משכנות הרועים תקפה

יודע לחתום מהני מנהגא מידי דהוה נאמן עלי אבא וכו' דסי' כ"ב ע"ש ואם יש הכחשה בקבלה אין מוציאין מיד הנתבע וכן בשטר חזקה הנכ' כדת וכהלכה ובא רעהו והוציא שטר מוקדם על החצר ההוא מחתימת צוה לחתום ראובן אני שמעון דלאו סופר מתא ונחלקו הב"ד איכא מ"ד דהכי נהוג להכשיר והוי כקבלו ונאמן עלי אבא וכו' ואיכא מ"ד דלהד"ם נראה דכיון דהלה מוחזק בשטר כדחזי אין להפקיע ממנו חזקתו כיון דמדינא שטרא דהאיך חספא בעלמא והתקנה תליא בפלוגתא וכן מתבאר מדברי הרשב"א ז"ל בתשובה ח"ג סי' ת"ג ע"ש ומדברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל נ"ה סי' ז' והובאה בטור א"הע סי' קי"ח ע"ש ומה גם דהרשב"ש ז"ל בתשו' סי' תקס"ה כתב דבר נידוי הוא מכ"ש דהמקרע לעדים הנייר דאעפ"י שחותמים הם בעצמם וכ"ש הכא בנ"ד ול"ש דחתם אני פ' צוני פ' לחתו' בעדו ל"ש חתם שמו של העד וכתב ע"ז צוה לחתום כמו שמתבאר מדברי הרב ז"ל שם ובתשו' הרשב"ץ ז"ל ח"א סי' קכ"ח. ואפילו באתרא דקבלו עליהם סופר לחתום דוקא כשחותם שמו ושצוהו פלוני אבל כשכותב שם העד צוה לחתום לא מהני כלל וכן מתבאר מדברי הרשב"א ז"ל שם וע"ע בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"ב שבשני סי' תק"ץ ועיין בתשו' ה' מוהרימ"ט ז"ל בח"המ סימן צ"ו

ואתה דע לך שאם הסופר עצמו הוא העד בשטר וחותם בעד חבירו נראה פשוט דלא מהני דנמצא כל עדות השטר ע"פ עדותו וכן מתבאר מדין הקיום דהעד אינו מעיד על חתימת חבירו הוא ואחר דנמצא שלשה רבעי ממון יוצאים על פיו עיין בסימן מ"ו. שוב נדפסו תשו' הרב כנ"הג הנק' ס' בעי חיי סי' מ"ז וראיתי לו שהאריך בזה ועיין בתשו' הרב תורת חסד סי' ק"ם ובתשו' הרשב"א ח"ד הנדפס מחדש סי' קצ"ט במה שחותם חב"ק ר"ל חתימת במסירת קולמוס ע"ש שהוא לשון הש"ע סי' מ"ה ס"ה לקוח מרבינו ירוחם ז"ל משם הרשב"א עיין במרן הב"י ז"ל שם

(ג) צוואה. שכ"מ שהיה לו בכור וב' פשוטים וצוה שיחלקו בשוה יען כי בחייו הפסיד הבכור מממון אביו ואם ערער יטלו הפשוטים כ"וך יתרים צוואה זו קיימת הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' קע"ז ומיירי שאמר כן בתוך כדי דיבור ע"ש

(ד) צוואה. מי שכתב שטר צוואה לאשתו וכתב והבתים תשכון בהם כל ימי חייה מי אמרינן מיעוט רבים שנים ולא תזכה אלא בב' בתים דוקא או"ד על כל הבתים צוה כתב מהרח"ש סי' י"ט כיון דבלשון ה"א הידיעה קאמר ועל כלהו קאמר

(ה) צוואה שכ"מ שצוה בשעת מיתתי שקבל מראובן הקרן ונשאר עדין בידו הריוח וכ"ז היה בוער ראובן והוא שותק אין שתיקה זו מחייבתו ולא כהודאה דמייא מהרש"ך ז"ל ח"ג סימן צ"ח הכנ"הג סי' קל"ח בהג"הט אות י"ט ועיין בסי' ר"ן ועיין כנ"הג סי' ל"ב בהגהב"י אות נ"ז

