משכנות הרועים תקצב

והרא"ש והר"ן ז"ל ותי' לחד תירוצא דדבריהם הם לפני האפוטרופוס ומה"ש מ"ך בדליכא אפוטרופוס מקבלים עדי צוואה עכ"ל אלא דכ"ז איננו שוה לי דהתם בעדי צוואה דוקא דאיכא נמי טעמא דאלמוה רבנן כדי וכו' אבל בנ"ד דע"י שאלה ששאל לו המלוה כמה אתה חייב לי אין זה בסוג צוואה אלא בסוג הודאה ונתבאר בטור ש"ע ריש סי' ק"ח דבהודה אביהם לפני מותו גובים מיתומים קטנים ומסיים בה והוא שנתקבל העדות בחיי אביהם שאל"כ אין מקבלים עדות בפני קטן עכ"ל ומרן ז"ל בש"ע שם כ' בס"ג ובהודה תוך זמן צריך שנתקבל העדות בחיי אביהם וכו' וכתב הסמ"ע ז"ל דכשצוה אביהם הרי הדבר ידוע מפי מקבלי הצוואה שעדין חייב וכו' דבכה"ג שהדבר מבורר מקבלים עדות אפי' בפני הקטן וכו' עכ"ל ונשאר לנו לברר איך מקבלים אפילו בחיי האב לפי מ"ש הטור בשם ריב"א ז"ל בסימן כ"ח דאם היה הנתבע חולה אין מקבלין וכו' דמזלו גרם וכ' משם הראב"ד ז"ל דאפי' לקבלו ולהניחו ברשות ב"ד אין שומעין לו ע"ש אם לא שהב"ד קבלו העדות בפני החולה: (ע"כ נמ"ך וחבל ע"ד)

(ב) קבלת עדות. קי"ל אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד מיהו אם משכחת לה דהשתא העדים כשרים ולאחר זמן יהיו פסולים באיזה צד מקבלין שלא בפני בע"ד מור"ם ז"ל בספר המפה סימן ק"ם ס"י ע"ש ונ"ל דדוקא בכה"ג דכשיבא המערער ודאי יהיו פסולין אבל לחוש לו שמא למחר יהיה קרובו בקורבת הפסולת או שמא ירשיע לא וברור ועיין לעיל אות יו"ד מדין יתומים סי' וע"ע בפרט דין זה דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד בתשו' הרב כרם שלמה ז"ל בח"המ סי' ג' ובתשו' מזהרח"ש סי' י"ט והרב תורת חסד ז"ל סי' קמ"ח והר"ב עדות ביהוסף ז"ל ריש סי' ע"ג והרב נאמן שמואל סי' פ"ו האריך

(וג) קבלת עדות. ק"ל אין מקבלין עדות בפני יתומים קטנים כמ"ש בסי' כ"ח וק"ח וק"י ע"ש ונ"ל דאם הניח יתומים גדולים וקטנים והוזקקו לקבל העדות לגבות מהיתומים גדולים אפי"ה לגבי יתומים קטנים לא חשיבא קבלה שוב מצאתי שכן היא דעת ה' מוהר"ם אלשיך ז"ל סימן קכ"ו ע"ש שהוכיח בראיות הראויות אליו ובטל את העוררין

(ד) קב"ע. אין מקבלין עדות שלא לפני בע"ד ובעדות קידושין נמי דינא הכי כיון דנ"מ לענין ממון שאם מת מתחייב במנה ומאתים וכיוצא וכן לענין בושת שאם רוצה לגרשה שהרי נפסלת לכהן ומצאתי להרדב"ז ז"ל בחדשות בח"א סי' ע' שפסק דמקבלין ומוהרשד"ם ז"ל חא"הע סי' ז"ך האריך בזה ע"ש ועיין לעיל במע' אות ד' מדין דרישה וחקירה סי' בס"ד מה שרמזתי מזה ע"ש

(ה) קב"ע. אם מקבלים עדי צוואה כבר כתבתי בזה הענין ונאבד ממני ולעת עתה ראתה עיני להר"ב בית דוד ז"ל בסי' ל"ד שעמד בזה ע"ש

