משכנות הרועים תקפד

המקח מאחר שיפה עוד דינר ואין הפיסול מצד העדים כלל להך דכתב לב' כאחד וקרובים העדים לאחד מהם דהפיסול בגוף העדי' אע"ג דלגבי אידך כשרים העדות קיימת כיון דבחד עדות היא דאם בטלה מקצתה בטלה כולה ש"מ דשמיע ליה לתלמודא דר"י ל"ש ליה בין חד גופא לתרי ובין הפיסול מכח העדים לפיסול מצד המוכר כיון שמכר לאחרון בפחות דינר בטל כל שליחות דמכר וכלן בטילין ור"ל אפילו בעדות אחת על מתנה לב' כא' הו"ל כשני כתי עדים וכשרין לזה ופסולין לזה ואצ"ל במכירת ד' שדות לד' כאחד בשטר אחד דודאי כב' כתי עדים חשבינן להו וברפ"ק דגיטין מייתי בירוש' דאבעייא להו כתב כל נכסיו לעבדו דאת אמר הוא גיטו הוא מתנתו מה את עביד בגט הוא ועררו בטל או כמתנה הוא ועררו קיים וייבא כהדא כתב כל נכסיו לב' בני אדם כאחד כשרים לזה ופסולים לזה וכו' ר"י אמר פסול לזה ולזה ורשב"ל אמר כשרים לזה ופסולין לזה אמר ר' אלעזר מתני' מסייעא ליה לר"י וכו' ע"ש והתו' דכתו' הביאו דעת הירו' לדמויי נמי חד גופא בתרי ענייני דהא מתנה והא גיטא לב' כאחד בענין א' ולר"י בעי' עד שיצא מן הכח ש הפועל כוונת הנותן או המוכר וכשנמצא דבר א' מעכב מצד הדין של המכר או של המתנה בין שהוא מצד העדים בין שהוא מצד המוכר לר"י שקולים הם ובגמרין ספ"ק דמכות אהא דאמרינן התם אילעא וטוביה קריביה דערבא הוה סבר ר"פ למימר גבי לוה ומלוה רחיקי נינהו וכו' מהכא משמע דר"פ לא ס"ל כר"י דהירוש' דלר"י כיון דקרוב לערב הו"ל ככתב לב' בני אדם כא' דס"ל פסול לזה ולזה אלא כר"ל ורב הונא בריה דרב יהושע נמי לא מהדר ליה לר"פ אלא משום דאי לית ליה נכסי ללוה בתר ערבא אזיל מלוה ע"ש הא לא"ה וכגון הך דר"י ס"ל דכשר ואם נאמר דמיירי במלוה ע"פ לא מוכחא כלל דבע"פ מודה ר' יוחנן דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכמו שנכתב בב' שטרות מכר הב' שדות דאחרון בטל והשאר קיימין אלא שראיתי להר"ן ז"ל בפירוש ההלכות שכתב ומלוה בתר ערבא אזיל והו"ל כאילו נכתב השטר על המלוה ועל הערב וכו' עכ"ל ועוד דאפילו בעדות ע"פ כיון דכולה חדא עדות היא שזה לוה וזה ערב נראה דלכ"ע עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה ואם נפשך לומר דר"ל ס"ל דבכ"הג נמי אמרינן כשרים לזה ופסולין לזה נקוט מיהא פלגא דרב פפא ור"ה לא ס"ל כר"י האמנם לפי מאי דפי' הראב"ד ז"ל שהביא הר"ן דהלוה והערב מודים בהלואה או שיש עדים אחרים ע"ז אלא שטוען הלוה שפרעו ואילעא וטוביה העידו שהודה בפניהם היום שלא פרעו משו"ה סבר ר"פ דהני רחיקין מלוה דקא מסהדו עליה דלא פרע שפיר מקבלים עדות ואין כאן דמוי להך מלתא דר"י דודאי פשי' דאי לאו מטעמא דמלוה בתר ערבא אזיל הוה מקבלינן סהדותיהו וכדכתי' וכמדומה לע"ד שזהו מה שהכריחו להראב"ד ז"ל לפרש כן ולא ניחא ליה לפ' כפירש"י ז"ל

