משכנות הרועים תקצג

ותבט עיני לה' תורת חסד סי' צ"ב שהביא משם רב אחד שרצה לחלק דאפילו תפסו היורשים אם לא מכרו כבר ופרעו לצורך קבורה והתכריכין כי לא תועיל להם שום דבר תפיסתם אפי' לדעת הרי"בש דהוא ז"ל מיירי בהוציאו ממה שיש תחת ידם כבר וכ"כ הרב כרם שלמה ז"ל חא"הע סי' ל"ח ע"ש אמנם הרב תורת חסד ז"ל כתב בסו"ד דאין לזוז מדברי הריב"ש ומרן ז"ל בש"ע סי' קי"ח סי"ז כתב אלמנה שגבתה כתובתה אין מוציאין מידה לקבור' בעלה ע"ש וכבר זה מוסכם אפי' לדעת הריב"ש ז"ל כיון דכבר זכתה וגבתה ומור"ם ז"ל ביאר עליה תשו' הריב"ש ז"ל דאם קדמו לה היורשים אינה מוציאם מידם ומר אמר חדא ומא"ח ול"פ וכתב ה' נח"ץ ז"ל ומטי בה משמיה דרביה אמרה דכל שלא תפסה יכולין לכתחלה ליטול מנכסיו לצורך קבורתו ושכן עמא דבר ע"ש ותבט עיני לה' ד"ן ז"ל נשאל ע"ז והביא מתשו' הרדב"ז ז"ל דפסיק ותני שקוברים אותו בתחלה ממה שהניח והשאר נוטלים ש א והב"ח כיון שעל דעת כן נשאת לו ודלא כהריב"ש ז"ל וכו' ר"ל שחילק בין קדמה ותפסה היא או קדמו היורשים ותפסו ושכתב מהריק"ש ז"ל שנהגו בדברי הרדב"ז ז"ל וע"ע מה שהאריך ולפי"ז דברי הרדב"ז ז"ל סתרא"י נינהו ועיין לה' כרם שלמה ז"ל שם גם הרב כנ"הג בסי' קי"ח אות כ"ח בהגהב"י אות כ"ח כתב משם הרדב"ז ז"ל ח"א סי' קנ"ב שאם קברו את המת במלבושיו חייבים לשלם מדין מזיק שעבודו של חבירו ע"ש ואני עני חפשתי בתשו' הרב ח"א ולא מצאתי ומהכא מוכח דמנהג עירו הוא ז"ל כותבין בכתו' מטלטלי טלי אג"מק מדקרי לה מזיק שעבודו של חבירו ואלו הרדב"ז ז"ל בתשובה האחרת שהביא הרב ד"ן ז"ל קרי בחיל שעל דעת כן נשאת לו ולכתחלה קוברין אותו מנכסיו הן אמת שדבריו בתשו' קשה דמה יענה הרב ביום שידובר בו התוספתא שהביאו הראשונים דקתני והוא יקבר מהקופה ועוד על מה שהביא הכנ"הג בשם ריא"ז ז"ל אשר הובא בספר של"הג ז"ל דאזיל ומודה בס' הרדב"ז ז"ל שהביא הרב ד"ן ז"ל קשה מהתוספ' קו' הלזו וע"ע לה' בית דוד ז"ל חא"הע סי' פ"א מהספר ומה שהאריך (בדברי) הריב"ש ז"ל והיד אהרן ז"ל שם בהגב"י אות כ"ח ואנן בדידן אשה בכל אלה לא מצאתי שערערה על קבורת בעלה לעולם א"כ אמרינן סברו וקבלו שע"ד כן נישאו להם לבעלים ועל ענין עסקי הכתובה עיין לה' ד"ן חא"הע סי' ז' ולהרב אדמת קדש ז"ל סי' ל"ה. ועט"ר ה' חק נתן ז"ל זיע"א היה מוחה ביד הקרובים שלא להרבות בהוצאות. וגם ביד הגזברים של חברת גמילות חסדים שאין ליטול כל כך מהיורשים דמי אחוזת קבר כמנהג ונתקבלו דבריו לא כן עתה בעו"קר

