משכנות הרועים תקפז

איברא שראיתי להנמק"י ז"ל בפ' מ"ש שכתב וז"ל אלא ודאי אשמועינן ר"ה טפי וכו' דאפילו במפרש בים ויוצא בשיירא כבריאים נינהו לב"ד שדעתן לחזור שהרי עם סחורותיהם הם הולכים ומתוך דברי הרר"י ז"ל למדתי דהרבה מהם הולכים להשתקע שם ומשו"ה יהבי דאפשר דמספקי אם ישתקע שם ולפיכך כשלא נשתהו וחזרו חוזרים במתנתם אפילו במתנה במקצת ובקנין חוזר כדין כל המצוה מח"מ וכדכ' עכ"ל ולפי דברי הרי"ף והרר"י ז"ל אמר דבר א' וזה שלא כדברי הרא"ש והר"ן וה"ה והמקו' כדכתי'. וגם ראיתי את הלח"ש שכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו לגיטין שם במ"ד לדף ע"ב אחר שהביא ד' החולקים על הרי"ף ז"ל וז"ל וכדאי הוא רבינו ז"ל לסמוך עליו ודאי דהמפרש כמסוכן ויוצא לדרך כיוצא בקולר שהם קרובים למיתה ואינם חוזרים ומצוים לביתם עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דגם הרי"ף ז"ל לא אמרה אלא כשאין דעתו לחזור וממילא אתה למד דרבינו יונה ז"ל אפי' בכ"הג פליג ובדעתו לחזור כ"ע לא פליגי גם נראה מדבריו ז"ל שאם מתחלה ירד להשתקע אע"ג דלא אתדר ליה וחזר למקומו אינו חוזר במתנתו וליתא דאפילו ירד להשתקע אם חזר בו חוזר ולפיכך וכו' שכתב הנמק"י ז"ל ארישא דמילתא קאי דהרבה מהם הולכים להשתקע וכו' ודוק ומעתה חל עלינו חובת ביאו"ר במפרש ויוצא אם יש קצבה מתי יחשב מפרש בים אם הוא דוקא בעת נסיעתו ממש דוקא דומייא דיוצא בקולר או"ד משעה ששבר הספינה או השיירא ועסוק בהכנת המהלך דרך ים או יבשה

וראיתי להכנ"הג סי' נ"ר בהגהב"י אות ן' שכתב משם מוהרש"ך ז"ל וז"ל דאפי' לדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל היינו שבאותה שעה שמפרש ליה ויוצא בשיירא צוה מה שצוה אבל אם מה שצוה היה קודם שפירש בים או יצא בשיירא אין לו דין מצוה מח"מ עכ"ל והמתברר אצלי לאו דוקא בשעה שמפרש קאמר אלא כשגמר בדעתו לעקור דירתו ולדרוך בציות ולרכוב אניות מקרי שעתו והאמת כי תשו' מהרש"ך ז"ל לא ראיתיו עד הנה אך ראיתי בס' באר היטב סקי"ג שהביא דברי מוהרש"ך ז"ל הללו בתוספת קצת ממה שהביא הכנ"הג היינו באותה שעה שמפרש בים וכו' צוה מה שצוה דומיא זו דיוצא בקולר או מסוכן אבל אם מה שצוה היה קצת ימים קודם שפירש בים אין בזה דין מצוה מח"מ אלא דין מתנת בריא וכו' עכ"ל הדברים מוכיחים כמו שצדדתי בעניותין מיהו בנ"ד נלע"ד דלא נ"מ מידי כיון שמנא אמון בהיותו חד כרעא אארעא וחד כרעא א מברא חזר וסידר צוואתו ומתבאר מתוך הכתב ההוא שג"כ עשה חריצוח והשתדלות לקיים הצוואה פעם ושתים ושלש ודאי ליכא מאן דפליג ועוד דבנ"ד מאן לימא לן דהוות הצוואה קודם דילמא בו ביום ועוד מקצת ימים שכתב הרב דבר שאין לו שיעור ואעפ"י שהיורשים מוחזקים מ"מ האמת יורה דרכו

אתאן לרישא דבאין דעתו לחזור במחלוקת היא שנויה אם הרי"ף ורבינו יונה ז"ל נחלקו בה או לא דלדעת הר"ן והרא"ש ז"ל ובמקו' דלא אמרה הרר"י ז"ל אלא בהולך להסתחר ודעתו לחזור דהוי כמצוה מח"מ אבל כשירד להשתקע מודה לו להרי"ף ז"ל אבל מדברי הרמב"ן והנמק"י ז"ל נראה דבהא הוא דפליגי אבל המפרש ויוצא להסתחר אפילו הרי"ף ז"ל מודה לו להרר"י ז"ל דלא הוי כמצוה מחמת מיתה א"כ בנ"ד שהלך לקבורה ולא לסחורה וכו' א"נ דהרר"י ז"ל בהא נמי פליג לא קי"ל כוותיה נגד כל הנך רבוותא דכתיבנא וכמ"ש מרן ז"ל בשלחנו וכיון שכן קם דינא דאעפ"י ושאין בה שטר מקיימין דבריו ואין צריך קנין כמ"ש מרן בש"ע שם בדין מצוה מחמת מיתה ע"ש