(ו) קבורה. המלוה יכול לעכב מלקבור את . המת עד שיפרעו לו את חובו כשאינו מבני משפחת הלוה עיין במור"ם ז"ל סי' ק"ז ס"ב ועיין בהסמ"ע וש"ך ובאר היטב ז"ל מ"ש בזה ועיין להרב כנ"הג סי' צ"ז אות כ"ג בהגהב"י ועיין לה' בני אהרן ז"ל סימן. נ"א מ"ש משם המנהג וע"ע למהריק"ש ז"ל בהגהותיו מ"ש משם הרדב"ז ז"ל והוא הפך ממ"ש הרדב"ז ז"ל בתשובות החדשות סימן של"ח ועיין בה' פרי האדמה ז"ל דף ג"ן וד"ז ח"א ובתשו' הרשב"ש ז"ל סי' רט"ו וה' חות יאיר ז"ל סוף סי' קל"ט מה' בני חיי סי' ק"ז מ"ש בזה ואנן בדידן לא עבדינן הך עובדא אפילו בכל הנך גווני דמוקמי לה הרבנים הללו כך קבלתי מדייני קשישאי זיע"א וטעמא יהבו למלתא שלא ליתן פתחון פה לפלילים לדון אותנו בכ"הג ח"ו דבדיניהם אין דנים כן ובעו"הר עמא דארעא אזלא ומדלדלא ומחוייבים לעכו"ם ואם רואין אותנו דנין כן כ"ש שיש לאל ידם לדון כן ואפילו בדליכא חד מהנך גווני דמוקמו לה הרבנים ז"ל דילפי מקלקלתא ולא מתקנתא זה דרכם כסל למו ולפעמים שיעמוד גברא אלמא מהאומות לעכב עומדים כנגדו לפלילים ומוחין בידו והרשות נתונה לקוברה ומהאי טעמא הם אמרו ז"ל דאין דנין אסידור בע"ח כאשר משפט כתוב בגמרא ופוסקים ז"ל ומרן ז"ל בסי' צ"ז ע"ש משום דבדיניהם אין דנין כן ואין פותחין בפניהם פתח של אורה כמדובר

(ז) קבורת הבעל מכתובת אשתו. ראובן סמוך על שלחן אביו ושוכן בבית אחת מבתי החצר של אביו ופגעה מד"הר בבן ועמד האב והוציא הוצאות לצורך תכריכין וקבורה כמנהג אנשי המדינות והכל הוא בהקפה מהזולת עד אשר ימכור מעזבון בנו והאלמנה ממאנת ומעכבת על ידו העיזה פניה ותאמר לו שלא למכור שום דבר עד אשר נגבה כתובתי יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב דבר האדון הרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף ק"ג ובמיוחסות סימן ס"ד והרא"ש ז"ל כלל ט"ו סי' ג' וריש כלל נ' פתחו לזכות האלמנה דלא מצינו חיוב על האלמנה בקבורת בעלה ואישה חייב בקבורתה תחת כתובתה ושנינו בתוס' אשה וב"ח גובין והוא יקבר מן הצדקה ע"ע ועל סמך זה כת' הרדב"ז ז"ל סי' של"ח בחדשות שנשאל בכיוצא בנ"ד בבן שמת בחיי אביו והבן סמוך על שלחן אביו שאינה חייבת בקבורתו וכתב ז"ל שהראשונים נו"ן פסקו כן ואמת יהגה חכו כדכתי' אמנם ראיתי להריב"ש ז"ל סי' ק"ד דף ג"ן ע"ב שכתב דאם קדמה האלמנה ותפסה המטלטלים כדי כתובתה אין מוציאין מידה אבל אם קדמו היורשים והוציאו וקברוהו ממה שבידם מנכסי המת שישלימו להאלמנה מה שחסר מסך כתובתה זה לא שמענו עכ"ל והנה במיוחסות לא זיכה את האלמנה מפני שכתו' מטלטלי אג"מק אלא דאיכא למימר מפני שהיה תפוס מחיים ונ"מ שאם אין כתוב בכתו' מטלטלי טלי אג"מק ותפס היורש והוציא בקבורתו אינו חייב לשלם כמ"ש הריב"ש ז"ל. ובתשו' סי' אלף ק"ג שנשאל לחייב את האלמנה לקבור אותו משלה שהיורשים לא היו תפוסים בנכסי המת יפה הורה דאינה חייבת לקבור אותו מנכסי כתובתה וכן מבואר בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ט"ז משם הרמ"ה ז"ל דאשה שגבתה כתובתה אין לחייבה לקבור בעלה ע"ש דמיירי שתפסה כבר וגבתה וכן צריך לפרש דבריו שבריש כלל נ' ע"ש. אמור מעתה שדברי הרדב"ז ז"ל בתשו' דברי יחיד הם אם לא שנאמר שמנהג עירו לכתוב מטלטלי אג"מק וכדעת הרשב"א ז"ל במיוחסות והריב"ש ז"ל מיירי כשאין כות' ואין בדידן אתרא שאין כותבין שעבד לה מטלטלי אג"מק מודעת. זאת: