משכנות הרועים תקעח

בשטר אינו יכול לחזור בו וכתב מ"ש בעל העיטור פירעון לאו דוקא עכ"ל היינו דוקא נתבע לא מצי הדר אלא דהריטב"א ז"ל לא נחית אלא לגבי נתבע שכך שאלוהו אבל ודאי דיודה דהתובע מצי הדר ביה כי עיקר לימודו מדברי הרב בעל העיטור ז"ל וכאמור

וראיתי להכנ"הג ז"ל בח"ב בהגהב"י אות ד' שהרבה להק' על המפרשים דדוקא נתבע לא מצי הדר ביה אבל תובע מצי הדר ביה וכתב וחש ליה לזרעא דאבא דלימא הכי וכו' והחליט הדבר דכ"ש תובע דלא מצי הדר ביה עש"ב ובודאי שלא ראה דברי ב"העי הללו ולכך כ' כן ואם אמור יאמר דאלים שטר מפירעון דהריטב"א ז"ל מארי דהאי דינא כתב וז"ל ומ"ש ב"העיט פירעון לאו דוקא עכ"ל עין רואה דודאי פשיטא ליה דפירעון אלים טפי ולא יהיה הבא מכחו יותר מכחו דזה ודאי לא ניתן ליאמר ודוק ועיין בשו"ת משפטים ישרים סי' ט"ו

וע"ל מטעמא אחרינא לומר דהאי פשרה לית בה מששא מחמת כי התובע טוען כי בשעת הפשרה לא נמצא בידי הכת"י גם לא היו עדים והן עתה מצאתי און לי הכת"י וגם ע"א שמביאו לידי שבועה דאורייתא ומעתה הוי פשרה בטעות ומנא אמינא לה ממ"ש הרב העיטור ז"ל ומביאו גם הנמק"י ז"ל לשם גם הרב"י ז"ל בס"סי י"ב שאם לא מצא השטר וכו' יכול לחזור עש"ב

ואם נפשך לומר ולקיים הפשרה אפילו בלא קנין מחמת שנעשית ע"י איש חיל טוב הארץ ומצינו למרדכי ז"ל בפ"ק דסנהדרין דרין והרב"ח והכנ"הג ז"ל ח"א שכתבו משמו שאם נעשית ע"י טובי העיר מהניא אפי' בלא קנין אף אני אענה יאה עניות"א להאומר הויא מכמה אנפין חדא דכיון שכתבתי משם בע"הע ז"ל דאפילו כשנעשית בקנין כדין כל פושרי פשרה אם לא נמצא בידו השטר או שלא מצא עדים וראיה יכול לחזור בו ועוד דהמרדכי לא אמר דמהנייא ע"י טובי העיר בלא קנין אלא דוקא בג' והרי שלך לפניך דברי המרדכי ורבינו יוסף הלוי ז"ל חלוק בזה וכתב דבג' פשרנים לא בעי קנין וכ"ש אם נעשה במעמד טובי העיר וכו' עכ"ל א"כ דעתיה דרבינו יוסף ז"ל לומר דוקא בג' ואפילו בג' הדיוטות וכ"ש אם הם טובי העיר אבל בתרי וכ"ש בחד לא מידי מהניא ועוד דכד תדוק שפיר אשכחת דמלתיה דרבי' ז"ל לאו בת סמכא היא דטעמיה דרב יוסף לומר דהכרח רב אשי שהכריח למ"ד בשלשה מוכרח שלא בקנין דאי לא ליקנו מניה תרי ולהוו עליה סהדי וכו' ולא אדחייא מהלכה ומאי דמסקינן והלכה פשרה צריכה קנין וכו' היינו למ"ד תרי או חד ודלא כרש"י והתוס' ז"ל אבל לדעת רש"י והתוס' דאפילו בשלשה מהנייא שלא ע"י קנין אפילו שיהיו טובי העיר ועיני העדה לאו מידי אית בה ודוק היטב

ועוד שכבר כתבתי דהתובע לא גמר הפשרה ובעינן תרי כי היכי דלהוו עליה סהדי וכמו שהארכתי בדבר מעתה כיון שנתברר דהאי פשרה לית בה מששא ומצי הדר ביה נתבע ומאי דקמהדר ליה שמעון שהחוב הוא על המלך וכו' וכמו שנתבאר בשאלה באורך נ"ל לכאורה דראובן ישבע על זה ויטול כיון שכת"י בידו ואע"ג דבכ"י בעלמא אמרינן דישבע ויפטר דלא מצי אמ"ל שטרך בידי מאי בעי וכמדובר בטור ש"ע סי' ס"ט ע"ש הכא נ"ל דהוי כמו כת"י שיש בו נאמנות כיון שקבל ע"ע וכשאפרענו הסך הנז' אטול הכת"י הנז' נמצא דכל עוד שלא לקח הכת"י אנו דנין אותו שהוא מקויים בנאמנות. אבל מה אעשה דיש סוברים דאין זה במשמעות הכת"י להיות בו דין נאמנות וסמכו דבריהם דהכי אורחייהו למכתב בלשון ישמעאל ואף את"ל דאיכא לפרש הכי ואיכא לפרש הכי מ"מ יד בעל השטר על התחתונה וכמו שנתבאר בסי' ס"ב ע"ש וא"כ הדר דינא ששמעון ישבע שבועה דאורייתא לפי שיש לו עד א' שלא אמר לראובן שאכתו' לך הכת"י ואני אפרע לך ואפטר גם ישבע לו שבועה שלא העלה הסך בחשבון עם המלך וגם בזה יש עד אחד מסייעו שנפרע שמעון מאת המלך וא"כ חייב שבועה זה נ"ל ברור כשמש בצהרים ועיין להמש"ל ז"ל בפכ"ו מה' מלוה דין ד' ע"ש

מערכת אות

צד"י

(א) צוואה. שאלה שמעון ולוי אחים שותפים בכל מכל כל ומת שמעון והניח אחריו ד' בנים יצחק אליהו שלמה שמואל והיה לוי מתעסק בכל אשר היה עושה בחיי אחיו והן בעון פגעה מדת הדין גם בלוי והוכה ביום ד' מדבר הוות רח"ל וקרא לסופר וכתב שטר צוואה ודין נוסחיה אעח"מ וכו' וכך צוה לנו בצואת שכ"מ שאם ח"ו יארע העדר ממנו מזה החולי אשר הוא שוכב בו עתה אז יהיו מעתה ה"ר פ' ופ' ופ' אפוטרופוסים ושלטנים על כל נכסי עזבוני ועל נכסי עזבון אחיו המנוח ה"ר פ' כדי שיעמדו ויקבצו כל נכסי העזבון הנז' בין שיש להם פה העירה או בעיר אחרת ומינה אותם מינוי גמור ועוד צוה שהאפוט' הנז' נאמנים על העזבון הנז' נאמנות גמורה על כל אשר יאמרו על העזבון הנז' ופטר אותם פיטור גמור ושכל מה שיעשו בנכסי עזבונו ועזבון אחיו בין לתקוני בין לעוותי הכל עשוי ולית מאן דימחא בידייהו כלל. וגם צוה שאם ח"ו יארע ממנו העדר מחולי זה אז יתנו מנכסי עזבונו סך ק"ק גרושוש לאחיו ה"ר פ' יצ"ו והשאר יהיה לבני אחיו כל הנז' צוה בפנינו אעח"מ בצוואת שכ"מ כד קציר ורמי בערסיה ומ"ש וח' ביום ה' ד' לחדש תמוז שנת התקנ"ז: פ' ער פ' עד

ויש לחקור ולעמוד על פרטי צואה זו הא' שלא נזכר בשטר צוואה דמית מגו מרעיה וכיון דכן הוי חיישינן שמא נתרפא מאותו חולי ובטלה הצוואה הנז' ואח"כ חלה את חליו אשר מת בו

גם את השני שאליהו הראשון מד' אחים הנז' מת בחיי הנותן בליל ו' והנותן מת לעתות ערב שבת קדש א"כ נמצאת אומר חלקו של אליהו שעדיין לא זכה בו כי לא נתן להם אלא אחר שאירע העדר ממנו א"כ הדרא מתנה למרה ולכי מיית יחזרו הנכסים ליורשיו וזוכה אחיו של הנותן במחצית חלקו של אליהו שעדיין לא זכה בו או דילמא אחיו של אליהו זוכים בחלקו

גם את הג' כי לפי הנשמע שהבן שלמה בשעת המתנה היה כבר בן חמש שנים ומחצה והבן הד' שמואל כבר ב' שנים ומחצה ה"נ זכו במתנה זו או לא כיון שלא זכה להם ע"י אחר

ואת רב"ע דלא כתיב בהאי צואה כתבוה בברא וקי"ל דחוששין לה למתנת' טמירתא. גם לפי הנשמע מעדי הצוואה שאחר שסיים דבריו