(ו) צוואה. נשאלתי על דין עסק שטר צוואה ודי"ן א"ע כשהיה פ' על ערש דוי הוא ואשתו ובניו ובת אחיו בחולי המגפה ב"מ) ולא יכול שום אדם ליכנס אצלם אפילו מקרוביהם (מחמת שזה החולי הוא חולי המתדבק ב"מ) אלא פ' שהיה שוכן אתו בבית הוא ואשתו ובניו משרתים אותם לילה ויום בכל מיני שירות ואמ"ל החולה שיבקשו שנים או ג' משרתים בערך שכירות שיהיה כי המשא כבד עליהם והשיב פלוני שא"צ שאנו משרתים כבן לאב ואז אמ"ל החולה הנז' אם נחיה אני וביתי תראה מה אנו עושים עמך מטוב כאשר עושים האנשים הטובים ומבקשים מהקב"ה שירפאנו ואלו הדברים אמ"ל החולה הנז' והיה זה הענין כשהיה מיושב בדעתו ושאלנו אותו על הן הן ועל לאו לאו והשיב אותנו דברים מיושבים ואח"ז אמר שמעוני אתם עדים איך פ' ואשתו יש להם חוב אצלי סך כ"וך ויען האיש פ' ויאמר לא כי אלא אני חייב לך שכירות הבית ויענהו החולה הנז' אני נתתי לך מחילה עולמית על השכירות שאתה חייב לי ומלבד שמחלתי בשכירות וזולתי נתתי סך כ"וך מתנה גמורה מתנת עלמין וכו'. ואמר לנו החולה הנז' שטר מתנה זו כתבוה בברא וכו' והיה זה הענין ביום שבת קודש וביום א' חזרנו ושאלנו אותו ואמרנו לו אתה רוצה במה שאמרת על פ' על ענין המתנה או לאו ויען החולה הנז' ויאמר אני רוצה נתתי לו מאתמול ולא מהיום והבה נתפוס לכם בקנין לחזק הענין וקנה בידינו בקש"מ בדל"ב והיה זה ז"פ וכו ושו"ק עכ"ל השטר הצוואה. ושאל השואל אם השטר הזה עשוי כתקנו וזכה המקבל או לא ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בריש כל מראי"ן אתנהלה לאטי במ"ש נתת לי כו"ך וכו' אעפ"י שלא הזכיר המקבל ידים מוכיחות הויין ועוד במ"ש ק' פרחים שכבר נודע מ"ש הטור משם הרמ"ה ז"ל בסי' רנ"ג סי' ל"ד דלא קנין אלא באגב וכתב הרב"י ז"ל ע"ז והם דברים נכונים בטעמם ע"ש. גם מה שאמר נתפוס לכם בקנין כדי לחזק הענין דבלא קנין לא מהניא מידי כיון דהויא מתנה במקצת דדינה כמתנת בריא דאינה נקנית אלא בקנין כמו שנתבאר בסי'

ועוד יש לעורר שבשעת הצוואה ומ"ש כתבוה בברא וכו' והיה נותן כל זה היה ביום שב"ק וביום א' לא נאמרו אלא ראשי פרקים שכך א"ל רצונך במה שאמרת על פ' וכו' ואמ"ל נתתי מאתמול ולא הסכים לא סכום ולא משפט המקיים את המתנה

ועוד יש לעורר במ"ש וקנו מידינו דקי"ל בכליו של קונה לא בכליו של מקנה כמ"ש בסי' קנ"ה ועוד שאין כתוב בה מעכשו ועוד שלא נכתב בה שמת מאותו חולי וא"כ על המקבל להביא ראיה שמת מאותו חולי ולא נעתק מחולי אל חולי כמ"ש בסי' ר"ן

לדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דעד ג' ימים מקרי שכ"מ ומכאן ואילך דינו כמצוה מחמת מיתה וא"כ אפילו במנה מנכסיו קנה כמבואר בסימן רנ"ג סח"י ע"ש ואעפ"י שמצוה מחמת מיתה לא בעי קנין אפילו בנותן מקצת הרי כתוב שלחזק הענין אמר הנותן וכיון שכן קנה כמבואר בסי' ר"ן ס"ט ע"ש וא"כ אפילו בכליו של מקנה קנה כיון דלאו לעיקר המתנה אצטריך קנין דאנן מושלף איש נעלו ילפינן והתם בעיקר הקנין לא נגמר אלא ע"י שליפת הנעל אבל הכא כיון דליפות כחו בעלמ אמרי' דמהני כנלע"ד

ואיירה"י שנראה דדעת הרא"ש ז"ל יחידית כמ"ש / הב"י ז"ל הגם דמלשון הסמ"ע ז"ל בסימן ר"ן ס"ק י"ט תפס במושלם דעת הרא"ש ז"ל שהביא מור"ם ז"ל מ"מ נראה דהרמב"ם ז"ל פליג בהא ומה"ט לא העלהו על שלחנו הא מיהא בקפץ עליו החולי לכ"ע מקרי מצוה מחמת מיתה ובנ"ד שהיה חולה מדבר הוות אין לך קפץ עליו החולי יותר מזה ודוגמא לזה לקהת נביאים אחרונים אמדוה למת פתאום לענין