ומעתה אבוא נבא למה שטוענים היורשים שמא חזר ובטל את הצוואה שודאי שיוכל לחזור בו כמבואר שם בטוש"ע אם מפני ספק מוציאין מידי הצוואה או לאידך גיסא שהוכחנו בחזקת היורשים ומקבלי המתנה מחמת הצוואה באים להוציא מחזקת היורשים הילכך מצי אמ"ל דילמא אהדורי אהדר ביה בא"י ת"ו ודע דבפ' מ"ש דקמ"ח אמר ר"ן ש"מ שכתב כל נכסיו וכו' אם עמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת ע"כ והקושיא מבוארת דאדרבא העמד הנכסים בחזקת מרייהו הנותן ונימא דאין לו נכסים אחרים עד שיביאו המקבלים ראיה שיש לו נכסים אחרים וכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו לשם שהראב"ד ז"ל הקשה כן וניחא ליה כיון דאמר שדה פ' ופ' ולא אמר כל נכסי מוכחא מלתא דאית ליה נכסים אחרים וזה הטעם אינו אלא לנותן נכסיו לאחד בפרט אבל האומר שדה פ' לפ' ושדה פ' לפ' במחלק ואין לו נכסים אחרים לא עכ"ל נמצאת אומר לדעת הראב"ד ז"ל ג' חלוקות הן בנותן לאחד ומפרט שדה פ' ופ' כיון דהמקבל א' הוא ומפרט ולא אמ"ל כל נכסי ש"מ דיש לו נכסים אחרים במדינה אחרת אם עמד חוזר ובנותן לכמה בני אדם כיון דצריך לפרט כל א' וא' מה יקבל אם עמד חוזר באחרון ולא חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת דמה היה לו לומר והיינו אידך דרב נחמן דמייתי תלמודא מקמי הכי ובנותן כל נכסיו לא' נמי כיון דאמר לישנא מעליא לשון כולל ואינו פורט לא חיישינן שמא יש לו נכסים אחרים במד"ה כיון דהנותן מוחזק בנכסיו על המקבל להביא ראיה שיש לו ולפ"ד ז"ל ה"ה דהוה מצי תלמודא לאוקי מתני' במחלק וכאידך דרב נחמן והוי לישנא דאחרים דקתני בדוקא אלא דלא משמע לישנא דמתניתין דקתני לא שייר אין מתנתו קיימת וקושטא הוא דא' א' קנח ואינה בטלה אלא לגבי האחרון. ודע שיש לי לגמגם בדברי הראב"ד ז"ל שכתב וז"ל דכיון דאמר שדה פ' ופ' וכו' עכ"ל דמיירי במחלק מדקאמר ש"מ וכו' לאחרים דמשמע לרבים א"כ הדרא קושיא לדוכתה והרב ז"ל קבע בעיקר דברי רב נחמן אלא צ"ל דתלמודא בלא"ה מותיב ליה שפיר ממתני' ובמאי דמשני למתניתין ניחא נמי הך

וראיתי להרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף נ"ח דאייתי לדברי הראב"ד ז"ל בסגנון אחר וז"ל ש"מ וכו' פירש הראב"ד ז"ל דוקא במחלק נכסיו ואמר כ"וך לפ' ופ' ולאחרון אמר נכסי לפ' ומדלא קאמר ושאר כל נכסי משמע שכוונתו היתה לתת לו הנכסים הידועים לנו ויש לו נכסים אחרים וכו' עכ"ל ור"ל היינו דמשני תלמודא באומר כל נכסי ר"ל אפי' תימא דמתני' ור"ן במפרט ומחלק מיירי כדמשמע לישנא דאחרים אלא דמתני' מיירי באומר לאחרון כל נכסי הילכך לא מחזקינן דאית ליה נכסי במקומות אחרות ור"ן מיירי כשלא אמר לאחרון כל נכסי אלא נכסי

וחזיתיה להגאון הרב מש"ל ז"ל בפ"ח מה' זכייה ומתנה דין ך' שהביא דברי הרשב"א ז"ל הללו והק' עליו כדמותביה ממתני' אמאי לא משני דמתני' מיירי בשאמר שדה וכרם ומטלטלין לפ' ופ' ופ'