(ח) קבורה . עיר שיש בה ב' ל קהילות ולכל א' מהם בית מועד לכל חי ועמדו אנשי קהל א' וקנו עוד קרקע ולא רצו להשתתף עמהם אנשי הקהל האחרת ועמד אחד מבני הקהל האחר וקנה מהממונים מקום קבורה. לו ולבניו פ' ופ' ולבני בניו פ' ופ' וכו' ומתה אשת הקונה שלא היתה בכלל הנז' בשטר הקנייה וכן מתה אשת בנה וקברום שם ולע"ע מת א מבני בניו ורוצה לקוברו שם וטוענים הקהל כי כבר. נשלם החשבון שהיו בתנאי המכירה ואעפ"י שהבנים עדיין בחיים הרי קברו במקומם נשים ועוד טענו לבטל המכר שלא נעשה ברשות כל הקהל דבר זה נחלקו בו אבות העולם הרב המבי"ט ז"ל בח"ב סי' כ"ח כתב יפה כח הקונים שמה שקברו מה שאינם מחוייבים הו"ל כגרים ועוד נ"ל דבני בנים עד דור רביעי וראיה מירידת יעקב אע"ה למצרים דכתיב בניו ובני בניו אתו וכתיב ובני פרץ חצרון וחמול והם דור רביעי ע"ש. ומרן הקדוש ז"ל בתשו' שבספר אבקת רוכל בסי' קי"ג וקי"ד הביא תשובת ב' רבנים והוא ז"ל השיב ע"ד ובסי' קט"ו הביא תשו' מוהר"י צייאח ז"ל והסכמת הרדב"ז ז"ל ורבנים אשכנזים ובסי' קי"ו השיב מוהר"י צייאח ז"ל ובסי' קי"ז חזר מרן ז"ל לבאר ולפרש שיחותיו ברור מללו שהדין עם הקהל ישצ"ו עש"ב ועיין בתשו' הרב המבי"ט ז"ל ח"ב סי' כ"ח

ומזה יש ללמוד למתחייב לפרנס את חבירו שכתב פ' ופ' ובניו ובני בניו והזמין לו אחר במקום אחד מהם וכן לענין דור ד' וצ"ע בדור חמישי לדעת ה' המבי"ט ז"ל כיון דאיפלוג דרא כולי האי לא קרינן ביה בני בניו ובדור רביעי הוא דאשכחן ראיה מיעקב אע"ה ותו לא או"ד לא שנא כיון דאפקתיה מבני בניו עד דור ד' ה"נ דור ה' וצריך להתיישב בדבר וכעת אין הפנאי מסכים ועיין בטוש"ע א"ח סי' רי"ח מ"ש גדולי האחרונים לפי גי' התוס' והרמב"ם ז"ל

(ט) קניה כל דבר שקנייתו מן התורה אחד ישראל ואחד גוי במשמע תורה א' לזה ולזה נאמרה אבל דבר שקנייתו אינו אלא מדרבנן לישראל נאמרה ולא לאו"הע נאמרה כ"כ הריטב"א ז"ל והביאו הרב"י ז"ל סי' ס"ו מחו' י"ו ע"ש וכן נראה דעת התוס' ז"ל בגיטין די"ג בד"ה מעמד שלשתן קנה אלא שהרא"ש ז"ל מסיים בה וטעמא טעים משום דהוי כהלכתא בלא טעמא משמע דאי לאו האי טעמא אפי' מלתא דרבנן אפילו לגוי נאמרה והרב בע"הת ז"ל בשער כ"ח ח"ב סי' א' הביא משם הרי"ף ז"ל בתשו' ותקנתא דרבנן היא בין לישראל ובין לגוי ומביאו הטור בסי' קכ"ו והיא ל'ו נדפס'ה בתשו' הרי"ף ז"ל סי' רל"ח ועיין לעיל באות ג' מ"ש בס"ד ועיין בתשו' ה' המבי"ט ז"ל ח"ב סי' קכ"ב ע"ש

(י) קנין אין אדם מקנה דבר שלב"ל כמ"ש בסימן ר"ט ורי"א ועיין בקודושין דף כ"ג אהא דאמרינן התם אין קנין לעבד בלא רבו ומ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו לשם ע"ש

(יא) קנין דברים. הנוטל קנין שלא למכור או למשכן בית פ' קנין דברים הוא מוהר"ם מלובלין ז"ל סי ק"ח כנ"הג חח"המ סימן ר"ג בהג"הט אות כ"ג אבל אם פירש מעכשו כשאמכרנה לא אמכור אלא לך או בשקבל הקונה לכשיהיו לך מעות אמכור לך מעכשו קנה ועיין בטוש"ע סימן ר"ו ועיין בתשו' המבי"ט ז"ל ח"ב סי' קצ"ב

(יב) קנין הקונה חפץ מחבירו ונתן הדמים ל ועדיין לא משך המוכר אם מותר להשתמש במעות ועיין לה' הלק"ט. ח"א סימן קס"ט שהשיב כיון דשארית ישראל לא. יעשו עולה שפיר דמי ופליאה דעת ממני מה זו שאלה שהרי כבר כ' הרי"ף ז"ל פרק הזהב והרמב"ם ז"ל. פ"ז מה' מכירה והטור ס"סי קצ"ח דשרי ומשו"ה חייב באחריותן ועיין בפירש"י ז"ל בפ' הזהב דף נ"ח ועיין לה' מח"א ז"ל בה' ענין מעות סי' י"א ועיין להמש"ל ז"ל

(יג) קנין ושבועה. עובדא הכי הוה ראובן נלב"ע וחל"ש וברא וברתא לא שבק ועמדו בני אחיו כי להם משפט הירושה