שו"ר להרב המאור ז"ל שהביא פי' הראב"ד ז"ל וכתב ע"ז דמה שדחקו להראב"ד ז"ל לפרש שטענותיהם שוות בעיקר ההלואה והערבות אלא שמוחלקים בפירעון שהודה בפני אילעא וטוביה שעדין לא פרעו וכו' וכמדומה לי שדחקו להרב ז"ל בפירוש זה שלא רצה להעמידה כשטענותיהם בעיק' ההלואה משום דהא קי"ל דפלגינן דבורא ופשיטא לי דבכ"הג שנאמנים כדרבא דאמר פ' בא על אשתי מצטרפין להורגו ולא להורגה עכ"ל ופירש"י ז"ל בסנהדרין דף יו"ד והיינו דפלגינן דבורא דהא חד דיבורא הוא ולגבי האי מהימן ולא מהימן לגבי האי עכ"ל ה"נ חד דבורא הוא דזה לוה וזה ערב ומהימן לגבי לוה ולא לגבי ערב ואנכי לא ידעתי דודאי כך עלתה על דעתו של רב פפא אלא דר"ה בריה דר"י פליג עליה דמלוה בתר ערבא אזיל ונמצאת העדות נמשכת גם אל הערב ולא שייך בהא פלגינן דבורא דערב ולוה כחד גופא הוו וכיון דלגבי ערב לא מהימני ה"נ גבי לוה

והרב המאור ז"ל כתב ע"ד הראב"ד ז"ל הללו ואנן לא מסתבר לן הכי דע"כ לא קאמר רבא דפלגינן דבוריה אלא בתרי גופי אבל בחד גופא פלוגתא דרב מרי ורב זביד בפרק י"ן דקל"ד בבעל שאמר גרשתי את אשתי וכו' עכ"ל והענין דרב יוסף סבר דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה והדר מייתי מימרא דרבי יוחנן דאמר אינו נאמן והדר רמו לה אאידך דאמר רבי יוחנן נאמן ומשני כי קאמר נאמן להבא כיון דיש בידו לגרשה ודקאמר אינו נאמן למפרע הואיל ואין בידו לגרשה למפרע ואבעייא להו בעל שאמר גרשתי למפרע מהו דלהימניה להבא מי פלגינן דבורא או לא פלגי' דבו' ואפליג ר' מרי ור"ז ח"א פלגינן וח"א לא פלגינן ופריך למ"ד לא פלגינן מאי שנא מדרבא דאמר איש פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו ומשני בתרי גופי בועל ואשה פלגינן אבל בחד גופא דהיינו אשה ל"פ למפרע ולהבא אבל למ"ד התם אפילו בלמפרע ולהבא דהוו חד גופא ופלגינן ה"נ בעדים דערב ולוה פלגי' ומהימני לגבי לוה ולא לגבי ערב משו"ה פירש הראב"ד ז"ל דמיירי כשטוע' על הפירעון ולא על עיקר ההלואה דמאן לימא לן דרב פפא ס"ל כמ"ד חד גופא לא פלגינן וכתב ע"ז הרב המאור ז"ל דאפילו למ"ד התם פלגינן דבו' כגון אמר למפרע ליהמניה בלהבא שהם ב' זמנים אבל בזמן א' וגוף א' ליכא מ"ד הילכך כיון דערב במקום לוה קאי דאי לית ליה אזיל לוה בתר ערב והדר ערב עליה דלוה דתרוייהו כגוף אחד דמו ובזמן א' חלה העדות על שניהם וכו' עכ"ל ויראה דלא קיימא מלתא אלא לרב הונא דאמ"ל לר"פ מלוה בתר ערבא אזיל דחשבינן להו כחד גופא אבל לר"פ דסבר לאכשורינהו גבי לוה עכ"ל דלא ס"ל הכי אלא דהו"ל תרי גופי ופלגינן דבורא ואפילו ר"פ ור"ה בהא פליגי

והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כתב ע"ד הרב המאור ז"ל שאין זה כוונת הראב"ד ז"ל שעדיין הדבר ק' אמאי לא פלגי' דבורא וליהמניה גבי לוה שהוא חייב לו ולא גבי ערב כדס' דר"פ למימר וכו' עכ"ל ולא הבינותי זה דלהראב"ד ז"ל דמפרש לה במודים בהלואה וערבות ומחולקים בפירעון פשיטא דר"פ ס"ל דפלגינן דבורא אלא דר"ה אתי עלה משום מלוה בתר ערבא אזיל ועיין בש"ע סי' נ"א ודברי הראב"ד ז"ל הלא הם בס' תמים דעים סי' רל"ו וע' בפרח מט"א ח"ב סי' נ"ט

(ב) צוה לחתום. מה שנמצא בקצת שטרות פ' צוה לחתום את פ' וכתב שמו החותם בעד חבירו אין בו מועיל וכמ"ש הרשב"א ז"ל ח"ב סי' קי"א והובאה בקיצור במרן הב"י ז"ל בסי' מ"ה מחו' ב' בשם הרשב"ץ ז"ל ח"א סי' קכ"ח באורך קצת ובקבלו עליהם חתימת סופר בעבור זה שאינו