקנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר כנז' אלא שהלב מהסם בנ"ד דאיכא שבועה חמורה ע"ד המב"ה וכו' ליישר ולקיים כל הכתוב א' לאחת וכבר ידעת מאי דאפליגו רבווחא בהא ולד' ה' מוהריב"ל ז"ל לומר דקנין אין כאן שבועה אין כאן ומרבוותא הבאים אחריו חלקו עליו בזה ועיין להרב כנ"הג ז"ל סי' בהגהב"י אות נ' ואות נ"א וסי' ר"ז בהגהב"י מאות ר"ו ובסי' ר"ט מאות ט"ו בהגב' ותשו' הרמתה ח"א ס"סי א' וע"ג וע"ח וקל"ו וקע"ט וח"ב סי' ע"ד תמצית דבריו ז"ל דסוגייא דעלמא אזלא דלא כמהריב"ל ז"ל ועיין להרב לב שמח ז"ל ח"מ סימן ח"י והרב פרח מט"א ח"א שי' קכ"א וח"ב סי' י"ב וק"ל והרב בני משה א' י"ג מוהרח"ש ז"ל ח"ג סי' כ"ו משפטים ישרים נאמן שמואל סימן ק"ב מוהר"ש גאון ז"ל. סי' ט' כרם שלמה ז"ל ח"מ סי ר"ג ה' משאת משה ז"ל ח"מ סי' כ"ו הרב דבר משה ז"ל ח"א י"ד סוף סי' ל"ח ה' בית דוד ז"ל ח"מ סימן קמ"ג הרב מש"ל ז"ל בפי"ח מה' מכירה דין י"ו קרית מלך רב דף קצ"ו כהונת עולם סי' ז' וח' ומקרוב נדפס ס' טל אורות להרב מוהר"י בן ג'ויא ז"ל אגב אסיפא דספרא מרי טב עמד וימודד אר"ש בענין זה וע"ע ואז עמדנו ופשרנו ביניהם במה שהוא תועלת. ליתומים וע"ע להרשב"ש ז"ל. סי' תקכ"ב ע"ש

(יד) קביעות זמן לשוכר: שמעון ולוי אחים ירשו ממורישם ב' בתים והשכירו לראו' בית אחת מהב' והדר בה אח"ז ובעוד שלא חלקו עמד שמעון וקבע זמן ב"ד לראובן השוכר שלא מדעת לוי אחיו ובתוך הזמן עמדו האחים ועשו חלוקה בבתים ההם ונפל בגורלו של שמעון הבית המושכרת ביד ראובן בחלקו והוא הוא שקבע זמן לשוכר ולכשהגיע הזמן אשר גבלו תבע מהשוכר להריק לו הבית ויצא ועמד השואל ושאל אם שומעין לו דהא מטא זמניה דהשתא מיהא הך ביתא דידיה הוא או"ד אזלינן בתר שעת קביעות הזמן וההיא שעתא לית ליה זבייה אלא בחציה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הן אמת כי מתורתו של הרב . מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' תי"א למדנו דהשותף רשאי להשכיר בית שיש לו בשותפות עם הזולת אפילו שלא מדעתו כיון דהיא קיימא לאגרא ואסברה למלתיה מדקי"ל סחורה שיש לה זמן ידוע למכירתה דרשאי השותף למכור בהגיע תור מכירתה אפילו שלא מדעת חבירו כמ"ש בטוש"ע סימן קע"ו סט"ו וה"נ הבית כל שעתא זמניה הוא למיגר ע"ע אבל להריק הבית שלא מדעת חבירו נראה דאינו רשאי דחובה היא לו דמי יימר דמזדקק ליה שוכר ואין חבין לאדם שלא בפניו אלא דבנ"ד דאחר החלוקה נפל בגורלו הך ביתא הוא דאיכא לספוקי ומצאתי להרא"ש המעוז ז"ל בכלל צ"ט סי' ג' כי שאול נשאל בחצר של שני שותפין ולראובן חצר א' מצד א' סמוך לה וטען על אחד מהשותפים שקנה ממנו שאם יעלה בחלקו אותו צד שבצד חצירו שיוכל לפתוח חלונות לאותו צד ולא ימחא בידו והכי הוה דכשחלקו עלה בגורלו של המוכר אותו צד והשיב הרא"ש ז"ל כיון שעדין לא חלקו אעפ"י דכשחלקו עלתה לו בגורלו אין בו מועיל דקי"ל האחים שחלקו לקוחות הם דאין ברירה וכמי שהחליפו זה עם זה דמי ופנים חדשות באו לכאן ועוד דדמי לשדה זו לכשאקחנה תהיה קנויה לך דלא קנה ע"ש נשמעינה מן הדא דכל עוד שלא חלקו אין במעשה הא' כלום אעפ"י דכשחלקו עלתה לו בגורלו מהנך תרי טעמי שכתב הרא"ש ז"ל ה"נ דכוותה בנ"ד כיון דבנ"ד היכא דקבע ליה זמנא לא הוה כולא ביתא דידיה אע"ג דהשתא מיהא בתר חלוקה דידיה הוא לא אהני ליה האי קביעות דפנים חדשות באו לכאן ולא אמרינן איגלאי מלתא למפרע דדידיה הוא ואע"ג דבתשו' הרשב"א ז"ל ח"ב סי' ר"א נראה דפליג אתשו' הרא"ש ז"ל הלזו כבר כתב' לקמן בעניו' במע' אות שי"ן מדין שכירות דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי גם ה' משאת משה ז"ל ח"א י"ד סי' טו"ב דף. ע' ע"א הסכים דהרשב"א והרא"ש ז"ל בחדא שריין ואת"ל דפליגי לדידן לא נפק"ל מידי דאנן בתריה דמרן ז"ל בש"ע גרירי והוא ז"ל בסי' קנ"ד סי"ז פסק לתשובת הרא"ש ז"ל הלזו ומינה לא תזוע

וראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רפ"ו שכתב בתו"ד עוד נשאל ממני הגע עצמך שבית זה שהשוכר דר בו ואחד מהאחים אמ"ל שיצא מהבית ואח"ך נפל לו בגורלו אם תעלה אמירתו או לא והשיב הרב ז"ל דלא עלתה לו אמירתו וכרכר כמה. ברבורין וירד לחלק בדין הברירה היכא דחב לאחרים בשאינו חב ולא זכר שר האל"ף תשובת הרא"ש ז"ל הנצבת עמך והביאה הטור סי' קנ"ד

ואולם נשאר לנו לברר דבנדון הרב מוהרשד"ם מיירי בשאין השות' מסכימי' עמו בקביעו' הזמן שקבע וגלו דעתייהו דלא ניחא להו כמבואר שם אבל בנ"ד אם טוען שמעון דאחיו שמע ושתק או אם